במרוצת החודשים האחרונים נפתחו מאות רבות של תביעות בחברות הביטוח בגין נזקי רכוש שאירעו לדירות בשל נזקי הצפה, שמקורם בעליית הביוב העירוני על גדותיו. כשל בספיקה וחוסר יכולת להכיל את כמויות מי הגשם העצומות, הסבו לדירות נזקים שמוערכים בעשרות מיליוני שקלים, כאשר במרבית המקרים, מדובר בפריטים כגון ריהוט מעץ, ספות, וציוד רב שנספג במים.
כבכל נזק רכוש, שולחת חברת הביטוח שמאי שמתפקידו לאמוד את גובה ההיזק לתכולה ולמבנה, אולם אין מדובר על גורם נייטרלי, אלא על שלוח מטעם חברת הביטוח. לאור כך, קבע הרגולטור כי לרשות המבוטחים עומדת האפשרות לזמן שמאי פרטי, שיספק חוות דעת נגדית לזו שהוצאה על ידי השמאי שנשלח על ידי המבטחת. אלא שנתוני סקר חדש חושפים כי 59% מהמבוטחים בפוליסת דירה אינם מודעים לזכות זו שעומדת להם. כך עולה מסקר שבוצע לאחרונה על ידי פורום הנזיקין. הסקר, שבחן את העמדות הצרכניות של מבוטחים בפוליסת דירה, במסגרתו נסקרו 809 נשאלים, העלה ממצא בעייתי נוסף: 69% מקרב המבוטחים שמודעים לזכות זו, נמנעים מכך בשל החשש שחברת הביטוח תערים עליהם קשיים, לאור מעורבתו של גורם זר בהליך השמאות. מדובר בממצא בעייתי מאוד, מציינים בפורום, שכן זו זכות בסיסית של מבוטחים לקבל חוות דעת נוספת, שעשויה להשפיע במידה בלתי מבוטלת על גובה התגמול שיקבלו מחברת הביטוח.
בעיית המים
בפורום הנזיקין מצביעים על בעיה נוספת שפוגעת בזכויות המבוטחים: המים שחודרים למרחבים הדירתיים, מציפים לעיתים קרובות את הרצפה בכמויות עצומות של שופכין, שחודרים מבעדה ונספגים במצע החול שמתחת לבלטות. אמנם, רצפת דירה סטנדרטית תוכננה כך שתמנע חדירת מים, אולם בשל הכמות החריגה, הם מפלסים את דרכם מבעד לבלטות, נספגים במצע החול ואף מביאים לתזוזה שלו. ספיגת המים, עלולה לגרום לנזקים רבים: החל מהיווצרות בקטריות וחיידקים שעלולים לגרום לבעיות במערכת הנשימה ולאלרגיות וכלה בטחב ועובש שיוצרים מפגעי ריח שנמשכים זמן רב. הבעיה היא כי לא אחת, במקרי ביטוח אלו, נוטים השמאים מטעם המבטחים לקבוע כי אין להחליף את החול אלא מציעים את הפיתרון הזול ביותר - לייבש אותו. לכאורה, מדובר על פיתרון יעיל אך בפועל, הוא גוזר על המבוטחים חודשים ארוכים של סבל, ולא אחת אינו משיב את המצב לקדמותו.
"אין מדובר רק על חילוקי דעות שמתגלעים בהקשר של החלפת חול אלא על ויכוח שמתקיים סביב אומדן נזק של פרטי תכולה רבים", מציין בועז שנפס, שמאי רכוש מחברת שנפס הנדסה ושמאות, מבכירי שמאי הרכוש בישראל. לדבריו, זה המצב גם כאשר לדוגמא אומדים את הנזק שנגרם לספה או לפריטים נוספים שניזוקים באופן שכיח בהצפות. "הפער בין עלות הייבוש לעלות ההחלפה יכול להגיע לעיתים למאות אחוזים וברור כי למבטחת, באמצעות שלוחה, יש אינטרס להקטין ככל שניתן את הנזק, בעוד שלמבוטח - יש עניין בלקבל תגמול ביטוח שמשקף באופן מיטבי את גובה הנזק שנגרם לו".
עוד מוסיף שנפס כי מי ההצפות, שנספגים ברכוש שניזוק, אינם מי שתיה אלא מים עכורים, שמכילים לרוב שמנים ותוצרי ביוב, כך שאיש אינו יכול וצריך להסכים למצב בו המבטחת תקבע באופן קטגורי כי הפיתרון היחיד הוא ייבוש. בנוסף, מציינים בפורום כי לעיתים קרובות, מלינים מבוטחים על איכות העבודה הירודה שמבוצעת ע"י חברות השיקום שנשלחו מטעם חברות הביטוח "שיקולי עלות תועלת מתערבים בתהליך קבלת ההחלטות ומטים אותו לכיוון של הפחתת עלויות, גם על חשבון איכות עבודת השיקום והייבוש".
ריקבון מתמשך
ואם אנו עוסקים במיצוי זכויות של מבוטחים סביב נזקי הצפה, נדמה שאין מנוס מלציין עובדה מצערת נוספת: חרף קיומה של מצלמה בכל טלפון, המציאות מלמדת כי רבים אינם טורחים לצלם בזמן אמת את הנזקים, מה שמוביל בשלב מאוחר יותר לכשל ביכולת להוכיח את קרות הנזק והיקפו. שנפס מציין כי עץ שנחשף למים מתנפח ונהרס, אולם אין מדובר על נזק שניכר לעין באופן מיידי, אלא על תהליך של ריקבון מתמשך.
לדבריו, לעיתים קרובות, שמאי שמגיע לדירה לאחר שהמים נשאבו ממנה, אינו יכול לזהות כי לפני שעה קלה השיטפון הציף את הסלון ופגע וחדר לפרטי הריהוט שבו. המבוטח שלא צילם בזמן את עצם הפגיעה, עשוי למצוא את עצמו במצב בו הוא יתקשה להוכיח כי נגרם לו נזק. וזו אינה אזהרה בעלמה או מקרה פרטי. בפורום הנזיקין מציינים כי אלפי מבוטחים נחרדים לגלות שכעבור מספר חודשים מרגע ההצפה, הריהוט מתעוות כתוצאה מחשיפה למים אבל דו"ח השמאי לא כלל התייחסות לכך, מה שהוביל לקבלת תגמולי ביטוח שאינם משקפים נאמנה את גובה הנזק שנגרם.