בשנים האחרונות עושה רושם יותר ויותר שבשוק הנדל"ן גילו את הגיל השלישי. מדובר בשכבת גיל שהולכת ונעשית צעירה יותר ומאריכה ימים (טפו טפו עד 120, ויותר).
"בני הגיל השלישי רוצים לשפר את איכות החיים שלהם, עם מתחמים מושקעים ומעוצבים, כאלו שבקלות יכולים להאפיל על בתי מלון יוקרתיים, ומציעים להם שפע עצום של פעילויות, לצד מתחמי עירוב שימושים המערבבים בין האוכלוסיות. לרוב, המתחמים ממוקמים במרכז שכונות מגורים על מנת ליצור ממשק אמיתי בין התושבים, קטנים וגדולים כאחד. לא עוד מספרה, מסעדה, או סופרמרקט פנימיים, אלא כאלה שממוקמים בחוץ ובעצם "מזמינים" את כלל האוכלוסייה לעשות בהם שימוש. בתוך כך, נוצרת אינטראקציה אמיתית בין התושבים, והגיל השלישי נהנה ממגוון גדול יותר של רשתות", מסביר האדריכל איתי ליננברג, מ"רוזן-ליננברג" אדריכלים.
אדריכלית דנית שנהב, מומחית תכנון לגיל השלישי ומרצה בכנס עיצוב ותכנון דיור לגיל השלישי, מסבירה: "רשויות התכנון חייבות להקצות מתחמים המיועדים לדיור מוגן בפריסה ארצית רחבה ככל האפשר, אם במרכזי ערים ובמרכז הארץ ואם במעגלים המרוחקים יותר מהמרכז ובמרחב הכפרי".
לאור הגידול הצפוי באוכלוסייה הוותיקה, מציינת שנהב כי תכנון הדיור המוגן חייב להיות מותאם לכל שכבות האוכלוסייה, ובמנעד רחב של עלויות .
בימים אלה דניאלה ראובני, מ-"ראובני אדריכלי פנים", מתכננת את חללי הפנים של מגה מתחם בשוהם, בן 40 אלף מ"ר בנוי, לגיל השלישי. אדריכלית הפרויקט היא טלי בכר.
ראובני מספרת כי "קיים דמיון רב בין בתי מלון יוקרתיים לבין המתחם לגיל השלישי, עם תפיסת עיצוב של אינספור חווית מעצימות ללקוח הסופי. בין אם הוא מגיע להתארח ימים בודדים במלון, או בין אם הוא בן 65 ומעלה שמחליט לעבור לגור באחד המתחמים הללו. בשני המקרים, הגבולות דקים מאד בפן העיצובי, והם מספקים ללקוח תחושה של עיצוב משובח ומפואר".
עוד מסבירה המעצבת דניאלה ראובני: "המטרה ליצור באמצעות העיצוב אינטראקציה בין האוכלוסייה הבוגרת לאוכלוסיות נוספות. לא ליצור מרחק, בדיוק להפך - לקרב בין התושבים. בתוך כך, מתחם "אחוזת שוהם-מרכז הדרים" מקבוצת חממי ומשולם, שבימים אלה החלה בנייתו, ממוקם בלב שכונת מגורים ומורכב מ-120 יח"ד בנות 2 ו-3 חדרים, הפרוסות על פני 3 בניינים, כאשר המבואה המשותפת לבניינים היא מרכז מסחרי ענק, שיאגד חנויות, מספרות, מסעדות, בתי קפה, וכו', שימשכו קהלים מגוונים".
"אם נתייחס רק למתחם הפרטי של הגיל השלישי, הרי שמדובר בעושר של חוויות, עם תכנון מדויק של חללים בהתאם לפעילויות - אודיטוריום ענק להרצאות והופעות, חדר כושר, ספא, בריכה, חללים לחוגים כמו מחשבים, ברידג', יוגה, ריקודים סלוניים, מסעדות, ועוד, כאשר כל חלל מפואר ומעצים והכל ביחד יוצר הרמוניה נפלאה לטובת חיים איכותיים".
