בתחילת חודש נובמבר עתידה לעלות לאישור ופרסום החלופה לתמ"א 38, ובה מסלול נוסף שיקדם הליך מואץ של הריסה ובניה למבנים מסוכנים, בתמורה לזכויות בניה מופלגות של 600%-800% מהיקף הבניין הישן. הרעיון, שמקדמת השרה איילת שקד, מציע שרק מבנים המוגדרים ככאלו שנשקפת להם "סכנה ברורה ומיידית" יזכו למסלול מזורז לתכנון והוצאה היתר בניה, לצד פטור מהיטל השבחה וקבלת זכויות בניה, שיחלוקו בנדיבות בהשוואה למסלולים הרגילים. האם כאן טמון הפיתרון לקריסת הבניינים? האם איילת שקד בכיוון הנכון? אדריכלים בכירים מסבירים.
מעדיפים להימנע מעוד מראות כאלה. קריסת הבניין בחולון
כדי להבין את הצורך בתוכנית זו, חשוב להבין שהסיבה לקריסת מבנים היא שרוב הבניינים בישראל נבנו לפני למעלה מ- 50 שנה. אדריכל איל אפל, שאחראי על מספר לא מבוטל של פרוייקטי תמ"א, מסביר: "בניינים שנבנו לפני 1980 תוכננו כך שלא יעמדו מעל 50-60 שנה, ועל כן תכנית תמ"א 38 באה לפתור את הבעיה. הרי המדינה לא יכולה לחזק את כל מאות אלפי הבניינים. היזמים בארץ הבינו את הפוטנציאל ומיד תפסו את ההזדמנות והחלו לקדם תהליכים מול דיירי הבניינים, אך גם שם הם נתקלו בבעיית שיתוף פעולה מצד הדיירים שלא חשים את הסכנה המיידית, ובמקביל גם הרשויות לא מדרבנות את התהליך בשל האינטרסים שלהן".
אפל סבור כי הפתרון טמון דווקא בבדיקה תקופתיות ובנוהל מסודר ולכן מציע "ליצור מכוני בקרה ובדיקה, כך שאחת לתקופה תיעשה בדיקה מדוקדקת על ידי מהנדס מוסמך. יש לקבוע סט של כללים, שבמידה /המהנדס קובע שהבניין בסכנת קריסה, עוברים לשלב פינוי כולל תכנית שתקבל עדיפות עליונה".
אדריכל רון שפיגל סבור כי ההצעה של איילת שקד היא עוד הצעה פופוליסטית שלא תעבוד, כל עוד לא ישמנו את הגלגלים של הרישוי ושל הבירוקרטיה. "במצב הנתון היום, אין שום דבר שהופך כל הצעה שלא תבוא למעשית ובת יישום. העיריות בסוף הן בפרונט ועל פיהן יישק דבר, כל עוד לא יהיה טיפול ברישוי המסורבל זה לא יעזור.
"התוכנית, שיושבת היום על השולחן, היא עוד פלסטר בדרך לבעיה שצצה בגלל קריסת בניין, בעיה שידועה כבר שנים", ממשיך שפיגל, "תכנית תמ"א 38 היא פיתרון מצוין, ומסלול מהיר שלה המנותק משיקולים מוניציפליים יכולה להיות נהדרת. מקבלי ההחלטות היושבים במגדל השן לא מבינים את הבירוקרטיה והסחבת שיש לעבור פה בישראל לבניין אחד, ההיתרים לבניין לוקחים כפול זמן מהבניה בפועל וזו רק דוגמה אחת. צו השעה הוא לטפל בבסיס, להגיד למצב שהתמ"א היא פשוטה, מהירה ומרוכזת ושיהיה אפשר להרוס ולבנות בצורה מהירה".
האדריכל ובונה הערים בני פרי מ-v5 אדריכלים סובר כי הפתרון צריך להיות עמוק יותר ומתחיל כבר בלימודים הגבוהים. "כדי שאפשר יהיה לתחזק את הבתים שלנו כראוי, יש להסדיר חוקים ותקנות מתאימים", הוא מסביר, "כמו חוק אחזקה שיקבע את החובה לתחזק כל בנין מגורים בארץ ואת הדרך לעשות זאת, עדכון של תקנון הבית המשותף שנכתב בשנת 1969 ולא הותאם לחידושים בעולם הבניה, קביעת ייחוד פעולות למתחזקים, קיום מסלול אקדמי להכשרת מהנדסי אחזקה ומערכת קורסים מקצועיים למתחזקים ועד לקביעת מסלול ביטוח מתאים, שישמור על הבית המשותף ועל דייריו והסדרת קרן התחדשות בניינים וקביעת אופן שמירתה בבנקים".
פרי מסביר כי במסגרת הרגולציה המקיפה הזאת יש לקבוע הכרה בהוצאות הבית המשותף על ידי מס הכנסה. "זו הדרך הנאותה של המדינה להשתתף במאמץ לשמור על התשתית ולמנוע את הצורך לקיים 'פינוי-בינוי' כל כמה שנים, שהרי יש גבול לפטנט הישראלי הזה, שבו נותנים בחינם דירות חדשות למי שלא תחזק את דירתו במשך עשרות שנים. הפטנט הזה עולה, בסופו של דבר, למשלם המיסים הרבה יותר מאשר תשלום דמי אחזקה נאותים באופן קבוע. בנושא הזה אין 'חצי דרך'. הפתרון צריך להיות מלא וטוטאלי כפי שראוי לבית שצריך להתקיים במיטבו לדורי דורות".