פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אצטדיון לאומי? למה לא הורסים את המבנה המוזנח והשומם ברמת גן

      האצטדיון ברמת גן עומד כבר שנים מוזנח ושלושה ראשי עיר לא הצליחו לשנות את מצבו. המכשולים: בעלות משותפת עם רמ"י על השטח; התאחדות הכדורגל שדורשת עשרות מיליוני שקלים בתמורה לפינוי משרדיה; ומאות מיליוני שקלים שיידרשו לשיפוצו

      אצטדיון רמת גן (גלובס , צילום: איל יצהר)
      אצטדיון רמת גן (צילום: איל יצהר)

      בינואר 1950 הכריז ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי כי יקים אצטדיון לאומי ענק ממדים שיוכל לארח את משחקי המכבייה שנקבעו לספטמבר באותה שנה. זו הייתה המכבייה הראשונה שאחרי קום המדינה ואחרי שואת היהודים באירופה, והרעיון היה להפיק אירוע רב עוצמה, עם עשרות אלפי אנשים במקום אחד. ראש הממשלה דוד בן גוריון בירך על היוזמה, אבל ציין כי המדינה לא תוכל לסייע במימון. באפריל 1950 החלו עבודות הבנייה - ובתוך 130 ימים הן כבר הושלמו.

      45 אלף איש מילאו את אצטדיון רמת גן החדש בטקס המכבייה בספטמבר באותה שנה. לישראל נולד אצטדיון ענק - גם אם ללא דשא, ללא תאורה, ללא כל סיוע ומימון של המדינה, וכזה שהותיר בור ענק לעירייה החדשה בגלל עלות חסרת תקדים של 600 אלף לירות (כ-1.7 מיליון דולר אמריקאי אז).

      רק המחשבה על בניית אצטדיון לאומי ב-130 ימים יכולה לעורר היום עצב עז, נוכח חוסר היכולת לקבל החלטה על גורלו של האצטדיון. החלטה שעוסקים בה כבר שלושה ראשי עיר על פני כ-15 שנים.

      נכון ל-2019 אצטדיון רמת גן עומד מוזנח למדי. שלושה רבעים ממנו סגורים לכניסת אנשים ליציעים. הוא עדיין המתקן הגדול ביותר בישראל, אבל לא יזכה לארח לא מכבייה ולא שום אירוע משמעותי. אלטון ג'ון, לאונרד כהן ,דפש מוד, פיפטי סנט, קניה ווסט, פול סיימון, מדונה, מטאליקה, בוב דילן, סטינג הופיעו בו עד לא מזמן. היום מתנגנת מוזיקה מאוהל הקרקס שהוצב בצד הצפוני של האצטדיון ושאמור להכניס כמה שקלים לכיסוי הוצאות התפעול האדירות של האצטדיון.

      אחת לכמה שנים עולה כותרת שמבשרת על "תוכנית גרנדיוזית חדשה לבניית האצטדיון הלאומי ברמת גן". ב-2010 זה היה הכי קרוב, כאשר ראש העיר דאז צבי בר ביחד עם יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון הצליחו לקדם פרויקט עד כדי מכרז אדריכלים. לפי פרוטוקולים של העירייה נשרפו כמעט 3 מיליון שקל על ההליך, ואז התוכנית נגנזה. את בר החליף ישראל זינגר, שהגיע עם יוזמה משלו, של אצטדיון מוקטן כחלק מאזור תרבות ומסחר, וכמו שעלתה כך התאדתה.

      האם בכלל צריך אצטדיון לאומי ברמת גן היום? האם לאור הקמתם של אצטדיונים בחיפה, ירושלים, באר שבע והשיפוץ של בלומפילד ביפו שיסתיים בקרוב - הגיע הזמן לסיים אחת ולתמיד את חלום האצטדיון הלאומי שהיה הולם לפני עשור? הנה כמה שאלות שעולות מהסיפור הזה.

