לפעמים המאבק הוא על דברים אבסורדים. עגורן צריח, מכונה המתנשאת לגובה של עשרות מטרים, בעלת זרוע הנושאת, מרימה ומזיזה משאות כבדים ברחבי אתר העבודה, הוא כלי עבודה מסוכן מאוד בגלל גודלו ומשקלו. אך למרות זאת, עגורן צריח אינו מוגדר בישראל ככלי רכב ולכן אין לגביו את הפיקוח הרגולטורי כמו על כלי רכב, שכן הוא רשום כציוד מכני כבד.
ההבדל הזה נראה אולי משהו קטנוני למי שלא בקיא בתחום, אך הוא מהותי ומסוכן מאוד מאחר והוא משפיע על רמת הביקורת והפיקוח על תחזוקה ורישוי של כלי זה. תארו לעצמכם שמשאית כבדה לא תעבור ביקורת טסט, תקינות המוצר ובטיחות כפי שמחוייב בחוק, ואותה משאית תהיה רשומה כציוד מכני כבד. אז לא יבדקו את הבלמים או את הצמיגים, ולא יבדקו את המשקל שהיא נושאת, ואולי גם הנהג הוא עבריין תנועה ותיק. אבל כל אלו לא יפוקחו כי המשאית היא ציוד מכני כבד ולא משאית.
העגורן (מנוף) הוא כלי בעל פוטנציאל סיכון גבוה. רדיוס הפעלתו, המשאות הכבדים שהוא מניף וכלל הפעולות הקשורות בו - מהתקנתו, דרך בהפעלתו ותחזוקתו וכלה בפירוקו - הופכות אותו לכלי בעל פוטנציאל סיכון משמעותי לכל מי שנמצא בסביבתו והיו מקרים שכלי זה גרם לנזקים כבדים בהתמוטטות ואף הרג עוברי אורח ועובדים.
בין השנים 2010-2019 אירעו 16 מקרים של קריסות עגורנים, שהביאו למותם של חמישה אנשים עובדים ועוברי אורח. בנוסף היו עשרות אירועי "כמעט ונפגע" וכך זה מדי שנה.
מדו"חות ממשלתיים שפורסמו, בין היתר של מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה, נמצא כי אירועי קריסה קשורים בעיקר לכשלים תחזוקתיים, לפערים מקצועיים בתחומי ההרכבה והפירוק ולתנאי מזג אוויר קיצוניים. מן הניתוח עולה כי אין הקפדה מספקת על שגרת תחזוקה שוטפת ומונעת לעגורנים. קיים חוסר בהירות רגולטורי באשר לחובות היבואן לקיים תשתית תחזוקה מספקת.
על פי רישומי אגף ציוד מכני הנדסי שבמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, מצויים נכון להיום בישראל כ- 2,700 עגורני צריח (מנופים), כשמתוכם כ-1,300 מותקנים בפועל באתרי בנייה ברחבי המדינה. החוק והתקנות דורשים מיבואנים המבקשים לייבא ארצה עגורני צריח להוכיח קיומה של תשתית אחזקה כתנאי מקדים לקבלת רישיון יבוא, בנוסף לדרישות איתנות, פיננסית ועוד.
התשתית הרגולטורית הקיימת כבר עתה ברשות משרד התחבורה אינה מוחלת היום דה פקטו על יבואני עגורני הצריח. משמעות הדבר היא פגיעה ביכולת להקפיד על כך שהיבואן מגובה בצוות מקצועי מיומן ובתשתית אחזקת המנוף, שתשמור על מצבם המכני והבטיחותי של עגורני צריח המיובאים כיום לישראל וייתן מענה לתקלות סדרתיות. התוצאה היא ואקום משמעותי ומסוכן.
אנו דורשים ממשרד התחבורה להחיל את הסמכות החוקית שיש לו ולחייב משטר תחזוקה על עגורני צריח, לפי התקנות הקיימות כיום. אין צורך בחקיקה אלא רק בהחלטה ובהסדרה כמו בתחום המעליות.
אני מתריע כי המשך המצב הקיים הוא סכנה אמיתית לחיי אדם, במיוחד למפעילי העגורן עצמם והעובדים באתר. גם הציבור בסכנה מאחר והעגורנים נמצאים במרכזי הערים ובסמוך למגורים, בתי ספר, גנים בתי חולים ועוד.
זה צעד נוסף להמשך המאבק בהסדרת הענף ובטיחות העובדים.