ענף הבניה הישראלי חווה בשנים האחרונות טלטלות ומהמורות ואחרי שנים של קיפאון העוסקים במלאכה מקווים שהפעם דברים אכן יתחילו לזוז. הבשורות הטובות הן שלפחות בחלק מהרשויות לא נתנו לסיטואציה המאתגרת לטרפד תכניות והן המשיכו לקדם פרויקטים שכאן בישראל נתפסים כמהפכניים.
כך למשל פרויקטים בהם הגגות, שלרוב נותרים חסרי שימוש מהווים ציר שימושי ועל גבם ממוקמים גני ילדים, אזורי בילוי ומגרשי משחקים. נכון, מדובר בתפיסת תכנון שעדיין נמצאת כאן בחיתוליה אל לא מן הנמנע שהיא תהפוך כבר בעתיד הנראה לעין למציאות.
ברבות מהמדינות המפותחות הבינו כבר מזמן שניצול גגות היא דרך יעילה לפתור את מצוקת הקרקע ההולכת ומתהווה. כך למשל סינגפור שסובלת ממחסור כרוני של קרקעות לפיתוח ומקפידה להקים פארקים ליניארים בהם שבילים המחברים בין הבניינים ושפע של גגות ירוקים שמהווים מפלס רחוב אלטרנטיבי. גם מדינות שאינן סובלות ממצוקת קרקעות בוחרות ללכת לאותו כיוון: עיריית לונדון אוכפת תכנית שעתידה להפוך עד שנת 2050 50% מהגגות לירוקים ש- 25% מהם יהיו נגישים לציבור הרחב. גם בארה"ב חלק מהמדינות מעניקות לבעלי דירות עם גגות ירוקים הטבות מס ומימון חלקי להקמת גינות על הגגות. ביחס אליהן, ישראל נמצאת עדיין הרחק מאחור. מאז הקמתה קצב גידול האוכלוסייה כאן מכפיל את עצמו אחת ל-35 שנה כך שגם אם ירד הצפיפות תוסיף לגדול משמעותית.
גורמים מקצועיים, בהם האדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים מתריעים שציפוף האוכלוסייה צריך להיעשות ברגישות, אך כבר מעכשיו. לדברי פרי, "אנחנו חיים בעידן בו מתפתחת שפה אורבנית חדשה. ברור לכולם שנצטרך להצטופף והדרך היחידה להמשיך ולאכלס את כל הפונקציות היא בניה לגובה, לכן עולם התכנון המקומי חייב לעבור לעבוד במונחים של תלת ממד, כבר עכשיו בפרויקטים שנמצאים בשלבי תכנון".
ואכן, המרחב הציבורי לא חייב בהכרח להתקיים על הקרקע. על אף שהורגלנו לקונספט שונה, המרחב הציבורי יכול להתקיים בקומה הרביעית או ה-25. "תכנון שכזה יוביל לייצירת עיר עילית שה'קרקע' שלה היא בעצם גגות העיר התחתית", מסביר פרי. "מכאן כבר אפשר לדמיין מספר שכבות עירוניות המונחות זו על זו, כך למשל גני ילדים שימוקמו בקומה העשירית. החלטה מושכלת שתוכל לשרת מספר מטרות: להרחיק את הילדים מהרעש והזיהום של העיר, לבודד אותם מאיומים שונים ולייתר הקמת גדרות או הצבת שומרים. יתרה מזאת, עיר שמתוכננת נכון היא לא אוסף של דירות ותפקידה להוות בית גידול לערכים תרבותיים וקהילתיים ומקור לרמת חיים גבוהה. מכיוון שעתודות הקרקע הפנויות לא צפויות לגדול, מפלס הגגות צריך לשמש כציר ציבורי, דבר שיקל משמעותית על מגמת הציפוף. גינות גג ציבוריות יכולות וצריכות לשרת את אוכלוסיות הדיירים בבניינים בהם הן קיימות. האפשרות לרדת מדירת המגורים לגינת הגג היא נוחה, כך ילדים יוכלו לשחק במרחב העילי מבלי להסתכן בירידה לרחובות. ניתן ליצור רשת שבילי הליכה עיליים בין הגגות (כמו ב-HIGH LINE במנהטן) ובמקביל להמשיך ולשלב בין מגורים, מסחר ומשרדים באותו מגדל".
לדאבוננו, עדיין לא מדובר על מגמת תכנון רווחת ולשיטתו של פרי, על מנת שזה יקרה המדינה צריכה לחשב מסלול מחדש: "נכון לרגע זה אין כיום חקיקה שמעודדת או מחייבת הקמת גגות ירוקים. הרשויות המקומיות הן אלו שנדרשות לקדם יוזמות כאלה כשבפועל אין בכוחן לאכוף או לתת תמריצים ליזמים. המדינה חייבת להירתם לנושא ולהביא כוח אדם איכותי לרשויות שיקדם ויוצא תכניות לפועל".
במגזר הפרטי התמונה מעודדת יותר ובערים שונות, בהן שטח הבניה הולך ומדלל, הבניה לגובה הולכת ורווחת. יותר ויותר בעלי דירות בבניינים בוחרים לנצל את שטח הגג, כך הם מכפילים, ולעיתים משלשים, את סביבת המחייה שלהם. אחרי שנה של קורונה במהלכה רק חיכינו לצאת למרחבים, על גגות הערים ניתן למצוא לא מעט אטרקציות בהן מטבחי חוץ, פינות ישיבה, אזורי משחק לילדים ואפילו בריכות שחיה. על מנת לטשטש את קירות הגג שעשויים מבטון ולייצר ריאה ירוקה גובר השימוש בקירות ירוקים או אדניות ורטיקליות מושרשות.