בתיה, אישה אלמנה בת 91 המתגוררת במושב במרכז הארץ החזיקה במשך כ-3 עשורים במבנה חקלאי, אשר נעשה בו שימוש למגורים בהתאם להוראת שעה זמנית בעקבות העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90. לימים לא הוארכה הוראת השעה, אך הסדרי המגורים נותרו.
לאחר הודעת המנהל בדבר שימוש לא חקלאי במבנים הם פונו על תכולתם, אך רשות מקרקעי ישראל החליטה בכל זאת להגיש תביעה על סך של 800 אלף שקל כנגד הקשישה, בנוסף לדרישה להריסת המבנה.
לדבריה של בתיה בת ה-91, המבנים החקלאיים, שנותרו במשק בו עומד ביתה, במושב במרכז הארץ, פונו בשנת 2005, עם החלטת המדינה לבטל את צו הוראת השעה.
עם זאת, כשקיבלה את הודעת התביעה, מספרת בתיה, נפל עליה עולמה ואף היא נכנסה לחרדה, כיוון שהסכום המדובר היה דורש ממנה למשוך את כספי ביטוח הפנסיה שלה, והיא לא ידעה כיצד תוכל לחיות את שארית חיה בשקט: "כמובן, לא טענתי שאיני צריכה לשלם דבר, אך דרשתי לשלם את מה שעלי לשלם, ולא לשלם פי 4 עקב העובדה שהמדינה נזכרה לפנות אלי 20 שנה מאוחר יותר".
מה החליטה רמ"י?
במסגרת הסדר פשרה שהושג באמצעות עורך הדין אורן אבלה, שייצג את הקשישה בתביעה - הסכום הופחת לעלות של כ-200 אלף שקל. בנוסף, רמ"י הסכימה להסיר מהפרק את הדרישה להריסת המבנה.
ההסדר קיבל תוקף של פסק דין. עוה"ד אורן אבלה מברך את המנהל על הפעלת שיקול הדעת, ואמר כי "המנהל הגיעה להחלטה נכונה, והשכיל להבין שתיקים מסוג זה יש לסיים בגישור בפני במגשר. עמדתנו נשמעה במלואה, והיא שאין לעורר צער לאישה בת 90 בנכס ששנים רבות לא בוצעו בו שום שימושים חורגים ואין היא יודעת איך לשלם דמי שימוש בסדרי גודל כאלה".
עוד, הוסיף כי: "נוכח גילה ומצבה הבריאותי, זה המקום הנכון להיכנס לרזי הדרישות ולהבין שיש מבנים חקלאיים שניתן להם היתר זמני לשימוש למגורים, ועל בסיס זה הוא חוקי. לא ברור מאיזו סיבה ממשלת ישראל החליטה שלא להאריך את הוראות השעה שהתירו, להפיכת מבנים חקלאיים ליחידות דיור, אבל מה שבטוח הוא שצריך לנהוג ברגישות כלפי מי שפעל לסייע במצוקת דיור שהייתה דאז וקיימת גם היום".