עירית הנקין וזהר שביט הם צמד שותפים, בעלי סטודיו לעיצוב "הנקין-שביט", שמעידים על עצמם כעל מעצבים מודרניסטיים המתמקדים בסיפור, בהיסטוריה, ובשילוב שבין ישן לחדש. השניים מאמינים שיש חשיבות עמוקה לסביבה שבה מבנה היסטורי, וכי יש צורך ממשי לחבר בין הסיפור ההיסטורי של הנכס, לבין הפן הנוסטלגי והרגשי הקשור בבעליו - בבוא העת לתכנן נכס חדש.
"כיום הפלטפורמות החברתיות והמדיות החזותיות כמו הפינטרסט והאינסטגרם מכניסות מעין רעשי רקע", אומרת הנקין. "אני חושבת שחייבים לשים את זה בצד ולהעניק את הכבוד הראוי למבנה עצמו, ולהיכנס ברוגע, בצורה נקייה וחפה מאופנות ומטרנדים, לתהליך פיתוח הקונספט התכנוני והעיצובי", היא מוסיפה. שני השותפים חולקים אמונה שרק כך אפשר יהיה לחבר בצורה מדויקת וקוהרנטית בין סיפורו ההיסטורי של הבית, לתרגומו המחודש.
"לרוב בעלי הנכס פחות מתמקדים בנראות החיצונית אלא בקשר החווייתי שבין משפחתם לחצר ולבית", מסביר שביט. "תפקידנו הוא, מתוך הבנה וניסיון ארוכי שנים, לתרגם את אותו הסיפור בעבודת האדריכלות, תכנון הפנים ואדריכלות הנוף". לשיטתם של השניים, תשומת הלב צריכה להיות מושקעת בתכנון מודרניסטי במהותו, תוך שימוש בקווים גיאומטריים פשוטים וחומרים תעשייתיים שאינם מעובדים עד דק. זאת לאחר שחקרו את נושא "מודל הבית סביב חצר" בעידן המודרני, למדו את דימוי הטבע וחלקו המכריע בפיתוח הפרויקט, ובחנו את האדריכלות העכשווית בדרום אמריקה, ובמיוחד בברזיל, אשר שופעת בשימוש בחומרי גלם עכשוויים.
"אנחנו מתכננים בתי בטון חשופים ומעצבים חללי פנים לבתי אבן ישנים, בתהליך של שיפוץ מקיף ותוספות בנייה, ומתמקצעים בתפיסת הזמן ובהנצחת הישן אל מול החדש", מציינת הנקין.
בית הפרדס והקקטוסים
כדוגמה לעיצוב מחדש, תוך שימור המאפיינים ההיסטוריים, הם מציינים בית במושב ביצרון, יישוב עובדים קטן במישור החוף הדרום-מזרחי בארץ. בית זה היה שייך לאחת ממשפחות מייסדי המושב, שלה חוות פרדס מפוארת, והגן הביתי שלה היה ידוע כגן הקקטוסים האלגנטי ביותר במושב. הבית ממוקם על מגרש שמשתרע על פני 4 דונם, וכולל תתי מבנים כמו לול ויחידת מגורים שנבנתה עבור בנם המתבגר, שכיום משמשת כיחידת אירוח.
"בין שנות העשרים לשנות הארבעים במאה הקודמת, סגנון האדריכלות בישראל היה של קוביזם מופשט נטול קישוטיות שלא לצורך", מסביר שביט. לדבריו, הבית, שנבנה בשנת 1935, עוקב אחר סגנון אדריכלות זה, אך במהלך השנים הוחלף הגג לגג משופע על ידי הבעלים.
"כאשר התחלנו לעבוד על הפרויקט, היה ברור לשנינו שיש צורך להחליף את הגג בחזרה לסגנון האדריכלות המקורי", אומרת הנקין. השניים שכרו את שירותיה של חברת הנדסה מתמחה כדי להגיע לשלד המבנה. "כיוון שהמטרה העיקרית הייתה שיפוץ הבית, נערכו בדיקות על העמודים, הרצפות והתקרה. במהלכן התברר כי רצפת הבית נבנתה ישירות במגע עם האדמה, ולכן היה צורך ליצור בסיס לבית, לחפור חצי מטר וליצוק רצפת בטון חדשה", אומר שביט. "בנוסף, היה צורך להניח קורות תמיכה על הקירות והתקרה הקיימים".
במעטפת הבית היו אלמנטים אופקיים כגון רצועת בטון היקפית הסמוכה לקצה המבנה וגגוני בטון אורכיים מעל החלונות, ותריסי עץ עם לייסטים אופקיים. בעיצוב החדש המעצבים בחרו להדגיש את היחס בין האלמנטים האופקיים לאלו האנכיים. בהתאם לזאת עוצבה דלת כניסה צרה וגבוהה, שבה שולבו תריסי הבית המקוריים, והותקנו תריסי עץ חדשים עבור פתחי הבית השונים.
התבוננות בחצר הבית העלתה צורך באיזון מדויק בין צמחיה חדשה לצמחיה "הישנה" שמבוססת מקקטוסים בני עשרות שנים ועצי הדר, כמו תפוז, אשכולית וקלמנטינה, אשר נשתלו עוד בשנות ה-30. השניים בחרו להוסיף לחצר זנים נוספים של קקטוסים וסוקולנטיים, לצד שיחים עונתיים, ש"מעבים" את אדריכלות הנוף, אך מבלי לפגוע או להחליש את דומיננטיות הפרדס.
"ניגשנו לפרויקט מתוך מטרה לשלב בתכנון את מורשת הבית, בדגש על מיקומו הגיאוגרפי, תוך יצירת מרחב מודרני לבעלת הבית", מסביר שביט. השניים סבורים כי התוצר הסופי מגלם בית מזרח-תיכוני שמספק מרחב פרטי, אך גם משקיף ואפילו 'מכניס פנימה' את יפי הטבע שמסביב. "הבית החדש מאפשר לבעליו לשהות במרחב המכבד ומזכיר את קודמו", הוא מדגיש.
כנהוג בתקופת תחילת המאה ה-20, חולק הבית לחדרי חדרים. השניים בחרו, בהשראת הפרדס, לפתוח את צירו הראשי של הבית, לטובת חלל שמכניס אור ואוורור טבעיים. לדברי הנקין, היה להם חשוב ליצור חלל שיורכב גם מהחדש וגם מהישן.
הפרדס הישן שעמד בבסיס התכנון סייע להם בחלוקה המחודשת, ולפי האנלוגיה המחשבתית החדשה חדרי הבית סימלו את שורות העצים, ואילו החלל המרכזי, אשר כלל את פינת האוכל והמטבח, סימל את השבילים שביניהם.
מכיוון שהפרויקט עסק, בין הייתר, בטקטיקות של שימור היסטורי, החומרים, בהתאמה, כללו חיפויי טרצו ותריסי עץ בהשראת המקור. דלתות הפנים אף הן, בנות 100 שנה, יובאו מפירוק בתים ישנים באירופה.