      האצטדיונים הגדולים בישראל (גלובס)
      האצטדיונים הגדולים בישראל

      כמה כסף תקבל רשות מקרקעי ישראל כפיצוי?

      לאצטדיון רמת גן כפי שהוא יש לא מעט בעיות. "אחת המרכזיות שבהן היא העובדה שהאצטדיון שייך בחציו למינהל מקרקעי ישראל ובחציו לעיריית רמת גן", מסביר אילן יבלוקובסקי ("יבלו"), שניהל בעבר את האצטדיון והיום מנהל את האצטדיון החדש בנתניה. לטענת גורמים אחרים, החלוקה בשטח עומדת על 60% בבעלות העירייה ורק 40% של המינהל.

      ניר פרצלינה, פרויקטור שמתמחה במתקני ספורט שהיה שותף ב-2010 ליוזמה של צבי בר לבנייה מחודשת של האצטדיון, מכיר את הבעייתיות של הבעלות המשותפת. "אם האדמה שעליה יושב האצטדיון הייתה ב-100% של עיריית רמת גן זה היה יותר קל".

      היעדר היכולת לעשות משהו משמעותי גורר הזנחה. עד היום שופץ רק היציע המערבי, ב-1986, וכיום רק בצד המערבי של האצטדיון יש אישור להכנסת קהל - וכך רק כ-11,300 מושבים מתוך למעלה מ-40,000 באצטדיון הם כאלו שניתן לאכלס אותם.

      האם ולאן תתפנה ההתאחדות לכדורגל?

      הנקודה השנייה שמקשה על פתרון היא ההתאחדות לכדורגל. לקראת סוף 1984 חתמה עיריית רמת גן הסכם עם ההתאחדות לכדורגל על החכרת האצטדיון ל-49 שנים, עד לשנת 2033, עם אופציה ל-49 שנים נוספות. במילים אחרות, ההתאחדות לכדורגל היא דייר שכל עוד הוא עומד בהסכמים מול העירייה - לא ניתן לפנותו עד 2082. ב-1993 העמיקה ההתאחדות את הקשר עם עיריית רמת גן כאשר העבירה גם את משרדיה לתוך האצטדיון, במקביל מחזיקה שם ההתאחדות מחסנים ושוכרת כמה עשרות מטרים רבועים המשמשים את אגף ההדרכה שלה.

      אנשי ההתאחדות ששומעים את המיזמים של ראשי העיר לדורותיהם לא מתכוונים ללכת לשום מקום. בהתאחדות טוענים כי העובדה שנבחרת ישראל כבר לא משחקת באצטדיון רמת גן אין משמעותה שהיא כבר לא צריכה אותו. אם העירייה רוצה לבנות אצטדיון חדש או להרוס ולבנות במקום אחר, טוען בכיר מההתאחדות ל"גלובס", אין בעיה, שישאירו בדרך פיצוי של עשרות עד מאות מיליוני שקלים על מה שהשקיעה ההתאחדות לאורך השנים. החשבון שעושה ההתאחדות הוא כזה - 5 מיליון שקלים בשנה, הסכום הממוצע שהאצטדיון עולה בעלויות החזקה ותפעול להתאחדות - מביאים ב-25 שנים מאז נכנסה ההתאחדות לאצטדיון את סכום הפיצוי ל-125 מיליון שקל.

      לאחרונה הגיעו ראשי ההתאחדות לפגישה עם ראש עיריית רמת גן החדש, כרמל שאמה הכהן. בפגישה שיתף אותם ראש העירייה החדש ברצונו לפתור את סוגיית האצטדיון במהלך הקדנציה שלו. אבל לא נאמרו דברים ספציפיים וברורים, וגם בעירייה מסרבים לדבר בשלב זה על התוכניות - האם נכון יותר להרוס ולבנות בנייני מגורים ולהעתיק את האצטדיון למקום אחר, או להרוס את האצטדיון ולבנות אותו מחדש. בהתאחדות טוענים כי בעבר הוצעו להם כל מיני חלופות להעתקת האצטדיון הלאומי, אחת הייתה לאזור פארק אריאל שרון והשנייה לאזור אצטדיון וינטר. לא נרשמה התלהבות מאף אחת.

