הם לבושים יפה, מפזרים לאוויר גלאם וסטייל וניכר שהם ניחנו בטעם טוב: אדריכלות ועיצוב פנים נתפסים בקרב הציבור הרחב כמקצועות זוהרים שעוסקים באסתטיקה גרידא, אך מי שמכיר מקרוב את העוסקים במלאכה יודע לומר שבפועל מדובר בתחומים שוחקים שכרוכים בשעות של עבודה מול מחשב, תמרון בין אתרי בניה מאובקים ועמידה במכבש לחצים יום יומי מצד הרשויות, הספקים וכמובן הלקוחות.
זה לא נגמר שם - על אף שנראה שיש עבודה לכולם, רבים מהם עדיין נאלצים להילחם על פרויקטים חדשים כדי לעמוד בעול הוצאות העסק שברשותם. על פניו נראה שאנשי המקצוע בתחום גוזרים קופון נאה מכל פרויקט, אך מכיוון שמרביתם נפרסים על פני שנים (לרוב בין שנה לארבע שנים), במקרים רבים ההשקעה האדירה לא מתרגמת בפועל להכנסה ראויה.
אתיקה? פחחח
בענף יודעים לספר כי הסיטואציה המורכבת גורמת ללא מעט מאנשי המקצוע לפעול ובכל מחיר: חלקם מורידים את שכר הטרחה משמעותית על מנת להראות אטרקטיביים ביחס למתחרים, אך מבלי שלקוחותיהם יידעו הם מקבלים בונוסים שמנים מהספקים. אחרים מנסים למצוא פרצות ולחטוף פרויקטים שכבר הוציא לדרך קולגה - אדריכל או מעצב אחר.
"יש לא מעט מקרים שזה מגיע מצד הלקוחות עצמם ואנשי המקצוע, שרעבים לפרויקטים, מנצלים את זה לטובתם ושוכחים מהאתיקה המקצועית על הדרך", מסביר אדריכל בכיר ומוערך בענף שהעדיף להישאר בעילום שם, "אותם בעלי נכסים מתחילים את תהליך עם אדריכל מסוים אבל ברגע שמתחילות מחלוקות, או שהם לא מרוצים מהתוצרים, הם פונים מבלי ליידע את האדריכל המקורי לאיש מקצוע אחר. זה לחלוטין לגיטימי להקיף את עצמך באנשי מקצוע שהתקשורת שלך איתם טובה, אבל פחות לגיטימי שאותו אדריכל שנכנס זה עתה לתמונה לא מסביר להם את המורכבות האתית בסוגיה ויוצר קשר עם האדריכל המכהן על מנת לקבל את אישורו להיכנס לתמונה. אגב, לא לפני שווידא שלקוחות שילמו לו את שכרו וסגרו מולו חשבון. זה המינימום שיש לעשות במקרים שכאלה".
"כל נושא הבונוסים והעמלות שאדריכלים ומעצבים גוזרים על חשבון הלקוחות שלהם הפך למסחרה של ממש - זה מריח לא טוב, לחלוטין לא מקצועי ויש להסדיר את הנושא כאן ועכשיו", אומרת אחת ממעצבות הפנים הוותיקות בענף, "הם לחוצים לסגור פרויקטים ופועלים לפי המשוואה הבאה: 'נוריד את שכר הטרחה למינימום ואת ההפרש נרוויח מתיווך בין הלקוח לספק'. הבעיה מתחילה בזה שלא פעם הם מנתבים את הלקוחות ששלהם לספקים ספציפיים רק מכיוון שיש להם הסדר מולם ולאו דווקא כי זה מה שנכון ומתאים ללקוח עצמו. חשוב להבין שלפחות בחלק מהמקרים, במידה והם היו מוותרים על הבונוס הלקוחות ההטבה הייתה מתגלגלת ללקוחות עצמם שהיו נהנים ממחירים אטרקטיביים. אותם אנשי מקצוע חוטאים קודם כל לתפקידם - אני מבינה את הצורך בהשלמת הכנסה אבל יש דרך לעשות זאת. נדרשת כאן שקיפות מלאה, הכול צריך להיות גלוי, רשמי ולא מאחורי הגב של הלקוחות שאגב רובם יעדיפו לשלם שכ"ט גבוה יותר לאיש מקצוע אמין עם קבלות שיציג בפניהם את תהליך העבודה המדויק, כולל את עניין הבונוסים והעמלות".
לשיטתה של שלומית זלדמן , בעלת משרד לאדריכלות, תכנון ועיצוב, שקיפות היא ערך עליון: "רוב הלקוחות הפוטנציאלים מגיעים מפה לאוזן, כלומר בעקבות המלצה של לקוחות עבר שחוו תהליך תקין, מקצועי ואנושי. כבר בפגישת ההכרות אני מסבירה את תהליכי העבודה ומציגה לוחות זמנים מסודרים. אני נותנת להם תחושת בטחון שהם בידיים טובות וזה פרט אקוטי כשמדובר בפרויקט כ"כ משמעותי ועתיר תקציב מבחינתם. אני מציגה את עצמי בצורה ברורה ולא מאמינה במושג 'למכור את עצמי'. כך הלקוחות יודעים בדיוק למה לצפות ויש להם יכולת אמיתית להשוות את ההצעה להצעות של הקולגות שלי".
גם האדריכל אייל אפל, בעלי המשרד 'אפל אדריכלים' מעיד כי רובם המכריע של הלקוחות מגיעים בעקבות המלצה שקיבלו מאדם קרוב עבורו תכנן המשרד פרויקט: "זוהי הוכחה נוספת עד כמה בניית מוניטין טוב היא אקוטית בתחום הזה. הוא זה שבסופו של דבר מוביל להמשכיות בעבודה. כיום רבים מהבונים יודעים להעריך את המקצועיות והניסיון של האדריכלים ויחד עם זאת, לא פעם מסתננים לתוך השורות גם אנשי מקצוע שאינם אדריכלים מורשים- חלקם הנדסאים, אחרים מעצבים, הם אולי מוכשרים אך אין להם את הרישיונות, הביטוחים או הניסיון בפרויקטים מורכבים. נושא נוסף שחורה מאוד בתעשייה הוא עניין נטילת קרדיטים - ניסיון גניבת זכויות יוצרים הלכה למעשה וזה מאוד מטריד. אנחנו רואים לא פעם אדריכלים או מעצבי פנים שנכנסו לתמונה בשלבים מאוד מתקדמים או כשהמבנה כבר גמור ומנכסים את הפרויקט לעצמם".