זינוק חד חל בשיעור של עד 350% בגובה הפרמיה שמשלמים קבלנים בגין כיסוי ביטוחי לפרויקטים. זאת, על פי הבדיקה שערך יועץ הביטוח, עו"ד ארז קדם, שמלווה חברות נדל"ן גדולות. הנתונים מלמדים כי הפרמיה לפרויקטים עד 80 מיליון שקלים עמדה עד שנת 2019 על שיעור ממוצע של 0.28% -0.35% ואילו בשנים האחרונות שיעורה זינק ועומד על 0.28% -0.65%. עליה חדה אף יותר נרשמה בתמחור פוליסות לפרויקטים בהיקף של מעל 80 מיליון שקלים: עד לשנת 2019, השיעור הממוצע עמד על 0.3% - 0.5% ואילו החל משנה זו העלות זינקה בשיעור של עד 350%, לרמה של 0.35 - 1.35%.
הסיבות העיקריות לזינוק: ראשית, בשל ההיבט האקטוארי והעליה בסכומי הפיצויים המשולמים: הציבור נחשף בעיקר לתאונות שמסתיימות בפציעה אנושה או במוות, אבל בפועל, מדובר על כעשירית מהיקף התאונות העבודה בגינן הן נאלצות מבטחות המשנה והמבטחות הישראליות לשלם פיצויים לנפגעים ותגמולי ביטוח לקבלנים. כמו כן, קצב הבנייה בחלק מהפרויקטים איטי באופן יחסי, מה שמאריך את משכו, ויוצר חשיפה גדולה יותר למבטחות, שמתורגמת לפרמיה גבוהה יותר.בנוסף, גם שינוי האקלים - מטחי הגשם הכבדים שיורדים בשנים האחרונות יצרו נזקים בהיקף אדירים, מה ששינה במידה רבה את הבסיס האקטוארי לחישוב הסיכון. בנוסף, גם בעיית מי התהום מטרידה את המבטחות וגוררת התייקרות של הפוליסה: המדובר על סיכון של מי תהום "הממתינים" לפרויקט מתחת לקרקע, והן נגר עילי ומי גשמים. בשנים האחרונות אנו רואים עליה במספר התביעות שמקורן בסיכון זה, מה שיצר מצב בו במקרים רבים מסרבים מבטחי המשנה לספק כיסוי לסיכונים אלו ובמקרים אחרים, בכפוף לתנאי חיתום קפדניים מאוד ובכלל זה כאמור, גם השתתפות עצמית גבוהה ביותר.
וכמו תמיד במקרים כאלה, העלייה בפרמיה מגיעה גם לצרכנים - היינו הרוכשים, שנאלצים לשלם יותר.
ההחמרה בעמדת מבטחות המשנה באה לידי ביטוי גם בגובה ההשתתפות העצמית שנקובה בפוליסות הקבלנים, שעלתה בשיעור של עד 1,200 אחוז. כך לדוגמא, עד לשנת 2019, סכום ההשתתפות העצמית בפרק נזקי רכוש הגיע בטווח המירבי שלו עד ל -100 אלף שקלים אולם כיום הוא עומד על כ-500 אלף שקלים. בכל הנוגע לכיסוי צד ג' - הזינוק אף גבוה יותר: בעבר קבלנים נדרשו לשלם במקרה של נזק השתתפות עצמית בגובה של עד 50 אלף שקלים, אולם כיום גובהה נע בטווח של בין 20-350 אלף שקלים. הקפיצה המשמעותית ביותר נרשמה בפרק החבות מעבידים: מרמה של 10-20 אלף שקלים לרמה של 50 אלף שקלים.
ההחמרה בעמדות המבטחות באה לידי ביטוי באופנים נוספים: מבטחי המשנה מחפשים בציציות של הפרויקט ובוחנים היבטים שבעבר לא היו מתייחסים אליהם. ראשית, הם 'מפשיטים' את את הקבלן הראשי ואת כלל קבלני המשנה: לומדים לעומק את היקף התביעות הקודם של כל אחד מהגורמים בשרשרת, הן מבחינת שכיחות הנזקים והתביעות והן מבחינת אופיין והיקפן. בנוסף, מבטחי המשנה צוללים עד לרמת מפקח הבטיחות: הם רוצים לדעת היכן הוא למד, כמה זמן הוא בענף ואילו תאונות התרחשו במהלך עבודתו. כמו כן, אם בעבר הליך החיתום נמשך כשבועיים שלושה, היום מדובר על פרק זמן של חודש - חודשיים. כמו כן, מבטחי המשנה מערימים קשיים אדירים ובמקרים רבים מסרבים לתת כיסוי לסיכון של אובדן הכנסות, מה שמציב את הקבלנים והיזמים בפני בעיה חמורה. מדובר על ביטוח שנועד לכסות יזמי פרויקטים מניבים בגין אובדן הכנסות צפוי מפרויקט, עקב נזק שאירע במהלך תקופת הבניה/הקמה. במקרה והנזק גרם לעיכוב ו/או דחייה בסיום הפרויקט עלול היזם למצוא את עצמו חשוף לאובדן הכנסות.
חברות ביטוח ישראליות מבטחות לרוב רק את רובד הסיכון הראשון, עד 100 מיליון שקלים. מעבר לכך, הן נדרשות לרכוש כיסוי באמצעות מבטח משנה. הבעיה היא בשל השינוי במדיניות החיתום של מבטחי המשנה, העליה בגובה הפרמיה שהם מבקשים והקשיים שהם מערימים בביטוח פרויקטים קבלניים, לא מעט מבטחות ישראליות פונות לשוק הסיני במטרה לרכוש ביטוח משנה ולא לשוק האירופאי כפי שקרה עד כה. יש כאן קצת הולכת שולל של הבנק המלווה, שכן הוא אינו מודע לעובדה כי חברת הביטוח הישראלית רכשה ביטוח משנה סיני.