כבר ממש לא "בית אבות": השדרוג לו זוכים בני הגיל השלישי

לאורך השנים היו המושגים 'דיור לגיל השלישי' ו'מועדוני יום לקשיש' מילים נרדפות למבנה ישן, רעוע ושאינו מושקע. בשנים האחרונות נעשה שינוי שרק הולך ומתגבר והדיורים המוגנים של היום אינם נופלים מבית המלון המפואר ביותר ולאחרונה, מתחילה מגמה נוספת של שילוב הדיור ומרכזי היום במרכזי הערים וקישור שלהם עם הקהילה מסביב, החל מגני ילדים וכלה בתרבות. אז איפה תמצאו את עצמכם בגיל השלישי?

"הנושא של דיור מוגן והגיל השלישי מושפע מאוד מהטכנולוגיה והתרבות המתקדמת", אומר אדריכל אורי הלוי מ"אורבן הלוי" אדריכלים "בימנו אנשים מבוגרים הם הרבה יותר צעירים - הגיל הביולוגי נשאר ללא שינוי, אבל ברוחם האנשים יותר צעירים אחת הסיבות היא טכנולוגית - היום לא מחכים לביקור של סבתא פעם חודש, היום אנשי הגיל השלישי מתקשרים בווצאפ ובפייסטיים.

"השינוי השני מגיע מההבנה שלנו בבינוי ערים, אנחנו היום מבינים שדיור מוגן הוא חלק ממושג שנקרא: העיר המכלילה - עיר שמתאימה את עצמה למכלול תושביה. העיר מיועדת לילדים, לאנשים צעירים, למשפחות, לאנשים עם מוגבלות וגם לגיל השלישי. הסינרגיה הזו של עיר מכלילה תורמת בהרבה רמות היא יוצרת עיר סגנונית ומעניינת. זה בא לידי ביטוי בתפיסה בתכנון שלנו של דיור מוגן, אנחנו לא מסתכלים על המקום כמתחם סגור ומגודר בקצה העיר, הדיור המוגן נודד למרכז העיר והוא חלק מהיום יום שלנו. " לדוגמה, אומר הלוי, "באחד מארבעת הפרויקטים של דיור מוגן שנעשים במשרדנו בימים אלו, אנו מתכננים דיור מוגן עם קומה ראשונה הפתוחה לשכונה ומכילה מסעדות וחנויות לכלל השכונה והעיר. אנחנו רוצים שתהינה בפרויקט גם דירות קטנות להשכרה לסטודנטים ופתיחה של חלק גדול מהחוגים לדיירי העיר. בפרוייקט אחר הרשויות ביקשו תכנון של גני ילדים כחלק מהמתחם".

עוד מוסיף הלוי: "אנחנו מבינים לאורך הזמן כי הביזור וההפרדה הנוקשה בין פונקציות היא פחות טובה מהרעיון של קהילה הטרוגנית שחיה באותו שטח. כמובן ששומרים על המוגנות של ביטחון ובטיחות, הנגשה כמובן עם שומרי סף שיבדלו דיור מוגן מפרוייקט רגיל עם כניסה מבוקרת, אך אלגנטית ונעלמת מן העין. דיור מוגן צריך לייצר תחושה של בית, זו נקודת המוצא, זה צריך להיות בית כיפי, אלגנטי מאובזר שמציע מגוון פעילויות שמסיר ממך את המטלות היום יומיות. כושר, ספא, בריכה, ספרייה, אולמות למופעים וסביבה מאוד יפה. ברגע שאוכלוסייה מבוגרת חיה במקום שמושך צעירים זה הופך ליותר נעים, ובאמת רואים שבכל מיני מקומות אנשים יותר צעירים מחפשים להיכנס לדיורים מוגנים ולהוריד מעצמם את עול התחזוקה היום יומית".

אדריכל איתי ליננברג מ"רוזן ליננברג" אדריכלים, שאמונים על תכנון מרכזי יום לגיל השלישי ברחבי הארץ אומר: "מדובר על אוכלוסייה שהולכת וגדלה מדי שנה וככל שהגיל עולה, הרצון לשמור על איכות חיים טובה מתבקשת עוד יותר. אם לפני 20 שנה מרכז יום לקשיש היה מקום ששכבות מסוימות לא היו מגיעות אליו, היום כתוצאה משינוי תדמיתי ניתן למצוא שם את כולם. זה בדיוק השלב בו נכנסת לתמונה האדריכלות של המקום עם התחשבות בסביבה בו המרכז מוקם - לדוגמה, תכננו מבנה במועצה אזורית משגב, שם בנינו מין מעדניה/ מסעדה שמופעלת על ידי תושבים בגיל השלישי שמבשלים ומוכרים את התוצרים שלהם, בנוסף יצרנו להם ספא ונתנו דגש לכל מה שקשור לעולם המוזיקה עם אולם הופעות אינטימי ומיוחד.

"לעומת זאת, בתל אביב שילבנו מקומות עבודה לבעלי מקצועות חופשיים, מין עמדות wework בהן ניתן לעבוד בשקט ובנוחות. משנה לשנה אנחנו רואים את המרכזים הללו נכנסים אל מרכזי העיר, הם כבר לא נמצאים בחצר האחורית של העיר, אלא במרכז השכונות והערים. ההשפעה של הגיל הזה, גם פוליטית היא גדולה ואנחנו רואים את זה בשטח. מה שמוביל את העיצוב והתכנון הם יוקרה ושימושיות, חדר הכושר וכל הפסיליטיז מסביב כמו מלתחות ומקלחות, התחזוקה, המקצועיות, צריכים להיות בדרגה הכי גבוהה שיש. אם המקום לא ימצא חן בעיני באנשים, הם יחפשו מקום אחר".