רפורמת הרישוי העצמי מקרטעת: אדריכלים חוששים לקחת אחריות

ביום ראשון האחרון (23.10) נכנסה לתוקף רפורמת הרישוי העצמי, שהוכללה בחוק ההסדרים, ואמורה לחסוך לנו חצי שנה של בירוקרטיה בהליך הוצאת היתרי הבניה.

במסגרת הרפורמה, יוכלו אדריכלים לחתום על היתרי בניה, לאשר תחילת עבודות ולהוציא תעודת גמר עבור הקמת מבנה או תוספת למבנה שבעיקרו מיועד למגורים.

לפני מספר שבועות פרסם משרד המשפטים טיוטת תקנות לעיון הציבור המפרטת את העונשים למי שייתן היתרי בנייה בניגוד להוראות החוק. בניגוד לטיוטות הראשונות, עולה כי כעת הסנקציות מסתפקות בקנסות כספיים ואינן כוללות שלילת רישיון אדריכל, מה שאמור להקל על האדריכלים להירשם להליך.

עם זאת, האדריכלים לא ממהרים, ונכון להיום נרשמו להליך 80 אדריכלים בלבד.

עו"ד עפר טויסטר, בעל משרד עו"ד עפר טויסטר ושות', העוסק בדיני תכנון ובניה, מסביר את החשש של האדריכלים:

"רישוי עצמי זה נחמד, השאלה אם זה יעבוד. אני מניח שאדריכלים רבים יחששו לקחת אחריות. הבעיה אצלנו שהרגולציה מורכבת מדי. לכל אות יש מיליון פרשנויות, ולפיכך עולה השאלה האם אדריכלים, שממילא נתונים ללחץ הלקוח, יקחו על עצמם את האחריות ו-'ינגבו ידיהם בגלימת מהנדס העיר', כשהפרשנות לא בהירה.

עוד אומר טויסטר: "בתכנית הרבעים בתל אביב למשל יצרו וודאות. כל אחד יודע מה התמורה שיקבל ואת התחרות הפרועה בין היזמים על תמורות, החליפה תחרות על איכות הבניה. הבעיה היא שמדובר על מתחם קטן. במרבית אזורי הביקוש אין ודאות, מה שגורם לתחרות עזה בין יזמים שלא תמיד מצליחים לעמוד בהבטחותיהם, כשהסיוט הכי גדול לכל הצדדים זה יזם מפסיד".

האדריכל אסא זהר, מנכ"ל המכון לבקרת בניה אלפא סייט, טוען כי חששות האדריכלים יופחתו עם הזמן:

"הליכי התכנון והבניה בישראל ארוכים ומייגעים. הרישוי העצמי משלים למעשה את פעולת מכוני הבקרה המהווה גם מעין הפרטה חלקית של הליך הרישוי".

לגבי חששם של האדריכלים מהסנקציות, בעיקר על רקע חוסר הודאות הבירוקרטית, מדגיש זהר כי החוק קובע שרישוי עצמי הוא רק בפרויקטים שעוברים בקרת תכן וביצוע של מכון בקרה. לדבריו, "עבודת מכוני הבקרה תומכת בהיבטים ההנדסיים של התכנון והביצוע, מה שמפחית את היקף החששות של המורשה להיתר".

הוצאת היתר בישראל הינה הליך מורכב, מסובך, יקר וארוך.

מסלול הוצאת היתר בניה מחייב ראשית את המבקש ללמוד ולהבין את הזכויות החלות במקרקעין. מדובר במשימה מורכבת, כיוון שעל אותה חלקה יכולות לחול תכניות רבות - אחת שתסדיר את זכויות הבניה, אחרת תתייחס לגגות, אחת למרתפים ועוד (וזאת בנוסף למאות תקנות וצווים החלים על אותו היתר).

בנוסף, על המבקש ללמוד את ההנחיות המרחביות הרלוונטיות, אשר יכולות להגיע למאות הוראות, מפני שרשויות התכנון לא יכולות, ככלל, להוציא היתר הסותר להנחיות אלו.

כמו כן, עליו להכיר את מסמכי המדיניות הרלוונטיים למקרקעין ולבדוק האם יש מגבלות נוספות, כמו תנאים להוצאת היתר בניה (הידועים כתנאים לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה).

המבקש אמור לבקש תיק מידע שאמור לספק לו את מירב המידע, אך גם הוא נתון לפעמים לפרשנות ולמחלוקת וגם בו יש לעיתים הפניות ומסמכים אחרים.

בעיה נוספת של תיק המידע היא שאין מנגנון פשוט של ערר על מה שנאמר באותו תיק ככל שהמבקש מעוניין לחלוק על דברים שנקבעו בו. רק בשלב זה יכול המבקש להכין את בקשתו ולקוות כי תעמוד בכל התנאים הנדרשים לקליטתה.

מרגע הקליטה מתחיל המסלול שנקבע לגבי טיפול בבקשה, כאשר על המבקש לקוות שמוסד התכנון יעמוד בלוח הזמנים שנקבע לו, אחרת הבקשה "תיסגר" ויהיה עליו להתחיל ה-כ-ל מהתחלה.

כיוון שחלק גדול מהתוכניות ישנות ואינן תואמות את צרכי השעה - המחוקק מאפשר לבקש הקלות שתפקידן לגשר בין התוכניות הישנות לצרכים העכשוויים (למשל תוספת יח' דיור לפי מה שידוע כתקנת שבס). במקרה זה מסלול הבקשה יכלול גם הליך שכולל פרסומים, התנגדויות, דיון בהתנגדויות, ובמקרים רבים גם דיונים בוועדות הערר.

אדריכל ותיק סיפר כי פעם היה לו כלל אצבע, על פיו הכנת היתר היתה 80% אדריכלות ו-20% בירוקרטיה. כיום, לדבריו, היחס התהפך.