בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי ל-5 הבנקים הגדולים - הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי - אין זכות לדרוש פיצוי לפיק סעיף 197 על תוכנית גדולה שאושרה במתחם תעסוקה על הקרקעות של רמלה, גזר וחבל מודיעין. בכך, דחתה השופטת זהבה בוסתן תביעה שלהם על כ-80 מיליון שקל וקבעה: "הבנקים אינם יכולים להחליט האם תימכר קרקע מסוימת, או מתי תימכר".
כאמור, ועדת הערר המחוזית מרכז דחתה את תביעת הבנקים לפצות אותם ב-80 מיליון שקל, עקב הסבת שטחי המסחר למסילות ברזל ולמחסנים של הרכבת במתחם תעסוקה חדש באזור רמלה.
הבנקים טענו, כי מכוח הסדר הקיבוצים שנחתם לפני כ-30 שנה יש להם זכויות בקרקע, שנמצאת בקיבוץ נצר סירני, ונכללה באותן קרקעות. אולם ועדת הערר קבעה, כי הבנקים אינם נחשבים לבעלי זכויות בקרקע, למרות שנרשמו על שמם שעבודים.
דברי הימים
לימים הוחלט על הקמת מתחם תעסוקה על הקרקעות של רמלה, גזר וחבל מודיעין, ששטחו כ-3,000 דונם, ובו מתוכננים 1.35 מיליון מ"ר לבנייה. המתחם ממוקם ביציאה המזרחית מרמלה, מערבית לתוואי כביש 6 מזרחית לכביש 40, וצפונית לכביש 44.
חלק מהמתחם נכלל ברשימת קרקעות ההשבה של קיבוץ נצר סירני, שעליהן התחייבה המדינה להעביר לבנקים כחמישית מהתמורה, בעת שיווקן במכרזי רמ"י.
במרץ 2018 אושרה על המתחם תוכנית חדשה, לפיה ימקמו במתחם הזה את מחסני רכבת ישראל. הבנקים וחברה נוספת (אס.ג'י אחזקות טקסטיל בע"מ) הגישו תביעות פיצויים של 80 מיליון שקל על ירידת הערך שהתוכנית הזו הסבה ל-1,039 דונם מכלל שטחי המתחם, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.
כמקובל בתביעות הללו, הן הוגשו לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה שבשטחן התוכנית חלה - רמלה, גזר וחבל מודיעין. שלוש הוועדות דנו בתביעות והחליטו, כל אחת לחוד, לדחות אותן. הנימוק העיקרי לדחייה היה, שלפי חוק התכנון והבנייה אין לבנקים זכויות בקרקעות, שיכולות לאפשר להם לתבוע את הפיצויים הללו.
לאור זאת הוגשו עררים לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מרכז נגד שלוש הוועדות המקומיות ורכבת ישראל. מנגד טענו הוועדות, באמצעות עוה"ד רות ארביב קופלניקוב ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר ושות' וכן עו"ד אריאל שיין ועידו בלוך, כי הבנקים אינם בעלי זכויות קנייניות במקרקעין, אלא בעלי זכות חוזית ועתידית לחלק מהתמורה על הקרקעות, לכשזו תתקבל, וכי התביעות שהגישו מתבססות על פרשנות מרחיקת לכת לפסיקות שונות של בתי משפט.
ועדת הערר קיבלה את עמדת הוועדות המקומיות ודחתה את התביעות. על פסק הדין הזה הגישו הבנקים ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז והשופטת זהבה בוסתן קבעה, כי לבנקים אין זכות לבצע פעולות כלשהן בקרקע וכי ההסכמים לא הקנו להם זכות כלשהי בקרקע אלא רק לקבל תמורה ממכירתה, אם תימכר: "הבנקים אינם יכולים להחליט אם תימכר קרקע מסוימת, או מתי תימכר אלא רק להיפרע מתוך התמורה שתתקבל אם וכאשר תימכר קרקע וגם זאת עד לגובה החוב. יתרה מכך, הבנקים לא הוכיחו כי ניזוקו בגין אישורה של התוכנית הפוגעת ושאישורה פוגע ביכולתם לפרוע את חובות הקיבוץ ממאגר הקרקעות הנותר".