לפני כמה שבועות אבא שלי סחב אותי לראות בית למכירה. הוא החליט כבר לפני כמה שנים שאני חייב לארוז את המשפחה ולעבור, אז הוא מרחרח את השוק ומעת לעת נדלק על "מציאה שחייבים לראות". כבר במבט ראשון העסק התגלה כחורבתי למדי. גג מעץ במצב ירוד, חדר רחצה אחד בלבד - מיושן ומוזנח ממש, ונקודות חשמל מלפני 50 שנה.
לסיור התלווה מתווך שכמובן החתים אותנו על חוזה לפיו נשלם לו 2% מהיקף העסקה, אם זו תתממש (ספוילר: היא לא תתממש). הוא לא הפסיק לדקלם על הפוטנציאל שגלום בנכס, אבל כשהתחלתי לשאול שאלות, הגיעו לפתע שתיקות.
"מה שטח הבית?", שאלתי והוא גמגם וסיפר משהו על הרחבה שנעשתה בו בעבר. "ההרחבה נעשתה באישור?", הקשתי. "אני מאמין שכן", התקבלה עוד תשובה מתחמקת. "מה היקף הבנייה שמותר במגרש?", ניסיתי לקבל תשובה לשאלה שהכי עניינה אותי. "אני לא יודע, אם תצא החוצה תראה בסמוך בית על שטח שהוא פחות או יותר אותו דבר ותוכל להבין את סדרי הגודל", ענה לי המתווך. המסקנה הייתה ברורה: המתווך הזה לא עשה שיעורי בית.
השבוע נזכרתי בו, כשחשפנו ב"גלובס" שהממשלה ממליצה לבטל את מבחני הרישוי למתווכי דירות, מה שאומר שכל אחד יוכל להיות מתווך בכל רגע נתון. בלשכת המתווכים הארצית זעמו וטענו שזה "יום שחור" לענף. מנכ"ל ענקית התיווך רימקס ברנרד רסקין דווקא תומך בביטול, ואני מסכים איתו.
לצד מתווכים מסורים ומקצועיים - זה לא מס שפתיים, יש רבים כאלה - בענף מסתובבים "חאפרים", כמו שפגשתי. איך לא? במצב הקיים רף הכניסה לענף, או בשמו המקובל, מבחן רישוי, הוא נמוך במיוחד. מדובר במבחן קליל שמקנה רישיון לכל החיים. זאת כמובן במידה ושילמתם אגרה שנתית של 800 שקל.
עם כל הכבוד למתווכים ולמוצר המסובך שהם מוכרים, אנחנו עדיין מדברים על אנשי מכירות. אם איש מכירות בסוכנות רכב או במשרד התיירות לא נדרש לרישיון ולתשלום אגרה שנתית, מדוע המתווכים כן?. במציאות שבה עיקר עיסוקו של רשם המתווכים הוא בבחינות וברישום מאגר מתווכים (כיום רשומים כ-20 אלף כאלה), ולא בביסוס ידע מקצועני בתחום, אפשר לוותר בקלות על המוסד כולו.
אז מה החלופה? שאלה מצוינת - החלופה היא בדיוק המשכו של המצב הקיים, רק בלי תעודה בכיס שלא שווה הרבה גם כך - יצליחו מי שבאמת מקצוענים.