כשהצפון רועד - זה הזמן לשלב ידיים

בשעות אלו שנכתב טור זה מתרחש אירוע ביטחוני בצפון שפרטיו עדיין אסורים לפרסום. הנושא הביטחוני מאז ומעולם הדאיג אותנו, השקט היחסי מאז 2006 הוא ברכה והלוואי שלא ייגמר לעולם, ועדיין אם יש משהו שמטריד אותי כממלא מקום ראש העיר וכחבר בוועדה להיערכות בחירום (ועדת מל"ח) הוא נושא רעידות האדמה.

רוב המומחים המקצועיים טוענים שזה לא עניין של אם, אלא שאלה של מתי. רעידות אדמה בטורקיה וסוריה ודו"ח מבקר המדינה מהשבוע האחרון נתנו לנו תזכורת כי מדובר בבעיה רצינית. הפתרון הוא מחד להיערך לאירוע חירום, אבל חשוב מכך לבצע ככל שניתן פעולות מניעה.

לא מדובר בפיתרון פשוט. מדובר באירוע מאוד מורכב. בחודשים האחרונים סיים פיקוד העורף לבצע סקר מקיף בעיר לפיו התברר כי רובם המכריע של הבניינים בעיר -בהתאם לפי תקן רעידות אדמה ויתרה מכך נבנו ללא מיגון תקני.

בניינים שנבנו בשנות ה-50 וה-60 ע"י חברת עמידר ושיכנו את אלפי העולים במשפחות גדולות ותוססות כמו רחובות אילת, שפרינצק, הר הצופים, טרומים ועוד, הפכו ברבות השנים לשכונות מבוגרות עם לא מעט דיור ציבורי של משפחות רווחה. חדרי הביטחון שנבנו בשנות ה-70 ע"י המדינה במקרה הטוב, מתרחקים מהבניין ובמקרה הרע נשענים על הבניין ומסכנים אותו.

תחזוקת המבנים גרועה ולעיתים הפער הבלתי נתפס מול שכונות שעברו חידוש במרכז הארץ. לא מעט יוצא לי לחשוב על ילדים שגדלים בבניין כזה שמט ליפול וליבי נחמץ, לא סתם נאלצתי לצערי לחתום על צווי סכנה למספר בניינים בשנים האחרונות ולפנות תושבים מבתיהם.

למרות המורכבות אני מבקש בטור זה לטעון כי משבר זה הוא דווקא הזדמנות משמעותית לערי הפריפריה (קריית שמונה, צפת, חצור הגלילית, טבריה ובית שאן). לא מדובר רק בסיפור ביטחוני/בטיחותי, אלא בעיקר בסיפור חברתי - קהילתי. מדובר בהזדמנות של פעם בחיים לייצר התחדשות חברתית קהילתית ויחידות דיור חדשות לזוגות צעירים בעיר, כמענה לביקוש הגדול של זוגות צעירים שמעוניינים להישאר ולגור בעיר.

בהתארגנות נכונה ותמיכה ממשלתית ועסקית ניתן וצריך להפוך את הלימון ללימונדה ולהשתמש בפעולות שיבוצעו כמנוף להתחדשות עירונית משמעותית. מחד התחדשות פיזית של הבניינים בשיטת פינוי-בינוי וחשוב מכך התחדשות חברתית של הבאת דם חדש בדמות זוגות צעירים וסטודנטים שיביאו לחידוש השכונות ובעיקר לחיזוק העיר והקהילה. הטיפול דורש הסתכלות הוליסטית תוך איגום משאבים של משרדי הממשלה השונים ובעיקר הבנה שאנחנו לא רק מחזקים כנגד רעידות אדמה אלא מחדשים את העיר.

בתשע השנים האחרונות בקריית שמונה חוזקו 7 בניינים ו-3 נמצאים כרגע בהליכי חיזוק. מדובר כמובן בטיפה בים. תהליך החיזוק לוקח זמן רב, דורש תכנון, היתר ועבודה, בזמן שהתושבים עדיין גרים בדירה. בשלושה מבנים האחרונים, לאחר שחיברתי בין מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ורמ"ח פיקוד העורף, הוחלט על פיילוט לפיו לצד חיזוק המבנים חדרי הביטחון ייעובו ויהפכו לממ"דים תקניים. פיקוד העורף אף העביר 7 מיליון שקל למשרד הבינוי והשיכון לטובת העניין ופיילוט זה מתבצע בימים אלו ב-3 בניינים בשכונת שפרינצק בעיר.

במבחן התוצאה לדעתי הפיילוט נכשל. אכן מתקבל בניין משופץ, נראה הרבה יותר יפה, מחוזק כנגד רעידות אדמה ועם ממ"ד, אבל מתחת לפני השטח עדיין מדובר באותו בניין ישן. דומה הדבר לגבר בן 70 שעושה ניתוח פלסטי כדי להפוך להיות בן 30 שוב. לא משנה כמה יושקע בניתוח וגם אם החזית החיצונית תראה יותר טוב, עדיין מדובר בבניין בן 70 ולטווח הארוך זה פשוט ישאיר את השכונות כסלמס.

הפיתרון, כאמור, הוא לקדם מתחמי פינוי-בינוי באזורים ישנים. להחליף את מתחמי הבניינים הישנים בבניינים חדשים וראויים עם מעלית עם מרפסת עם ממ"ד ועם שטחים ציבורים פתוחים לצד מוסדות ציבור ראויים. ברור שסוגיית העדר הכדאיות הכלכלית היא הבעיה המרכזית אך ניתן וצריך להתמודד איתה בדרכים יצירתיות.

אז מה נדרש לעשות?

