בכל מקום שתחפשו - שמאלה וימינה, למעלה ולמטה - כולם משפצים. חלקם את כל הבית, חלקם רק מטבח, רק אמבטיה, חלקם שוברים קירות. בד בבד ביחד עם הקורונה, טס לו למעלה ענף השיפוצים ואיתו המקצוע עיצוב פנים שהפך להיות פופולרי מאוד בשנים האחרונות.
"שלא כמו בענף האדריכלות שדורש תואר אקדמי, ענף העיצוב בישראל אינו מוסדר", אומרת לנו בשיחה עדי קליין, מעצבת ובעלת סטודיו דולו, "בסקאלה אחת ממוקמים בתי ספר נפלאים ומוסדיים לעיצוב פנים , בהם טכניון, HIT , המכללה למנהל, ויצ"ו חיפה ועוד, ובצד השני, ממוקמים אינספור קורסים, בתי ספר פרטיים ועוד. הבוגרים של כולם מעידים על עצמם שהם מעצבי פנים, מקצוע שלעתים מיטשטש עם סטיילינג והלבשת הבית. המקצוע אינו פורמאלי. כבוגרת בית הספר לאדריכלות פנים בדנבר, קולורדו - זהו שמו של המקצוע הפורמאלי בארה"ב - אני יכולה לומר שהטשטוש הזה וחוסר הגבולות שחל בין עיצוב פנים לסטיילינג הוא עצום. זאת, לצד העובדה שכאן אין צורך בניסיון פרקטי לפני שצוללים לשפץ חללים".
היא מעידה על עצמה כמי שעשתה כברת דרך לפני שבכלל הפכה לעצמאית. "עבדתי חמש שנים במשרד אורבך הלוי, שם הייתי אחראית על פרוייקטים מא' ועד ת', כאשר היה לי גב חזק ואיתן של האדריכל אורי הלוי. קיבלתי מתנה שבסופו של דבר אפשרה לי לצאת לדרך עצמאית, וגם זה קרה לאור העובדה שעברתי עם משפחתי לגור בצפון. גם עכשיו, מהצפון, הסטודיו כולל 5 עובדים, כולם בעלי תואר אקדמי בעיצוב פנים".
קליין אומרת כי היא נתקלת בלא מעט במעצבים שמסיימים תואר זה או אחר, ויוצאים לדרך עצמאית. "אני חושבת שהכלים שהם קיבלו לא מכשירים אותם לעולם האמיתי. תכנון זה לא הכנה של תכנית תאורה או קונספט של חלל. תכנון זו אמנות. אני חושבת שלבחור במעצב שהרגע סיים, ללא ניסיון מהשטח, עלול לעלות ביוקר ללקוח. גם כאשר המחיר של אותו מעצב צעיר זול משמעותית, זה מאוד מפתה אבל לא נכון. בפה מלא אני חושבת שמי שבחר להתחיל את הקריירה המקצועית שלו כשכיר במשרד גדול, יש לו סיכויים מעולים להצליח בהמשך כעצמאי".
כמובן שבנסיבות הללו צריך לבדוק מה קורה בחו"ל. לקליין, כאמור, יש ניסיון בארה"ב. "שם הדברים מאוד ברורים. יש את הסטייליסט שתפקידו לעשות סטיילינג ולהלביש את הבית, ויש את אדריכל הפנים שתפקידו לתכנן, לבחור חומרים, לשבור קירות, לעצב ולהיות אחראי על הפנים. קהל המשפצים בישראל שבוחר אנשי מקצוע שילוו את הפרויקט לא יודע להבחין בין סטייליסט, לבין מעצב, לבין בוגר תואר אקדמי או מעצב ללא תואר פורמאלי, לאור העובדה שהמקצוע כאמור אינו מוסדר ואין הבדל בין המקצועות. כולם נקראים מעצבי פנים. תפקידו של הלקוח לשאול".
אז הוא שואל ועדיין מבולבל. איך הוא יודע במי לבחור כאשר הוא מקבל הצעות מחיר עם פערים של עשרות אחוזים? כיצד הוא יודע מה לדרוש? "צריך פשוט לשאול - האם יש לך ניסיון ומהיכן, האם למדת במוסד אקדמי, ממה מורכבת הצעת המחיר שקיבלת, האם היא כוללת גם שעות תכנון ושעות של ביקור אצל ספקים, האם מרכיבות אותה שעות ניהול ותיאום מול כל הגורמים, פיקוח ותכנון מקיף של הפרויקט? ברגע שקיבלתם הצעות מחירים עם הפרשים משמעותיים - תרימו גבה".
עם זאת, היא כמובן לא פוסלת התקשרות עם אף אחד. "השוק מבלבל וזה בסדר לעבוד עם מעצב עצמאי. לא לכולם מתאים לעבוד במשרד גדול ולא כל פרויקט מתאים למשרד גדול. אם המעצב בוגר של אחד המוסדות - יש לכם צ'ק ליסט ראשון. אם הוא בוגר של אחד המשרדים הגדולים בעיצוב פנים - הלקוח בפירוש בידיים טובות".
ולסיום, בהתייחסה לתשלום מסבירה קליין: "בסופו של דבר אנחנו מוכרים שעות. שעות של תכנון, שיחות, הסתובבויות, בהתאם לרמה של הפרויקט. המחיר לשעה הוא די דומה בין המשרדים הגדולים, סדר גודל של 350 שקל. ההבדל בין הצעות המחיר תלוי בכמות השעות הנדרשת עבור הפרויקט".