במסגרת רצונה של המדינה לעודד פעילות של תעשיה בישראל, נקבעה בחוק הקלת מס בארנונה לפעילות תעשייתית ונקבעו תעריפי מקסימום (נמוכים יחסית) בהשוואה לפעילות עסקית.
תחילתו של עידן האינטרנט, באמצע שנות ה-90, הביאה לפריחה של תעשיית התוכנה בישראל, עם הקמתן של חברות סטארט-אפ רבות. לאור התפתחות תעשיית עתירת הידע ובתי התוכנה, קבעה המדינה כי לצרכי ארנונה יש לאפשר לחברות אלו ליהנות מהקלה בארנונה, וחברות רבות מהתחום הגישו בקשות לחייבן בסיווג מופחת של תעשייה או בתי תוכנה. בקשות אלה הולידו התנהלות משפטית רבה בין הרשויות המקומיות, שמצדן מתנגדות לבקשות ורוצות לצמצם ככל שניתן את מתן התעריף המוזל בטענה שהן דואגות לקופה הציבורית, לבין בתי התוכנה שמבקשים הקלות משמעותיות.
חברת תוכנה שנמצאה זכאית לקבלת הנחת ארנונה תשלם ארנונה נמוכה מאוד, העומדת על פחות ממחצית התשלום של חברה בסיווג משרדים/עסקים, ולפיכך מדובר בהקלה משמעותית בחיוב ארנונה לחברות הפועלות בתחום בתי התוכנה.
בתי המשפט הדגישו, כי על מנת שנכס יסווג בסיווג בית תוכנה, יש לבחון האם פעילות פיתוח התוכנה היא הפעילות העיקרית בנכס. כלומר, לא די להראות כי בנכס נעשה שימוש בתחום תכנות המחשבים.
שתי סוגיות מעניינות נדונו בבתי המשפט והגיעו לתוצאות סותרות: במקרה אחד נדון ערעורה של חברת האניבוק (Honebook) שמפתחת תוכנה בנכס בת"א, על החלטת ועדת הערר בת"א, אשר דחתה את טענות החברה וקבעה כי היא לא הוכיחה שעיקר פעילותה הוא בתחום פיתוח תוכנה, אלא היא נותנת שירותי תוכנה לחברת האם ולכן אינה זכאית לתעריף המוזל.
החברה ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורה וקבע כי אמנם האניבוק מספקת שירותי ייצור תוכנה לחברת האם, אולם מדובר במתן שירות לפי דרישה והזמנה של לקוח אחד ולכן היא לא תסווג כבית תוכנה. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה.
חברת הסייבר ערערה, המחוזי קיבל
במקביל, נדון ערעור אחר של חברת פריאמפט (Preempt) שפעלה בנכס ברמת גן, וזאת על החלטת ועדת הערר של עיריית רמת גן, אשר דחתה את טענותיה וקבעה כי אמנם החברה עוסקת בייצור תוכנה, אלא שגם היא מספקת שירותים לחברת האם, ולכן אין לראות בה כבית תוכנה הזכאי להנחה בארנונה.
חברת הסייבר ערערה על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור וקבע כי אין לעירייה סיבה לשלול הפחתת ארנונה רק משום שהתוכנה מסופקת לחברת האם, והיא זו אשר אחראית לשיווקה לציבור הרחב, אלא יש לבחון את העשייה המבוצעת בנכס, שהיא המכרעת לעניין החיוב בארנונה. ככל שהפעילות בנכס היא כתיבת תוכנה, אזי לדעת בית המשפט די בעובדה זו כדי לזכות בתעריף המוזל הניתן לבתי תוכנה. בית המשפט אף ביקר את פסק הדין שניתן בעניין האניבוק והבהיר כי הוא חולק על קביעותיו.
לאור שני פסק הדין הסותרים, ייתכן כי בית המשפט העליון יידרש לסוגיה זו בקרוב ויקבע הלכה שתחייב את הרשויות בנושא.
הכותב הוא יועץ ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) המתמחה במיסוי מוניציפלי