בתי הספר נמצאים בכל שכונה, בכל רחבי הארץ. בבוקר הם משמשים ללימודים, אך אחר הצהריים הם לרוב עומדים ריקים ושוממים. "אני יוצא מתוך נקודת הנחה שבית הספר הוא חלק מהשכונה ומטרתו לשרת במהלך היום את התלמידים ובשעות אחר הצהריים והערב את הקהילה. החשיבה היא על הרחבת פונקציות ציבוריות כדוגמת ספרייה, אודיטוריום או אולם ספורט, כך שאלו יהיו שמישים גם אחר הצהריים", אומר אדריכל בני פרי ממשרד V5 אדריכלות, "הצורך הוא לשמור על בטיחות התלמידים ושמירה על ציוד בית הספר דרכי האכיפה, והדרך לעשות זאת היא אדריכלות ותכנון פתחים נגישים לקהילה, תוך שמירה על קשר ישיר עם המרחב הציבורי.
"קיים ניגוד עצום בין שמירה על בטיחות התלמידים ודרישות הקב"טים הבית ספריים לבין הצורך הקהילתי לתכנון בית הספר כחלק מהעיר", ממשיך פרי, "המגמה היום היא כמה שפחות גדרות בבית הספר ואני מאמין שהגדרות צריכות להיפתח. הרי גם הבניין עצמו הוא סוג של גדר, ובעיצוב ובתכנון אדריכלי נכון ניתן למקם את הגדרות בין הבניינים ולאפשר כניסת אחרים לבית הספר בשעות שאין פעילות בית ספרית".
כמובן שאין מנוס מלהתייחס לנושא עלויות הקרקע והתקציבים המוגבלים של הרשויות. "כיום הבניה לרוב היא ורטיקלית והתכנון הוא קומפקטי, כולם 'עולים כיתה'. לאחרונה אנו רואים יותר ויותר תכנון של בתי ספר רב קומתיים, הגג של שכבה אחת משמש כחצר של תלמידי השכבה מעליה בתי הספר הוורטיקליים מאוד פופולריים בארה"ב. בארץ הכניסה שלהם איטית יותר. אנחנו נוטים יותר ויותר ליישם את גובה בית הספר, ואין לי ספק שאין מנוס מליישם את השיטה הוורטיקלית בהקדם האפשרי", מוסיף פרי.
החשיבה האדריכלית כמובן לוקחת גם בחשבון את המתודות הלימודיות בבתי הספר החדשים, כך שעם התקדמות הדיסיפלינות הלימודיות ישנה גם התקדמות באדריכלות. "לדוגמה", מספר פרי, "בתי ספר בהם כל שתי כיתות יכולות להפוך לכיתה אחת גדולה וישמשו קבוצות תלמידים בתורן, קבוצות למידה במסדרון, זמן גמיש עם תאי צפיה לתלמידים ללא התערבות המורה - כל אלו דורשים תכנון שונה ומדויק לטובת הצרכים המשתנים של שיטות הלימוד. הכיתה היום שינתה פניה ונראית פחות ופחות מלבנית עם חלון גדול בצד השמאלי. היום נראה כיתות יותר פתוחות ואווריריות, שכוללות בתוכן פינות ישיבה ולימוד אינטימיות. התכנון העכשווי מאפשר זרימה בין הכיתה לבין המעברים, עם ויטרינות בין הכיתה למסדרון. במסדרון עצמו יוצרים פינות לימוד וישיבה להנעת התלמידים, הכנת השיעורים ואינטראקציה".
גם ההפסקות השתנו. "החצר היא כבר לא הדבר הענקי שהכרנו", מסביר פרי, "במקומה ממוקמות להן חצרות אינטימיות שמתוכננות על הגגות, מתוך תפיסה שחצר אינטימית ופחות המונית יוצרת גם הפרדה בין הכיתות וגם שיח שונה".
בהתייחסו לאקוסטיקה ולעובדה שקרבה של בתי ספר לבתי מגורים יוצרת בעיה ולעתים גם פוגעת בערך הנכס, מסביר פרי: "המודל הוורטיקלי החדש של בתי הספר הוא פנימי יותר ופחות פונה לרחוב. החצר בדרך כלל ממוקמת בקומה גבוהה, מוקפת בקירות זכוכית שמבחינה אקוסטית בולעות את הרעש. התכנון הוא כזה שמבחוץ בית הספר נראה כבניין רגיל לגמרי".