בלחיצת כפתור: המרחב האנושי הפך להיברידי, ועמו שכונות המגורים

עולם התכנון העירוני עסוק בתקופה האחרונה בשאלה מהי השפעת ההתפתחויות העולמיות בתחום על הסביבה האנושית. המילה "היברידי" הופכת להיות נפוצה במספר הקשרים. בבסיסו של המושג הזה הוא רעיון ההכלאה. במכוניות זו הכלאה בין מנוע בנזין לבין מנוע חשמלי, בתחום בית המגורים הכלאה בין חיי המשפחה לבין חיי העבודה ובעיר השילוב הבלתי נמנע בין ה"אזורים" שנכפו עלינו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה: אזור מגורים, אזור מסחרי, אזור תעסוקה, אזור לוגיסטי וכיו"ב.

המגמה עולמית היום היא של חזרה לעידן שבו השימושים בעיר היו מעורבבים. הרחוב העירוני של ימי הביניים הכיל חנויות, בתי מלאכה ובתי עיסוק של בעלי מקצוע שונים שבתיהם היו בקומה השנייה - מעל לעסק שלהם. החיים העירוניים היו חיים של שילוב. כל הפעילות העירונית התנהלה בסביבת המגורים, אלא שהמהפכה התעשייתית השאירה רושם קשה על מתכנני הערים וישובים הוכו בזיהום אויר כבד ובלכלוך שהותירו המפעלים התעשייתיים הראשונים. לרגע נראה שהדבר הנכון הוא להפריד בין שימושים, ואכן, המאה העשרים הייתה עידן של הפרדה מוחלטת.

ההפרדה יצרה שכונות מגורים מתות שננטשו במשך רוב שעות היום. במהלך שעות העבודה התרכזו החיים ברובעים העסקיים, אלא שאלה נותרו ריקות בחלק השני של היממה. בלילה היו אזורי הבילוי הומי אדם, אולם הם הפכו שוממים עם סיום הפעילות ובמשך שנים היו חממה לפעילות של פשע. חיי העיר המסורתית דעכו.

מאז תחילת המאה העשרים ואחת שולטת בשיח המקצועי הגישה לפיה יש להפסיק את ההפרדה בין אזורי הפעילות של העיר. הפרקטיקה המובילה כיום היא סינתזה בין כל השימושים, כך שרחובות העיר אינם נטושים לעולם. אוכלוסיית תושביהם מתערבבת עם המוני העובדים בהם במשך שעות היום ובערב הם הומי אדם בשמשם גם כאזורי בילוי ונופש. ההפרדה היחידה הממשיכה להתקיים היא בין שימושים מזהמים ורועשים לבין אזורי מגורים.

הגישה הזאת קיבלה משנה חיזוק בעידן הקורונה. ההבנה של החברות הגדולות שעובדים שלא מגיעים לעבודה אינם מקטינים את התפוקה, הביאה לשינוי מהותי במחשבה על דמותו העתידית הקיום האנושי. מסתבר שבמקרים רבים התפוקה אף עולה כאשר עובדים מהבית, כשלכך מתווסף החסכון בעלויות בשל הקטנת שטחי המשרדים עם הקטנת מספר העובדים המאיישים אותם. בנוסף, גדל החיסכון הלאומי שנוצר בשל הקטנת עלויות היוממות.

בשיחה שקיימתי לאחרונה עם אורלי רובינזון ביזמה הקרויה "הבית ההיברידי" שהיא שותפה לה, עלו רעיונות מעניינים שעשויים להשפיע על תכנון בית המגורים בעתיד. עובדים הפעילים מביתם יכולים להיות פוריים ויעילים לאין שיעור בשעות בהן הבית שקט. המושג "שעות עבודה" יכול להיות גמיש הרבה יותר מהמקובל לחשוב. מי אומר שחייבים לעבוד בשעות המקובלות כ"שעות עבודה"? לעיתים השעות הפוריות ביותר הן שעות הלילה. מכאן עולה שאפשר לתכנן את דירת המגורים באופן שהיא מתפקדת בצורה שונה בשעות שונות. למשל - חדר שינה שהופך לחדר עבודה בלחיצה על כפתור או במשיכת ידית.

למען השעות שבהן קשה לתפקד מתוך הדירה ניתן לייצר בכל בניין מגורים אזור משותף המכיל עמדות עבודה להשכרה לדיירי הבניין, מין We Work של בניין המגורים. יש כאן הזדמנות ליצירת פרוגרמה עתידנית לבניין המגורים ברוח זו. גם למרתפים מצפה עתיד שונה מהמקובל כיום. המכונית האוטונומית תקטין באופן דרמטי את מספר המכוניות הפרטיות בעיר, שכן כל אחד יוכל להשתמש במכונית אוטונומית ציבורית בכל עת שיחפוץ. השימוש במכונית האוטונומית ידמה לשימוש במעלית. מי צריך מעלית פרטית כאשר יש מעלית משותפת זמינה בכל עת שחפצים בה?

מרגע שתפחת כמות המכוניות הפרטיות יתפנו מרתפים לשימושים שונים, כגון עמדות עבודה, חדרי כושר ביתיים, חדרי משחקים לילדי הבית ואפילו חדרי אירוח לאירועים משפחתיים. גם כאן יש הזדמנות ליצור פרוגרמה ייעודית חדשה למרתפים, הכוללת אפשרויות להחדרת אור ואויר למרתפים כבר היום כדי לאפשר בהם יצירת איכות חיים לשימושים עתידניים. אפשר לומר ש"העתיד הוא היברידי".

הכותב הוא בני פרי - אדריכל, בונה הערים ושותף במשרד V5 אדריכלים המתמחה בתחום ההתחדשות העירונית בישראל ועוסק בתכנון סביבות מגורים עירוניות, מתחמי מסחר, תעסוקה וקהילה.