לפני כעשור החליט אורן בן זכאי שהוא מעוניין לגור באווירה כפרית. קרן השתלמות 'בשרנית' שהשתחררה לו לצד חיסכון שהחליט לשבור, אפשרו לו להתחיל להגשים את החלום. הוא רכש חלקת שטח באחד מהמושבים באזור השרון עליה שילם 3.6 מיליון שקלים, והקצה סכום נוסף של 800 אלף שקלים לטובת עלויות הבנייה, אותם העמיד על 6,500 שקלים למטר. במסגרת חישוביו, הוא צפה כי הליך הבניה יסתיים תוך כשנתיים וחצי. אולם חלומות לחוד ומציאות לחוד: עבודות הבנייה נמשכו לא פחות מ - 3.5 שנים, והעלות למטר האמירה לסכום גבוה של יותר מ-10,000 שקלים.
אורן אינו הישראלי היחיד שחלם על בית צמוד קרקע ומצא את עצמו נדרס תחת גלגלי הבירוקרטיה התכנונית במדינה, מתמודד עם אין ספור עיכובים שחלים בהליך הבניה, ומשלם סכום גבוה משמעותית משתכנן. אלפים מעידים על דרך החתחתים שעברו עד להגשמת החלום.
בניית בית פרטי בישראל באופן 'קונבנציונאלי' מצריכה סבלנות. הרבה ממנה. קצב בניית בית צמוד קרקע סטנדרטי הוא מהנמוכים בעולם. על פי נתוני הלמ"ס, זמן הבנייה הממוצע של בית פרטי עומד בישראל על 2.5 שנים. בארה"ב למשל, הליך הבניה נמשך כשנה בלבד וכך גם במדינות רבות באירופה כדוגמת גרמניה, צרפת והולנד. אולם זו אינה המהמורה היחידה שעומדת בפני אלו שרוצים להגשים את החלום. כחלק מעבודת המטה לשינוי חוק המכר, הזמינו במשרד השיכון חוות דעת שמנתחת 60 פרויקטים הכוללים כ-7,000 יחידות דיור ומבוססת על חוזים קבלניים חתומים מארבע השנים האחרונות. מחוות הדעת עולה כי בניית מ"ר מגורים בבתים צמודי קרקע עולה כ-6,000 שקלים, אולם לכך יש כוכבית - העלויות אינן מתייחסות לעלויות הבנייה הנלוות כגון חריגות בנייה בלתי צפויות מראש, תכנון לקוי והוצאות נוספות. בשורה התחתונה, המחירים לבנייה פרטית מסתכמים בתוספת של בין 30-40% למטר, או במילים אחרות: עלות שמאמירה ל -10,000 שקלים למטר ומטפסת צפונה, בהתאם לרמת הגימור.
על רקע מציאות בעייתית זו, במהלך השנים האחרונות הואץ היקף הבנייה המתועשת: בתים מודולריים שנבנים במפעל ייצור (בדומה לשיטת הבניה הקלה) הפכו לחלופה ריאלית. מסקר שנערך לפני מספר חודשים ע"י האיגוד הישראלי לבניה, עולה כי חלה עליה בשיעור של 23% במספר המשיבים שרואים בפתרון זה כאלטרנטיבה ראויה.
בתוך כך, לאחרונה הודיעה חברת 'עופרים הנדסה ובניה' - על סיומו של הליך פיתוח ארוך ושיווקו של מוצר שמוגדר על פי מומחים בתחום כפורץ דרך. מדובר על בניה מודולרית מבטון בשם 'פומיס', שנחשב לבטון העמיד והאיכותי ביותר שקיים היום בשוק, שמפחיתה באופן ניכר את עלויות הבניה בהשוואה לבנייה מסורתית או בניה קלה ומקצרת משמעותית את פרק הזמן עד למסירת המפתח לרוכש. החברה מתחייבת לסיום הליך הבנייה בפרק זמן של עד 6 חודשים, בעלות קבועה מראש של 5,500 שקלים (לפני מע"מ) למטר. וכך לדוגמא, בית בגודל של 100 מ"ר, מתומחר ב-550 אלף שקלים (לפני מע"מ). בית צמוד קרקע שמתפרס על פני 180 מטר, יסופק ללקוחות תמורת 990 אלף שקלים בלבד, וזאת כאמור, תוך פרק זמן קצר ביותר של חצי שנה.
לצד מועד האספקה הקצר והתמחור האטרקטיבי, החברה אף מתחייבת לטפל בכל תהליך התכנון והרישוי, תוך ליווי משלב גיבוש תוכנית הבניה והעיצוב, דרך טיפול בבירוקרטיה של היתר הבניה, וכן כמובן בזמן תהליך הבניה עצמו, עד לקבלת המפתח לבית.
