בימים אלו התקבלה בביהמ"ש העליון פסיקה תקדימית בחוק מיסוי מקרקעין שעשויה להוביל להחזרי מס רטרואקטיביים לציבור שיכולים לנסוק לסכומים גבוהים במיוחד. כדי להבין האם אתם עשויים להיות בין הזכאים, הנה מעט רקע.
חוק מיסוי מקרקעין קובע חובת הצהרה בעקבות עסקה נדל"נית של מכירה או רכישה שביצענו, כשבמסגרת זו נידרש לשלם מס בהתאם לחישוב הקרוי "שומה". לעיתים מתגלות טעויות לרעתנו בגובה שומה זו. התרחיש עשוי להתגלות בדיעבד בעקבות טעויות חישוב שלנו או של מוסדות המס, מידע אקוטי שהיה חסר בזמנו, היכרות מועטה עם נבכי החוק והבירוקרטיה הסבוכה וכו'. לכן, המחוקק קבע פרק זמן של 4 שנים המאפשר לתקן זאת. אך מה קורה אם גילינו את הטעות כעבור זמן רב יותר? באותו החוק קיים סעיף 107, המעניק סמכות למנהל מסמ"ק (מיסוי מקרקעין) להאריך עבורנו כל מועד שנקבע בחוק אם הוא התבקש לכך על ידינו, ומצא סיבה מספקת להיעתר לבקשה. אם כך, היכן טמונה הבעיה פה?
בפועל, אותו הסעיף הפך במרבית המקרים לאות מתה. רשות המסים נהגה עד היום להתחמק ממנו בתואנה כי יש הבדל בין "מועדים דיוניים" - בהם היא מוסמכת לדון בהארכת המועדים גם לאחר מועד פקיעת התוקף, לבין "מועדים מהותיים" - כשבאלו אין בסמכותה לסייע כדי להאריכם, מכיוון שמדובר במועדים המסווגים כמהותיים ושורשיים בחוק ואין אפשרות לשנותם. ומכאן "באורח פלא", רובן ככולן של הפניות להארכת מועד לתיקון שומה שנתקבלו, סווגו על ידי רשות המיסים ככאלו שבהם "קצרה ידה מלהושיע". ולכן אדם שגילה לאחר למעלה מ-4 שנים שנפלה טעות שגרמה לו לשלם שומה גבוהה מהנדרש, נדחה על הסף ובכך היו נמנעים ממנו החזרים שמסתכמים בסכומי כסף שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים.
אך כעת נפל דבר, לאחר שנתקבלה בבית המשפט העליון פסיקת "אביבי רייך". בני הזוג מיטל אביבי ודור רייך ביקשו לתקן את שומת מס הרכישה שנקבעה להם שהייתה כפולה ממה שהיו צריכים לשלם בפועל, אולם נדחו בטענה שאיחרו את המועד. לא עזרה טענתם כי קיבלו ייעוץ מוטעה ושלא היו מודעים לפסיקת ביהמ"ש העליון מהעבר, המסייעת להם לחסוך כמחצית מגובה מס הרכישה.
הבשורה בהחלטת העליון היא בכך שנקבע כעת באופן חד וברור כי לסעיף 107 משמעות אחת בהירה ופשוטה - מנהל מסמ"ק רשאי להשתמש בסמכותו כדי להאריך כל מועד בחוק, לרבות הארכת אותו החלון לתיקון שומה מעבר ל-4 שנים, ובלבד שנמצאה "סיבה מספקת" להיעתר לבקשה - כלומר כל עוד קיים הסבר שמניח את הדעת מדוע לא ביקש הנישום (משלם המס) את ביצוע התיקון בתוך אותו חלון הזמן.
כמובן שככל שהזמן שחלף יהיה רב יותר, כך נימוקי ההסבר צריכים להיות משכנעים יותר ונטל ההוכחה גדול יותר. אך עם זאת, במספר פסקי דין נקבע כי גם טעות בתום לב מהווה אותה "סיבה מספקת". אין ספק כי הפסיקה חשובה ותקדימית, ותעודד רבים מבינינו, אלו שכבר נדחו עקב ההתיישנות או אלו שמראש ויתרו מסיבה זו, לבדוק טעויות בשומה שנקבעה להם בעבר. כאמור, ייתכן ומדובר בסכומים בסך מאות אלפי שקלים ולמעלה מכך (תלוי בתרחיש העסקה), שלבינתיים אף האמירו במדד צמוד פלוס 4% ריבית לשנה.
האם הדבר אכן יוביל רטרואקטיבית להשבת סכומי כסף לציבור, ששוכבים זמן רב בקופת רשות המסים בעקבות עסקאות נדל"ן בעבר? מוקדם לקבוע. לא ניתן לשלול גם אפשרות לתסריט עתידי קצת פחות אופטימי, כשבמסגרתו מנהל מסמ"ק לא ימהר לקבל את הבקשות שיוגשו ועדיין ידחה רבות מביניהן. הטיעון כעת עלול להיות בגין אי עמידה בנטל העמום של "סיבה מספקת", כתחליף לטיעון ההתיישנות שבעצמו התיישן. יחד עם זאת, ההמלצה לכל מי שמצא טעות בגובה המס ששילם, לנסות להגיש בקשה ולא לוותר מראש על האפשרות לקבל חזרה כספים רבים.
עו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה, בעל משרד עו"ד העוסק במיסוי נדל"ן, שימש בעבר כמנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים.