יותר אזרחים ותיקים, ביותר אזורי ביקוש: משבר או הזדמנות?

לפי נתוני הלמ"ס שפורסמו לאחרונה לכבוד יום הקשיש הבינלאומי, תוחלת החיים בישראל לקבוצת הגיל השלישי (אזרחים ותיקים) במגמת עלייה מתמשכת. כיום, תוחלת החיים הממוצעת עומדת על כ-82 שנים. לפי מחקר שנעשה עבור הביטוח הלאומי, בשנת 2065 תוחלת החיים בישראל תקפוץ בכמעט 10 שנים לכ-90 שנה. לנתון זה יש להוסיף את הצפי של הלמ"ס כי עד שנת 2040 אוכלוסיית האזרחים הוותיקים תגיע לכ-2 מיליון תושבים, והנה לפנינו משבר דיור חדש שאף אחד לא מוכן לקחת עליו אחריות.

נתון נוסף אותו מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחס לשיעור האוכלוסייה הוותיקה בערים הגדולות. נמצא כי בערים עם הביקושים הגבוהים לדיור, אחוז האזרחים הוותיקים גבוה באופן יחסי. כך למשל כ-15% מאוכלוסיית תל אביב הם אזרחים ותיקים, נתונים דומים נמצאים גם בחולון, רחובות, ראשון לציון, כפר סבא ועוד. מרביתם מתגוררים במרכזי הערים בבתים ישנים ובלתי נגישים לצורכיהם.

בעוד מספר שנים, נראה שאחוז האוכלוסייה הוותיקה הולך וגדל באזורי הביקוש ובכך מחריף את משבר הדיור. בנוסף, חיים עד גיל 90-100 יוצרים מצב בו "הילדים" שעליהם נופל נטל התמיכה והעזרה למבוגרים, הם עצמם אזרחים ותיקים.

אחד הפתרונות האפשריים לשתי הבעיות הנ"ל הואדיור מוגן. אבל יש צורך בשינוי תפישתי - דיור מוגן צריך להיות לכל שכבות האוכלוסייה. כיום רק כ-5% מהאזרחים הוותיקים מתגוררים בדיור מוגן. בפועל, רבים היו שמחים לעשות את המעבר אבל ידם אינה משגת זאת.

כדי לקדם דיור מוגן לכל שכבות האוכלוסייה, יש צורך בכך שרשויות התכנון יקצו מתחמים לדיור מוגן במגוון רחב של מקומות - במרכזי ערים, בפריפריה ובמרחב הכפרי, במגוון של מחירים. כל מי שרוצה יכול לעבור למגורים בדיור מוגן, כל אחד על פי העדפותיו ויכולתו הכלכלית. יחד עם זאת, המתחמים חייבים לכלול כמות מספקת של יחידות דיור כדי להוזיל את המחירים ולהנגיש את הדיור המוגן לכל מי שחפץ בכל ויכול לממן זאת. לטובת העניין יש להתאים את זכויות הבנייה במכרזים שיוצאים לשיווק כך שיעלו בקנה אחד עם צורכי התכנון המיטבי.

אזרח וותיק שעובר לדיור מוגן מפנה יחידת דיור למשפחה צעירה ובכך מגדיל את היצע הדירות בעיר. ככל שהמדינה והרשויות יעודדו את הדיור המוגן ויוציאו מרכזים לשיווק שבהם זכויות הבנייה גבוהות ומתאימות לתכנון מיטבי, נזכה לראות היצע דירות רחב יותר, במקומות מבוקשים, שייתן מענה יצירתי למשבר הדיור לפחות בכל הנוגע לפתרונות מגורים במרכזי ערים ובשכונות שאוכלוסייתן הזדקנה. המעבר לדיור מוגן מיצר סביבה תומכת ומתאימה לגיל השלישי ובצידה גם עזרה בפתרון משבר הדיור לצעירים.

ואי אפשר שלא להתייחס לגיל השלישי בתקופת הקורונה. למדנו בשנה האחרונה כי הבעיה הקשה ביותר בקורונה הייתה בדידות. גמלאים שישבו ספונים בביתם ללא קשר עם חברים, משפחה ופעילות תרבות, ספורט ופנאי סבלו קשות. הדיור המוגן מאפשר טיפול רפואי וטיפול מונע ברמה גבוהה לצד שמירה על חיוניות וחיי חברה ושגרה פעילים.

* הכותבת היא אדריכלית מומחית בתכנון לגיל השלישי במשרד כנען שנהב אדריכלים