"בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה נדל"נית בישובים המעורבים. ערים כמו חיפה, תל אביב יפו, ירושלים, לוד, רמלה וערים נוספות שחוו לאחרונה עלייה משמעותית במחירים של הנכסים ודו קיום במקביל". כך אומר ניר שמול, מנכ"ל חברת שניר. "מצד אחד, האוכלוסייה הערבית עברה תהליכים מואצים של אקדמיזציה ורבים מרוכשי הדירות בערים המעורבות למדו בארץ ובחו"ל תארים אקדמיים ויצאו מהכפריים אל הערים המעורבות מתוך רצון להשתלב בחברה היהודית ולשלוח את ילדיהם לבתי ספר מעורבים בעלי רמת חינוך גבוהה. מהצד השני, יהודים רבים נכנסו לערים ולשכונות כמו יפו בתל אביב אשר קרובה לים ונהנית מעליית מחירים מואצת. בעשור האחרון שהיה שקט באופן יחסי מבחינה ביטחונית למעט אירועים נקודתיים קולות המואזין העולים מהמסגד השתלבו בשיחות שנערכו בבתי הקפה ובמסעדות הטרנדיות בהם ישבו יהודים וערבים כאחד".
שמול טוען כי התפתחות המסחר הביאה רשתות רבות ושפים ידועים ללב השכונות המעורבות ויהודים רבים ביקשו להתגורר באזורים שבעבר אוכלסו בעיקר על ידי האוכלוסייה הערבית. במקרים מסוימים עלתה תחושה בעיקר של התושבים הערבים שהיהודים מבקשים "להחליף" את הצביון המקומי ולדחוק אותם לערים אחרות ומצד שני אפשר היה לראות בערים ובשכונות "יהודיות " חוסר רצון לכניסה של אוכלוסייה מהמגזר להתגורר בשכונות המגורים הללו . אולם מקרים אלו היו בשוליים והמהפכה של "עירוב השימושים" שבתעשייה אוהבים לציין בהיבט התכנון, הקבילה את עצמה למהפכת האוכלוסיות המעורבות של יהודים וערבים.
"חשוב לציין כי יהודים וערבים כאחד שמגיעים לרכוש נכס נדל"ני בשכונות מעורבות יודעים מהו ההרכב של האוכלוסייה ולאור זאת מבקשים לקנות נכס ולהשתלב בחיים המשותפים של הקהילה", אומר שמול, "בפרויקטים השונים שאותם אנו משווקים ברחבי הארץ בדגש על ערים מעורבות, מבינים כי השאלה האם יהודים או ערבים מתגוררים בפרויקט זה כלל אינה רלוונטית להחלטה אודות מקום המגורים והשאלות הנשאלות קשורות יותר בהשכלה ובמקומות העבודה המשותפים. כלומר מבית החולים, מחברת ההייטק, מבית המרקחת, מהאוניברסיטה וממקומות נוספים נבנים הקשרים החברתיים המשפיעים על הרצון ההדדי למגורים משותפים ולא מהלאום.
אז מה צופן העתיד? "אנו מעריכים כי אירועי השבועות האחרונים שבהם השתתפו מיעוט שבמיעוט הן בהתפרעויות כלפי האוכלוסייה היהודית והן כלפי האוכלוסייה הערבית, לא ישפיעו על הרצון ההדדי למגורים משותפים", הוא מסכם, "ואנחנו בשניר מתקשים לראות כיצד בבניין משותף של 100 משפחות, שמחציתן יהודיות ומחציתן ערביות, אפשר יהיה לבצע את ההפרדה כאשר הילדים חיים יחד, משחקים יחד וההורים עובדים יחד. הדו קיום בערים מעורבות הוא כאן כדי להישאר ולבסוף השלום ינצח גם בנדל"ן".