      בכל מקרה, הדילמה של ראש העיר שאמה הכהן היא ברורה וידועה. לטענת גורמים המעורים בשיחות עם העירייה, מצד אחד הוא חייב לייצר במקום אזור מסחרי שיכניס כסף משמעותי לעירייה ("עם 6-7 מגדלים דוגמת מגדלי בסר מעבר לכביש"), ומצד שני הוא חייב להשאיר את האצטדיון - אפילו בפורמט מוקטן - אחרת בכל מצב שבו לא יהיה במקום אצטדיון הוא יאלץ לשלם סכומי עתק למינהל מקרקעי ישראל כפיצוי על שינוי ייעוד. אז מה הבעיה עם אצטדיון? לפי אותם גורמים, "ראש העיר מעוניין לחפש גורם שהאצטדיון יהווה עבורו בית קבע, כלומר קבוצה שתתחייב לשחק בו, כי אין שום היגיון בבניית אצטדיון חדש של 30-35 אלף מקומות שנבחרת ישראל תשחק בו פעמיים-שלוש בשנה ובכל שאר השנה יעמוד שומם".

      עשבים באצטדיון רמת גן (גלובס , תמר מצפי)
      עשבים באצטדיון רמת גן (צילום: תמר מצפי)

      מי בכלל צריך את זה?

      השאלה המרכזית היא האם בכלל יש צורך בבניית מתקן חדש? הדעות בעניין חלוקות. המגמה היום בעולם, בניגוד לעבר, היא שלא להקים אצטדיונים לאומיים. בדוח הבנצ'מרקינג של 2019 שפרסמה התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) ניתן פרק מרכזי לנושא האצטדיונים, והתמונה די ברורה: מתוך 159 אצטדיוני כדורגל שנבנו בעשור האחרון באירופה, רק ארבע מדינות הלכו על פרויקט של מתקן לאומי - קזחסטן, אירלנד, אלבניה ורומניה.

      פרצלינה אומר כי "עדיין יש היום בארץ צורך באצטדיון של 40-45 אלף מקומות ישיבה. זה יהיה אצטדיון שיוכלו להשתמש בו גם למופעים, לאירועים ולכנסים". עם תכנון נכון, טוען פרצלינה, האצטדיון החדש שייבנה על אותו מקום יוכל לפנות מקום ליוזמות מסחריות שיכניסו הרבה כסף. "אצטדיון רמת גן יושב על שטח אדיר, כי הוא נבנה עם איצטדיון אתלטיקה המקיף את הדשא. שטח הזירה של אצטדיון כדורגל מודרני, שהוא השטח שעליו יושב הדשא עד אזור היציעים, הוא בסביבות 10 דונם. באצטדיון רמת גן שטח הזירה הוא 22 דונם. רק הזירה, בלי הטריבונות". ההצעה שלו? "להרוס את האצטדיון ולבנות באותו מקום אצטדיון חדש וראוי. כך מתפנים הרבה שטחים חדשים".

      בכל מקרה, מאז שמדברים על אצטדיון לאומי חדש התשתיות של הכדורגל בישראל השתנו לגמרי. אצטדיון סמי עופר בחיפה שנחנך ב-2015 מכיל 30,000 מקומות. אצטדיון טדי בירושלים הורחב ל-32,000 מקומות. בלומפילד המשופץ שבנייתו תסתיים בעוד כחצי שנה ויכיל 29,500 מקומות, הוא אצטדיון גדול הנותן פתרון לגוש דן, 7 ק"מ בלבד בקו אווירי מאצטדיון רמת גן. הקבוצות התל אביביות התחייבו בהסכם מול עיריית תל אביב לשחק באצטדיון ביפו, כך שאין להן צורך באצטדיון לאומי גדול יותר. אז ישראל לא תוכל לעמוד בדרישות הסף לארח את גמר ליגת האלופות, הדורשות מגרש בעל קיבולת צופים גדולה יותר, אז מה?