בשיחה עם וואלה נדל"ן, מסבירה אופיר בן אבו, מנכ"לית חברת 'עופרים הנדסה ובניה': " לקוחות החברה מקבלים בית מוכן תוך שישה חודשים בלבד, כשנתיים פחות מזמן הבנייה של בית בשיטה הקונבנציונאלית. מכיוון שהכול רץ על פס ייצור, אין 'בלת''מים', עיכוב בזמנים או בעיות נוספות שמאפיינות קבלני בנייה שעובדים בשיטה המסורתית". לדבריה, בנוסף לתועלת האדירה שכרוכה בגידור העלויות והתחייבות לסיום ההליך תוך פרק זמן נקוב וקצר, בניה באמצעות בטון מסוג 'פומיס' מספקת בידוד טרמי ואקוסטי גבוה במיוחד ועמידות לאורך שנים ארוכות.
לצד האמור, אופיר ממקדת אותנו על יתרונות נוספים: "פרוצדורת הבניה הקלה מתרחשת במפעל סגור, מפוקח וסטרילי, מה שמונע טעויות בנייה ומאפשר להגיע לרמת בנייה גבוהה ואיכותית ביותר. באתר הבניה עצמו נותר רק לצקת יסודות ולהרכיב את חלקי הבית המוכן יחדיו - מה שאורך כשבוע עבודה, ומפחית את הפגיעה בסביבת האתר מבחינת רעש ואבק וחוסך בכוח אדם ובחומרי בנייה.
היבט נוסף שמייחד את הפתרון ההנדסי האמור הוא הגמישות התכנונית: "המוצר אינו תבנית אחידה. הבנייה המודולרית מאפשרת התאמה של הדגם לצרכים הספציפיים של כל לקוח מבחינת גודל הבית, החלוקה הפנימית ורמת הגימור. יש מקום רב לאמירה האישית של הלקוח ולגמישות בהליך הבנייה", היא מוסיפה.
קוראים שבקיאים בשוק הבנייה הישראלי, לבטח זוכרים כי היו בעבר לא מעט ניסיונות לבניה מודולרית מבטון, שלא צלחו. "זה נכון, לא הייתה גמישות תכנונית ועיצובית. המפעלים בנו קוביות בטון במידות קבועות שאותן הרכיבו לבית", מציינת אופיר. לדבריה, "היחידות שהיו כבדות לשינוע, הצריכו מנופים יקרים וגדולים מאוד שלא ניתן למקם בכל כביש. וגם הבידוד הטרמי והאקוסטי של המבנים מבטון היה גרוע ביותר". בהקשרים אלו, היא מסבירה כי כלל הבעיות נפתרו: "המוצר החדשני שלנו קל לשינוע, בזכות פיתוח של בטון קונסטרוקטיבי קל שעשוי מ-'פומיס'. זה עולם אחר לגמרי ואין כלל בסיס להשוואה - הדיוק והאיכות של היחידות בכללותן ושל מרכיביהן הפרטניים טובים לאין-ערוך מאלה המתקבלים בבנייה קונבנציונלית באתר או בחלופות בניה קלה אחרות".
לצד כל האמור מעלה, פתרון זה טומן בחובו בשורה נוספת. כמויות פסולת הבנייה שלא טופלה באתרים מורשים והושלכה לשטחים פתוחים, עומדת על כשליש מהפסולת המיוצרת (1.7 מיליון טונות בממוצע) - כך עולה מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הדו"ח, שהוכן לקראת דיון מהיר בנושא "מחדל הטיפול בפסולת בנייה" בוועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות ח"כ ווליד טאהא, חושף נתונים מקוממים ומבהילים לגבי הכמות הבלתי נתפסת של פסולת בנייה שלא מטופלת כנדרש וגורמת לנזק אקולוגי-סביבתי חמור. לאור כך, מציינת אופיר, כי השיטה האמורה, מקטינה באופן ניכר את כמויות פסולת הבנייה. בנוסף, לאור העובדה כי מרבית העבודה מבוצעת במפעל מסודר ובמסגרת תעסוקתית יציבה ומתמשכת, זה מקטין משמעותית את החשיפה לתאונות עבודה.
מכל מקום, מסכמת בן אבו, "בזכות התכנון המפורט מראש, ניתן לתכנן מראש גם את לוח הזמנים, העלויות, ותזרים המזומנים לכל התהליך, ואלה מתממשים, בדרך כלל, ללא סטיות ניכרות. כתוצאה, רמת האמינות של כל ההתקשרויות גדלה ומאפשרת בדרך כלל סיום הפרויקט ללא תביעות הדדיות".