העליון ביטל תביעה ייצוגית נגד העירייה - התושבים יצטרכו לשלם

מדובר בתביעה ייצוגית שהגישה תושבת מגדל העמק נגד העירייה בשנת 2020, בשם 388 בעלי בתים בשכונה שלה, בטענה כי העיריה גבתה מבעלי בתים בניגוד לחוק כסף עבור החלפת גגות האסבסט בשכונה שנמצאו מסרטנים, וכי היא לא הייתה רשאית לעשות כך כיוון שהממשלה הקציבה לעירייה כסף עבור החלפת הגגות.

לטענת התושבת, בשנת 2014 התחייב שר השיכון דאז להעביר לעירייה מענק בסך של כ-3 מיליון שקל לשם ביצוע פרויקט החלפת הגגות, בכפוף להשתתפות העירייה במימון של 20% מעלות הפרויקט. אלא, שלימים התחלף השר, והשר החדש הורה לא להעביר את הכסף כמענק. כתוצאה מכך, נטען בתביעה, החליטה עיריית מגדל העמק להחליף בעצמה את גגות האסבסט ולחייב את התושבים בסכום חלקי בסך 4,000 שקל לדירה, המכסה כ-25% מעלות הפרויקט, כשאת היתרה מימנה העירייה.

לטענת המבקשת, העירייה גבתה את הכסף מהתושבים בחוסר סמכות, מבלי שחוקקה חוק עזר עירוני מתאים, ויש לחייב אותה להשיב את הסכומים שגבתה למרות החלפת הגגות, שבוצעה בפועל על ידה בבתי המגורים הפרטיים.

עיריית מגדל העמק, באמצעות עורכי הדין עפר שפיר, אמיר בירנבוים והלן רובינסקי-טל ממשרד עפר שפיר ושות', טענה כי לא מדובר בתשלום שהוא חובה, אלא בתשלום שניתן כנגד שירות ולכן היא לא הייתה צריכה הסמכה מפורשת לכך בחוק.

לדבריה, החלפת הגגות נעשתה לרווחת תושבי השכונה, פעולה אשר באחריות בעלי הדירות, והעירייה התגייסה במטרה לסייע לאור קשיי התושבים להתאגד על מנת להתקשר עם כל אנשי המקצוע והקבלנים הדרושים, תוך עמידה בדרישות המשרד להגנת הסביבה לסילוק והטמנת האסבסט. בנוסף, ציינה העירייה, כי מרבית בעלי הדירות נתנו הסכמתם להחלפת הגגות, וכי העבודה בוצעה בפועל ובכך הושבחו נכסי התושבים.

בית המשפט המחוזי אישר את התביעה כייצוגית, וקבע כי גם אם כוונותיה של העירייה היו טובות וכוונו לרווחת תושבי השכונה ובריאותם, דמי ההשתתפות שהיא דרשה מהם לשלם נכפו עליהם, ודי בכך כדי שהתושבים יוכלו לדרוש את כספם בחזרה.

על החלטה זו הגישה העירייה בקשת רשות ערעור לעליון, וטענה כי בית המשפט המחוזי אישר את התביעה כייצוגית על יסוד קביעה שגויה שהסכומים שגבתה העירייה מהווים "תשלום חובה", וכי גבייתם בלא הסמכה מפורשת נעשתה בחוסר סמכות. מעבר לכך, טענה העירייה כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שקבע כי הפרויקט תוקצב על ידי משרד השיכון.

בית המשפט העליון ביקש את תגובת היועצת המשפטית לממשלה, וזו הגישה עמדה לפיה אין מדובר בתשלומי חובה ולכן גבייתם אינה דורשת הסמכה בדין. היועמ"שית אף אישרה כי הפרויקט לא תוקצב על ידי משרדי ממשלה, אלא באופן מלא על ידי העירייה, ולכן אין פסול בכך שהעירייה גבתה השתתפות מבעלי הדירות עבור החלפת גגות, אשר מהווה שירות עבור בעלי הדירות.

בית המשפט העליון בדיון המליץ לתובעת לקבל את הערעור, תוך שהביע עמדה נחרצת לפיה פסק דינו של המחוזי שגוי וכי אין כל פסול בגביית ההשתתפות ע"י העירייה. בתום הדיון קיבלה התובעת את המלצתו של העליון ובהתאם את פסק הדין.

לדברי עורך הדין אמיר בירנבוים, "משמעות פסק הדין היא שטענת אי החוקיות בגביית ההשתתפות לפרויקט האסבסט איננה נכונה. פסק הדין ועמדת היועצת המשפטית לממשלה מחדדים, כי לא כל תשלום אשר גובה עירייה ראוי לסווג כתשלום חובה, ותומכים בסמכותה של עירייה במקרים המתאימים לספק לתושביה שירותים נוספים ולגבות תשלום בעבורם".