כולנו מבינים מהו אדריכל ומהו תפקידו - לתכנן מבנים ולמצוא פתרונות גם בגזרת הנוף, התכנון העירוני וגם עיצוב הפנים. אבל מה אנחנו באמת יודעים?
"אדריכל מתכנן את המרחב הציבורי והמבנים הציבוריים לפי השקפתו ותפיסתו, תוך השתלבות במרחב העירוני ומבלי להתנתק ממנו", אומר מידד גנדלר, שותף במשרד "v5 אדריכלים", " לא תמיד השתלבות במרחב הציבורי היא המשך של הקיים, יש הרבה מבנים יפים ומרשימים שסותרים את המרחב הציבורי אך מכאלו, נוצרת לפעמים האדריכלות המעניינת ביותר. התכנון של האדריכל משולב יחד עם אגפי התכנון העירוניים- אדריכל העיר, אגף תכנון עיר, להם החזון העירוני ו'מבט על' על כל העיר. ועבודתו של האדריכל חייבת להיות בשיתוף פעולה ובהבנה משותפת יחד עימם".
אלא שכמו בכל דבר, גם האדריכלים לא עובדים בחלל ריק, תרתי משמע. "בזמן האחרון אנו מרגישים, ברמות כאלו ואחרות, מעורבות יתר בתכנון ובעיצוב של מבנים מצד אגפי התכנון בעירייה", מוסיף גנדלר, "התפקיד שלהם הוא לקבוע חזון והוראות כלליות, אך הם לא אמורים להתערב בעיצוב. בנוסף, מהפכת הרישוי המקוון הפכה את העבודה מול הרשויות למסורבלת יותר, פעם עבדנו מול אנשים, יכולנו לדבר בהגיון ולהסביר דברים שאינם מובנים. היום פרוייקט יכול להיתקע בגלל שחסר מסמך קטן ובאופן אוטומטי בודקי התוכניות לא יכולים לגשת בכלל אל התכנית. אני סובר כי אם הייתה גמישות של בודקי התוכניות, יותר כוח אדם ברשויות שיובילו קיצור לוחות זמנים של הליכי הרישוי, היינו יכולים לבנות יותר בקלות ולעבוד בצורה נכונה יותר".
אדריכלית מרינה רכטר-רובינשטיין, בעלים של משרד "ReMa אדריכלות", מציינת: "התפקיד של האדריכל הוא לקבל את כל האישורים הרלוונטיים לבניה של הבית שהוא מתכנן. הרבה פעמים יש תחושה שישנה התעסקות מאוד גדולה סביב אישורים ועניינים בירוקטיים ופקידותיים. התהליך הזה לוקח הרבה זמן ואנרגיות, שהלוואי שהיו מופנות לתהליך היצירתי ובניה של יש מאיין של תכניות העבודה. משהו בתהליך הזה צריך להשתנות ולו רק בגלל הזמן הארוך שלוקח היום להוציא היתר בניה.
"גם המערכת המקוונת שנולדה כדי לזרז את התהליך לא באמת מקיימת את תפקידה עד הסוף, התהליכים עוד לא נטמעו ויש עוד הרבה עבודה בנושא. בנוסף, עניין ההקלות ברשויות בארץ הוא מאוד מסורבל, אם מאשרים כמעט את כל ההקלות, למה הן לא נמצאות כבר בחוק? כפועל יוצא שהלקוח משלם על ההקלות וגם התהליך שלו מתארך מאוד. אני מאמינה כי צריך להגיע למצב, כמו בחו"ל, שמה שמותר נמצא כבר בחוק ועל פיו הולכים. כך ניתן יהיה לקצר תהליכים".
רובינשטיין רואה את הפרויקטים שלה כיצירת אמנות: "בכל פרוייקט מושקעת מחשבה, יצירתיות והמון רגש. השאלה הראשונה שאני נשאלת על ידי לקוחות פוטנציאלים תהיה תמיד - האם עבדת עם המועצה או העיריה הספציפית? כמה מהר תוכלי לקבל אישור? אנשים שבונים את בית החלומות שלהם לא שואלים האם האדריכל מתאים להם עיצובית, האם היצירתיות שלו תשרת אותך בבית שלך. הביורוקרטיה היא השאלה הראשונה, ועצם קיום השאלה הזו מדגיש שיש מקום לשיפור".
"הרשויות רוצות להיות מסננת", אומר אדריכל רון רוזן מרוזן ליננברג אדריכלים, "המשימה שלהן לסנן את הדברים שעומדים בחוק ואלו שלא. האדריכל לא פקיד, תפקידו להיות מאוד יצירתי במובן של איך לוקחים את הפרשנות האדריכלית לפרוייקט ואיך מעבירים אותו בתוך המסננת השטוחה של הרגולציה, כאשר בכל פעם מחדש תפקידו למצוא פרשנות על מנת להגשים כמה שיותר את החלום. ברוב המקרים אנו רואים אדריכלים שנכנעו לרגולציה, ואז כולם מרוצים. עובד מהר, מתעשר מהר. מי לא מרוצה? המגוון, המחשבה החופשית והרצון לראות משהו שונה אחד מהשני. הנוף לא "מבסוט" החוויה מקבלת תחושה שהכל אותו דבר. יש שכונות שהנראות שלהן זהה לשכונות בערים אחרות. החוויה הויזואלית היא זהה.
"אז מה הפתרון? שהמערכת תייצר מבחן אמינות. אדריכלים למודי נסיון, נותנים לו סוג של סרטיפיקציה, כמעין מומחיות עם אישורים להיתרי בנייה לפרוייקטים של עצמו. הם לא יצטרכו את הרשויות. הוא מאשר לעצמו. לפעמים הפרוייקט עד שמסתיימת בנייתו, שני שליש מהזמן התבזבזו על אישורים והביצוע הוא שליש מהזמן. לדוגמא, פרוייקט אורך 5 שנים, לעתים למעלה מ-3 שנים מתוכן ממתינים לאישור. כל כך הרבה זמן וכסף התבזבזו. זה לא נורא שלוקח זמן לאשר, אבל יש סוג של הגיון שלא קיים כאן. אם נשווה את עצמנו למדינות בעולם המתוקן, אנו אחת המדינות שהכי הרבה לוקח זמן ורוב הזמן לא קורה כלום. פשוט בירוקרטיה:"