חיזוק ההון האנושי והקמת מנהלת התחדשות עירונית - נדרש שבאגף הנדסה ובוועדות לתכנון ובנייה יחוזק ההון האנושי לצד הקמת מנהלת התחדשות עירונית שתפעל תחת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון לאישור מהיר של מתחמים.

למהנדסי העיר והגורמים המקצועיים בוועדות תכנון ובנייה תפקיד מכריע בקידום הפרוייקטים השונים. דרושים מהנדסים אדריכלים ויועצים שיעסקו בנושא בשכר גבוה עם חוזים אישיים.

כיום, משרד הפנים מגביל את כמות המשרות ואת תשלום השכר וגורם לכך שבפועל אנשים טובים לא מגיעים כי הם מרוויחים הרבה יותר במגזר הפרטי. כבר 3 שנים שאנחנו לא מוצאים סגן מהנדס עיר לנושא תשתיות בעיר אף אחד לא מוכן לבוא בשכר המוצע כיום.

חייבת להיות הבנה בקרב אגף ההון האנושי במשרד הפנים ובמשרד האוצר שמדובר בתקופה קריטית ובלי כוח אדם משמעותי ברשויות המקומיות הנושא לא יוכל להיות מטופל. ספציפית בקריית שמונה, מוקמת ע"י פיקוד העורף מנהלת לפרוייקט מיגון הצפון שתפקידה לקדם מיגון. המנהלת הזו חייבת להיות בהסתכלות רחבה של שינוי חברתי ולא רק במיגון ולעבוד בצורה צמודה עם אגף הנדסה.

הסקטור הפרטי הוא המחולל המהיר והטוב ביותר לקידום פרוייקטים של התחדשות עירונית, אך יזמים פרטיים חייבים לוודא כי קיימת כדאיות כלכלית. המדינה יכולה לפצות על הכדאיות הכלכלית במספר אופנים:

א. מתן מענקים - במקום להשקיע בחיזוק ובמיגון ובשיפוץ דירות עמידר פשוט לאגם המשאבים למענק ייעודי ליזמים שעושים פינוי בינוי. לשמחתי הרשות להתחדשות עירונית קידמה קול קורא ראשון בסגנון זה לאחר שהצנו בפניה הנושא.

ב. הקטנת הסיכון של יזמים פרטיים באמצעות מתן ערבות מדינה לרכישת דירות במידה ויוותרו בפרוייקט דירות שלא נמכרו. אריאל שרון ז"ל כשר בינוי ושיכון נקט במדיניות זו בגל העלייה הגדול מברית המועצות בשנות ה-90', מה שהביא לבנייה מואצת של שכונות. בסופו של יום המדינה כמעט ולא מימשה ערבויות אלו כי היו ביקושים גדולים, גם כאן. בימים אלו אני רואה את הביקושים הגדולים של זוגות צעירים שמעוניינים להישאר לגור בעיר ובאזור.

ג. מתן תמריצים נוספים דוגמת קרקע משלימה צמודה, מתן זכויות למסחר/משרדים ותיירות.

תמיכה משלימה בפיתוח תשתיות בעיר - מתן תקציבים לרשויות המקומיות לתכנון משלים של תשתיות תחבורה, מים וביוב, חשמל ועוד.

תמיכה משלימה בטיפול במוסדות ציבור - טיפול במוסדות החינוך בעיר. בימים אלו מסתיים חיזוק של בית הספר הרביעי בעיר ועדיין יש 7 בתי ספר שלא עברו את החיזוק המיוחל בחלקם. עדיף כבר להרוס ולבנות מחדש, כנ"ל גם מבני ציבור נוספים דוגמת מתנ"סים.

עמידר כשחקן מרכזי - צריך לזכור, שעמידר בנתה את הבניינים האלו ורק בקריית שמונה מחזיקה עדיין החברה הממשלתית בכ-1,100 דירות דיור ציבורי. אין בניין כמעט שאין בו דירות עמידר. משרד הבינוי והשיכון באמצעות עמידר מוציא מיליוני שקלים על שיפוץ ונגישות ואנו מכירים את מצב הדיור הציבורי. עמידר חייבת להיות חלק משמעותי במנהלת התחדשות עירונית ולדאוג לקדם תהליכים כאלו, בטח ובטח בבניינים שיש לה רוב.

בניית שכונות חדשות בערי הפריפריה היא חשובה אך האתגר המרכזי כיום בערים הוותיקות בפריפריה הוא השכונות הוותיקות.

נושא רעידות האדמה ופרוייקט מיגון הצפון הוא הזדמנות חד פעמית יוצאת דופן בה המדינה והרשויות המקומיות צריכות לעבוד יחד כפרוייקט לאומי על כל מרכיביו כדי להביא להתחדשות הערים. הדבר דורש הגדרת גורם ממשלתי מתכלל והתגייסות של כלל הגורמים: משרד הבינוי והשיכון, הרשות להתחדשות עירונית, משרד הביטחון, פיקוד העורף, רשות מקרקעי ישראל, עמידר, הוועדה הבינמשרדית להיערכות לרעידות אדמה, מנהל התכנון, משרד החינוך ועוד..

בעבודה נכונה, תוך כעשור אפשר יהיה לראות שינוי מהותי שישפיע על הערים והאזור לחלוטין. עבודה נפרדת של כל גוף בנפרד תפספס את ההזדמנות, וגם אם הבניינים יחוזקו כנגד רעידות אדמה בטווח הארוך, השכונות הוותיקות ישארו כסלמס עם איכות חיים שתקרוץ רק למשפחות שאין להן ברירה, מה שישאיר את קריית שמונה ויתר ערי הפריפריה מאחור. הגיעה העת לשנות.

הכותב הוא מ"מ וסגן ראש עיריית קריית שמונה ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה.