לאחר עשרות שנות ניסיון של עיצוב ותכנון בתי מלון ומתחמי מסחר ברחבי הארץ, מתכננת בימים אלה דניאלה ראובני מ"ראובני אדריכלי פנים" את חללי הפנים של מגה מתחם בשוהם בן 40 אלף מ"ר בנוי לגיל השלישי, כשאדריכלית הפרוייקט היא טלי בכר. "הופתעתי מהדמיון הרב הקיים בין בתי מלון יוקרתיים לבין המתחם לגיל השלישי", אומרת ראובני", עם תפיסת עיצוב של אינספור חווית מעצימות ללקוח הסופי. בין אם הוא מגיע להתארח ימים בודדים במלון, או בין אם הוא בן 65 ומעלה שמחליט לעבור לגור באחד המתחמים הללו. בשני המקרים, הגבולות דקים בפן העיצובי והתחושה שהם מספקים ללקוח - עיצוב משובח ומפואר. המטרה ליצור באמצעות העיצוב אינטראקציה בין האוכלוסייה הבוגרת לאוכלוסיות נוספות. לא ליצור מרחק. נהפוך הוא, הרעיון הוא לקרב בין התושבים.
בתוך כך מתחם "אחוזת שוהם-מרכז הדרים" מקבוצת חממי ומשולם, שבימים אלה החלה בנייתו, ממוקם בלב שכונת מגורים ומורכב מ-200 יח"ד בנות 2 ו-3 חדרים הפרוסות על פני 3 בניינים, כאשר המבואה המשותפת לבניינים היא מרכז מסחרי ענק, שיאגד חנויות, מספרות, מסעדות, בתי קפה ועוד, שימשכו קהלים מגוונים. ראובני מפרטת: "אם נתייחס רק למתחם הפרטי של הגיל השלישי, הרי שמדובר בעושר של חוויות, עם תכנון מדויק של חללים בהתאם לפעילויות - אודיטוריום ענק להרצאות והופעות, חדר כושר, ספא, בריכה, חללים לחוגים כמו מחשבים, ברידג', יוגה, ריקודים סלוניים, מסעדות, ועוד, כאשר כל חלל מפואר ומעצים והכל ביחד יוצר הרמוניה נפלאה לטובת חיים איכותיים".
עושה רושם שהיזמים גילו את הגיל השלישי. מדובר בשכבת גיל שהולכת ונעשית צעירה יותר ומאריכה ימים (טפו טפו עד 120). הם רוצים לשפר את איכות החיים שלהם, עם מתחמים אופנתיים, מושקעים, יפים ומעוצבים, כאלו שאכן בקלות יכולים להאפיל על בתי מלון יוקרתיים ומציעים להם שפע עצום של פעילויות, לצד מתחמי עירוב שימושים שאכן מערבבים בין האוכלוסיות ולרוב הם ממוקמים במרכז שכונות מגורים.
אדריכל איתי ליננברג מ "רוזן-ליננברג אדריכלים" תכנן פרויקט, בית פנאי לגיל השלישי בנס ציונה. לדבריו: "הפרויקט לא "מדבר" בשפה של הגיל השלישי, כי שפה כזו כבר לא קיימת. כבר אין בניין שמיועד לגיל השלישי במראה, בחומריות, עיצוב או באדריכלות שלו. מבנה צריך ל"דבר" לכולם, לשחק בחוכמה עם האור הטבעי, לתת תחושת שייכות וזיקה למקום. כמובן יש צורך באדפטציות והתאמות לצרכים הספציפיים של בני הגיל השלישי".
עוד מסביר ליננברג, בעל ניסיון עשיר בתכנון פרוייקטים לגיל השלישי: "המטרה להטמיע את פרויקטי הגיל השלישי בשכונות מגורים תוססות. ליצור אינטראקציות בין שכבות הגילאים השונות בעיר. בית הפנאי בנס ציונה לא נותן תחושה של מבנה ציבורי. הרעיון היה ליצור סביבה ביתית, ושקיפות בין הפנים לחוץ, בין הנעשה בתוך המבנה לרחוב. תכנון המבנה הוא כזה שמכיל אולם רב תכליתי לטובת הרצאות, מופעי מוזיקה ומחול לכלל האוכלוסייה והוא יכול לעבוד בניתוק מוחלט מבית הפנאי וככזה תפקידו למשוך ערב רב של תושבי העיר. כאשר בית הפנאי עצמו מורכב מחדרי חוגים מגוונים של מחשבים, שחמט, בישול, אמנות והוא עשיר במראה ובעיצוב. גם הפרויקטים הציבוריים וגם הפרטים לגיל השלישי מאוד מושקעים. גם היזמים וגם הרשויות מבינים שמדובר בקהל חזק, קהל שדורש ואינו מתפשר, קהל שכבר רחוק שנות אור ממיתוג 'ישן וזקן' קהל ששווה להשקיע בו".