מה הדבר הכי חברתי שקיים היום? אם להאמין לנאומים הנלהבים שנישאים בכל כנס נדל"ן ובכל התבטאות של גורמים בענף, אין ספק שהתחדשות עירונית זה הדבר הכי חברתי שקיים. כל קבלן תמ"א, שמאי מקרקעין, עורך דין ואינטרסנטים אחרים שמתפרנסים מהענף, הופכים לפתע לפעילים חברתיים, שרק משוועים לתקן את העוול שנגרם לדיירי שיכוני הרכבת והבתים הישנים. אוי, מה יקרה אם יפלו כאן טילים? מה אם תהיה רעידת אדמה? מה יהיה על הדיירים האומללים? "הפרויקט הוא קודם כל חברתי", הם אומרים. ביטויים ברוח זו, אוהבים להגיד גם בעלי תפקידים בממשלה, שאמורים להציג עלייה במספר היתרי הבנייה שניתנים במסגרת התחדשות עירונית.
אולם האמת המרה היא, שפרויקטים של התחדשות עירונית, הם ממש לא קודם כל חברתיים. הם קודם כל כלכליים. אם הם לא כלכליים - הם פשוט לא קורים. והם קודם כל כלכליים בעיקר בעיני כל ה"פעילים החברתיים" שזועקים מרה מעל כל במה וגם בעיניהם של מקבלי ההחלטות. אגב, גם בעיני הדיירים. כמה זמן מקדישים לחיזוק המבנים בישיבות דיירים של תמ"א 38? וכמה ל"מה אני אקבל" ול"למה השכן קיבל יותר?" ו"למה הקבלן ההוא הציע לי יותר ממך"?
אם כולם היו רואים בהתחדשות עירונית פרויקטים ברמה לאומית חברתית, הם היו מתממשים לא רק במדינת תל אביב וגרורותיה. כמו שהמדינה מיגנה את כל הבניינים בשדרות בממ"דים, וכמו שהמדינה מתמרצת בהטבות יזמים שרוצים להקים מפעל בפריפריה, התחדשות עירונית כפרויקט לאומי חברתי, הייתה מתבצעת גם בבית שאן ובאילת. המדינה הייתה מוכיחה שהפרויקט באמת לאומי, ומכניסה את ידה לכיס, והקבלן היה מוותר על רווחיות ומוכיח שהפרויקט "הוא קודם כל חברתי".
ואולם בתמ"א 38 ובהתחדשות עירונית, המדינה הפעילה את מנגנון השוק. ומנגנון השוק פועל על עקרון הרווח, ההיתכנות הכלכלית. שום עקרון חברתי לא מופעל שם.
אז בקשה מכל הקבלנים, עורכי הדין והשמאים, אל תגידו "חברתי". תגידו - "קודם כל כלכלי".