אדם מחליט למכור את דירתו, פועל לפי החוק ומדווח לרשות המקומית על העסקה. הרשות המקומית מוציאה לו היטל השבחה, הוא משלם אותה כנדרש ואז, לאחר כשנה, הוא מקבל דרישה חדשה לתשלום - פי 10 מהקודמת - בשל טעות של הרשות בחישוב ההיטל.
האם מותר לרשות לתקן את טעותה?
ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים, בסיטואציה בה לא הייתה מחלוקת כי אכן נפלה טעות טכנית בשומה הראשונה, אמנם דחתה את הערר שהגישו בני זוג שמכרו דירה בעיר וקבעה כי "יש להצר על מקרים כאלה שהרשות טועה בחישוב", אולם הוסיפה כי הנזק שייגרם לציבור עולה על הנזק שנגרם לזוג שמכר דירה.
יחד עם זאת, פסקה הוועדה כי לזוג עומדת הזכות לתבוע את עיריית ירושלים בבית משפט אזרחי. "יש להצר על מקרים מסוג זה, ולעשות כל שניתן על מנת למנוע אותם. עם זאת, המענה למקרים אלה אינו בביטול השומה המתוקנת ומניעת ההיטל מהציבור, אלא בהערכת הנזק שנגרם לעוררים ופיצויים עליו בערכאות המתאימות".
ההחלטה התקבלה ברוב של שניים מול אחד, כאשר נציג לשכת השמאים בוועדה קבע כי בנסיבות בהן האזרח פעל כמצופה ממנו אין לאפשר לוועדה לתקן את הטעות: "ההחלטה אינה עושה צדק. תפקיד ועדת הערר לעסוק במתן החלטה בעניינים שבפניה ובפרט בעניין של גביה שלא כדין מהעורר, ולא להפנות אותו לערכאות אחרות למתן פיצויים".
25 אלף שקל תחילה - 234 אלף שקל כעבור שנה
מדובר בזוג שמכר דירה בירושלים, שילם על פי דרישת הוועדה המקומית כ-25,000 שקל וקיבל אישור היעדר חובות. כשנה לאחר מכן הם קיבלו שומה נוספת ע"ס כ-234,000 שקל - בטענה שהחיוב הראשון חושב בחסר בשל טעות טכנית שנפלה בו.
הם ערערו על ההחלטה וטענו כי הוועדה המקומית לא הייתה רשאית לתקן את השומה וזאת בהסתמך על עקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. לטענתם, החלטה על היטל השבחה מהווה סוף פסוק ולא ניתן לשנות אותה, בטח לא לאחר שנה.
הוועדה המקומית, באמצעות עו"ד אמיר בירנבוים ממשרד עפר שפיר ושות', טענה כי השמאי טעה בחישוב השומה הראשונה וכאשר התגלתה הטעות, הם תיקנו אותה והוציאו שומה חדשה ונכונה.
כאמור, שניים משלושת חברי ועדת הערר דחו את טענות הזוג וקבעו כי מדובר בתיקון אשר בסמכותה של הוועדה המקומית, וכי פרק הזמן שחלף הינו פרק זמן סביר לתיקון טעות.
ביחס לטענות בדבר נזקים שנגרמו בשל הטעות, קבעו כי ועדת הערר אינה המקום לברר בו את הפיצויים המגיעים להם, אלא בית משפט אזרחי. "הנזק שנגרם לעוררים צריך להתברר בערכאות אחרות המוסמכות לכך".
נציג לשכת השמאים בועדה, שהתנגד לקביעת חבריו, קבע כי "הנזק המהותי שנגרם הוא לעוררים ולא לציבור, סך הסכום שנגרע מקופת המשיבה הוא שולי ביחס לסכום הכולל של היטל ההשבחה, אשר נגבה מהציבור במהלך שנה".