יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל, מביא את דבריו של רועי וינשטיין, יו"ר ועד העובדים הארצי של סקטור המנופאים בישראל.
"מדובר באיש ערכי שנלחם על המקצוע והבטיחות של כולנו", מציין מויאל. "קראו מה הוא כותב. מציאות מזעזעת, שאם לא נלחם על תיקונה - נשלם כולנו את המחיר היקר מכל".
דבריו של רועי: "אני האיש שמניף לכם עשרות טונות מעל הראש עם עגורן צריח ואני רוצה לספר לכם כמה דברים עליו. כמעט בכל נסיעה בארץ ומכל מקום אתם רואים אותם. את עגורני הצריח. המכונות הצהובות, בגובה של עשרות מטרים, לפעמים 80 מטר ולפעמים 100 מטר, שמניפות עשרות טונות של ציוד, 8 ו-12 שעות ביום, פעם אחר פעם.
לפעמים זה גם מעל המדרכות ולפעמים "רק" ליד בניינים או לפעמים ליד גני הילדים. אני וחבריי הם האנשים שנמצאים שם למעלה. אני רואה אתכם ואת השכונה שלכם מלמעלה, אבל אתם לא רואים אותי. אתם לא רואים את שעות העבודה הארוכות והלא מפוקחות שבהן מעסיקים אותנו, ואתם לא רואים את התקלות בעגורנים והאחזקה הלקויה בתחזוקת המנוף. בשנים האחרונות הבטיחות בענף הבניין עלתה לכותרות. אחד הדברים הטובים שקרו זה שהמדינה התחילה לפרסם מסמכי חקיקה ואין לה ברירה אלא לתאר את המצב הנוכחי, המצב החוקי ואת מה שניתן וצריך לעשות כדי לתקן את המצב. קריאה במסמכים שמפרסמת המדינה בעצמה היא לפעמים מופע שלם של חידלון, אטימות או סתם אדישות ממשלתית במקרה הטוב, ואפילו עבודה של הפקידים בשירות בעלי ההון במקרה הפחות טוב.
האחזקה הלקויה, ולעתים מסוכנת ורשלנית והחריקות והרעידות שאני מרגיש כשאני מפעיל את העגורן - כבר קיבלו מענה בחוק. אבל במשרד התחבורה מישהו החליט שהוא לא רוצה לטפל בו. למה? שאלה טובה. אני לא בטוח שהם יודעים לענות בעצמם. אולי פשוט קיוו שאף אחד לא ישאל. כבר ב-2016, עגורני צריח הוכנסו לחקיקת משרד התחבורה והוגדרו כמקרה פרטי של "כלי רכב/מכונה ניידת". החקיקה עליהם אמורה להיות כמו על כלי רכב: אחריות יבואן לחלקים מתאימים, לשירות אחזקתי, מוסך, בעלי מקצוע, פרסום הודעה לציבור אם יש הודעה מהיצרן בחו"ל על חובת "ריקול" בגלל תקלה סדרתית. שום דבר מזה לא מיושם היום על ידי משרד התחבורה. הכנסת דנה, קידמה והחליטה, אבל במשרד התחבורה ממשיכים כרגיל ומתנערים מאחריות.
עגורני צריח הם כלי תחבורה לכל דבר ועניין, שנמצא כבר שנים תחת רגולציה שאגף הרכב במשרד התחבורה בוחר לא לאכוף ולהתעלם בחוסר סמכות מדרישות החקיקה החלות עליה. מבחינתם העגורן הוא כמו מברג, ולא כלי ענק ומסוכן שצריך לפקח עליו".
רועי ממשיך: "אנו ועד ארצי של סקטור המנופאים תחת ההסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות לא נשב מנגד כאשר משרד ממשלתי, שהחוק מטיל עליו חובה לבצע פיקוח, אכיפה ולממש רגולציה הקבועה בספר החוקים של ישראל, ולא מאתמול - בוחר שנים להתחמק מאחריותו ולשרת קבוצה קטנה של יבואנים שעובדים מול פקידי המשרד ישירות. אנו נפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו, על מנת לקדם את ההליכים הנדרשים וכדי להבטיח את הצלחת מאבקינו גם בנושא החלת תקנות קיימות שיבטיחו את תקינות ומקצועיות אחזקת המנופים, החלפים שלהם ואחריות היבואנים עליהם.
כנסת ישראל ומחוקקים נכבדים: בבחירות האחרונות הסיסמה שלכם הייתה 'תנו למשול'. אז בואו נתחיל בקטן: תתחילו בלדרוש מהפקידות שלכם במשרדים לממש את מה שכבר קיים. מה דרוש כדי להפוך את "הכלי" לפקוח ובאחריות משרד התחבורה? בימים אלה אני פועל לממש את הדרישה של ציבור העובדים המנופאים וכבר נעניתי בחיוב משרת התחבורה לבדוק את הנושא ולהסדיר את הכשל שקיים. במקביל נפעל להסדרת חברות כח אדם שמעסיקות מנופאים שיעמדו בכל ההתחייבויות שלהם ואף ולהגדיל את הערבות שתהיה רצינית בגובה של מיליון ₪ לפחות וזאת על מנת שיישארו רק חברות רציניות וכן נחסל את כל חברות הקש שלכל מיני קבלני ביצוע למינהם שכל מטרתם לעשוק את המנופאים ולסכן את הענף.
כמו כן, הגדלת הערבות תגרום הרתעה ואותם מעסיקים/קבלני משנה שמעסיקים באופן לא חוקי את המנופאים ואף מכריחים אותם לחרוג משעות העבודה המקובלות בחוק הגדלת הערבות תקטין את התופעות המסוכנות האלו ואף את כל נושא התשלום ב"שחור" למנופאים.
החלק הראשון של טור זה הוא להציג לכם קטע מיומנו של מנופאי, עכשיו אתם מבינים מה אני עושה, לא אנוח ולא אשקוט ולא אנוח עד שתחום זה יוסדר".