רק בישראל. עגורני צריח, מנופים שכולנו רואים באתרי הבנייה, לא מפוקחים כמו כלי רכב כבד. הרי כל משאית שעולה על הכביש מפוקחת ברגולציה מחמירה של רישוי, תקנים, טסט שנתי ובדיקות בטיחות חוזרות ונשנות. אך מנוף ענק, ויש אלפי כאלו ברחבי המדינה, מפוקח פחות ממכונית פרטית וזה מחדל של הממשלה, שמסרבת לקחת אחריות על המנופים ומעדיפה לעצום עיניים.
ארגון סקטור מפעילי עגורן צריח בישראל קורא למשרד התחבורה להחזיר לאלתר את סקטור המנופים חזרה לתחום אחריותו. סוגיית העבודה של מנופים בישראל בנויה על פרדוקס, אשר גובה חיי אדם של עשרות אנשים ומאות פצועים בשנה, ודורש את ההתערבות המיידית של המדינה ואסדרה ברורה של העיסוק בתחום זה. עגורני צריח (מנוף) הם כלי תחבורה לכל דבר ועניין, שנמצאים כבר שנים תחת רגולציה שאגף הרכב במשרד התחבורה בוחר עד היום לא לאכוף ולהתעלם בחוסר סמכות מדרישות החקיקה. ההתייחסות בפועל של פקידי משרד התחבורה והרגולטורים היושבים בו למכונה הנדסית המניפה עשרות טונות מעל ראשי עובדים ועוברי אורח במציאות הכאוטית של ענף הבנייה והתשתיות, כאילו היה פטיש - באה מדי יום לביטוי כואב, המשליך על בטיחות המפעיל אותם, העובדים באתרי הבנייה ואזרחי ישראל המתהלכים במדרכות שליד אתרי בנייה בהם פועלים מנופי ענק אלו.
הוועד הארצי של המנופאים בראשות רועי ויינשטין תחת הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות, לא יישב מנגד כאשר משרד ממשלתי שהחוק מטיל עליו חובה לבצע פיקוח, אכיפה ולממש רגולציה הקבועה בספר החוקים של ישראל, ולא מאתמול - בוחר במשך שנים להתחמק מאחריותו ולשרת קבוצה קטנה של יבואנים לכאורה, שעובדים מול פקידי המשרד ישירות, ולהם כמובן זה נח ורווחי. אני קורא לכל מנופאי להצטרף ולחזק את קהילת סקטור המנופאים בדרכה למאבק המשמעותי ביותר בתולדות המקצוע. המאבק להחלת תקנות קיימות שיבטיחו את תקינותם ואת רמת המקצועיות באחזקת המנופים, ושיפור השכר ותנאי העבודה הקשיים ומאבק על שעות עבודה ומנוחה זהו מאבק על חיי אדם ועל איכות הבנייה בישראל. לא על שכר ולא על פינוקים. מנוף לא תקין, לא מתוחזק או ישן זו סכנת חיים. מנופאי ללא הסמכה אמיתית זו סכנת חיים. זה מאבק של כל אזרח ישראלי באשר הוא.