בית פנאי בשכונה חדשה בנס ציונה, תוכנן לגיל השלישי, גם הוא על ידי משרד "רוזן-ליננברג אדריכלים". על פי ליננברג, שהוא בעל ניסיון עשיר בתכנון פרויקטים לגיל השלישי, "הבית עוצב קודם כל בצורה שפותחת את הלב. הוא ממוקם בלב שמורת אקליפטוסים, יוצר ממשק מעניין עם הרחוב, כך שיש אינטראקציות רב גילאיות בין משתמשי הגיל השלישי לבין משתמשי קריית החינוך (הכולל בתי ספר וגני ילדים)".
"הכניסה למבנה היא דרך כיכר שכונתית", מפרט ליננברג, "המבואה בעלת שקיפות מרבית כך שניתן לראות כל מה שקורה במבואה, כמו סלון של בית. הרעיון ליצור סביבה ביתית. ולא תחושה של מבנה ציבורי. מצד אחד של המבואה יש חדרי חוגים (מחשבים, שחמט, הרצאות, בישול וכיתת אמנות שממוקמת ממש על הרחוב), בצד השני ממוקם אולם רב תכליתי גדול ובו הרצאות, מופעי מוזיקה ומחול ואירועים, והוא יכול לעבוד בניתוק מוחלט מהמבנה".
"הפרויקט לא 'מדבר' בשפה של הגיל השלישי, כי שפה כזו כבר לא קיימת. כבר אין בניין שמיועד לגיל השלישי במראה, בחומריות, בעיצוב או באדריכלות שלו. מבנה צריך 'לדבר' לכולם. לשחק בחוכמה עם האור הטבעי, לתת תחושת שייכות וזיקה למקום. כמובן יש צורך באדפטציות והתאמות לצרכים הספציפיים של בני הגיל השלישי".
"המטרה להטמיע את פרויקטי הגיל השלישי בשכונות מגורים תוססות. ליצור אינטראקציות בין שכבות הגילאים השונות בעיר. בית הפנאי בנס ציונה לא נותן תחושה של מבנה ציבורי. הרעיון היה ליצור סביבה ביתית, ושקיפות בין הפנים לחוץ, בין הנעשה בתוך המבנה לרחוב". לדברי ליננברג, "תכנון המבנה הוא כזה שמכיל אולם רב תכליתי לטובת הרצאות, מופעי מוזיקה ומחול לכלל האוכלוסייה".
ליננברג מסכם ואומר כי "גם הפרויקטים הציבוריים וגם הפרטיים לגיל השלישי מאוד מושקעים. גם היזמים וגם הרשויות מבינים היום שמדובר בקהל 'חזק', קהל שדורש ואינו מתפשר, קהל שכבר רחוק שנות אור ממיתוג 'ישן וזקן', קהל ששווה להשקיע בו".
לדברי מעצבת הפנים, דליה שילוני, המתמחה בתחום הדיור המוגן ומרצה בכנס עיצוב ודיור לגיל השלישי "כדי לתת מענה רלוונטי לגיל השלישי בשנים הבאות, יש צורך בתכנון טיפולוגיות חדשות של דיור מוגן, בהרחבת מגוון טיפוסי הדיור שיתנו מענה לסגנונות החיים השונים של הדיירים הפוטנציאליים מצד אחד, ולצרכים המשתנים במהלך שלבי הזקנה מצד שני".
"לצד החשיבה על המעטפת הרפואית התומכת, נדרשת חשיבה יצירתית שתניב פתרונות חדשים גם למצוקת השטח, לצורך בקרבה למרכזי התרבות ומרכזי הערים, לשילוב טבע הידוע כחיוני לתחושת הרווחה, ליתרונותיה של סביבה רב-דורית, ובאופן כללי למיקסום סגנון חיים שיתמוך בעצמאות הדיירים ככל שניתן".