      כמה זה יעלה?

      ואל כל אלו מצטרף הפרט הפעוט, השולי - של העלות. בשנת 2010 אבי לוזון "הוציא לדרך" את פרויקט האצטדיון הלאומי ברמת גן במסיבת עיתונאים חגיגית. מלבד ההכרזה כי "הבנייה תסיים בתוך חמש שנים" ו"ישראל תתמודד על אירוח גמר ליגת האלופות ב-2016", הוא ציין כבר אז כי עלות הפרויקט נאמדת ב-900 מיליון שקל. מאז עבר כמעט עשור, ומתקנים התייקרו משמעותית. "אם אצטדיון סמי עופר עלה יותר מ-600 מיליון שקל - אצטדיון רמת גן יעלה יותר מיליארד שקל", אומר יבלו.

      מעבר לעלות הבנייה, כל הנוגעים בדבר מסכימים כי אצטדיון הוא לא דבר כלכלי. "לא משנה כמה קבוצות ישחקו בו וכמה אירועים יהיו בו - אצטדיון לא מחזיר את עצמו בתפעול השוטף", אומר בכיר באחת מהעיריות המתפעלות אצטדיון גדול. "שלא לדבר על עלות הבנייה שהיא השקעה חד-פעמית כבדה שאיתה נאלצת העירייה להתמודד במשך שנים".

      במקרים מסוימים מנסות עיריות להחזיר חלק מעלויות התפעול בדרכים יצירתיות, אבל זו טיפה בים. "באצטדיון בנתניה יש לנו אולם אירועים שאנחנו מפעילים", מספר יבלו. "אנחנו עושים שם בר מצוות, בריתות - וזה מכניס כמה שקלים. אנחנו מכניסים מדי פעם אירועים של חברות מסחריות, אירועים עסקיים, למשל עשינו אירוע לחברת קוקה קולה באצטדיון, כנסים של בנק הפועלים ושל חברות ביטוח. היה לנו אירוע גדול של חברת אלביט, עם שלמה ארצי באצטדיון, ואלביט זו חברה שיכולה לשלם ושווה את כאב הראש הזה. אבל בגדול זה לא תמיד כדאי, גם לחברות עצמן. קח למשל את המנגנון שאנחנו דורשים לכיסוי הדשא בעת אירוע - רק עלות הבאת הכיסויים היא 60 שקל למטר, תכפיל ב-7,000 מטר דשא והגעת ל-400 אלף שקל רק עבור כיסוי הדשא. מעבר לזה שגם אין לנו יותר מדי תאריכים שאני יכול להגיד בוודאות שהמגרש יהיה פנוי".

      כמה עלו מתקני הספורט הגדולים בארץ (גלובס)
      כמה עלו מתקני הספורט הגדולים בארץ

      בכמה תשתתף המדינה?

      מה יכולה להיות ההשתתפות של המדינה בפרויקט כזה? בעבר דיבר יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון על הטוטו שיממן כ-400 מיליון שקל מתוכנית השיפוץ שרקם עם צבי בר. אבל לאור העובדה שהחל מהשנה שעברה עוברים כספי המהמרים בטוטו ישירות לקופת האוצר ולא נצברים בקופת הטוטו - אין שום אפשרות למדינה להתחייב לסכומים כאלו. מה כן אפשר לקבל? השתתפות של המדינה במסגרת קרנות לבניית אצטדיונים חדשים - כ-150 מיליון שקל.

      כיוון שכך, תיאלץ עיריית רמת גן לנסות את מזלה במציאת תורם דוגמת משפחת עופר בחיפה שיסכים לתת כמה עשרות מיליוני שקלים כדי לראות את שמו מופיע על גבי האצטדיון. לפני כשלוש שנים זה כמעט קרה, לפי גורמים בהתאחדות לכדורגל. מיטש גולדהאר, בעלי מכבי ת"א בכדורגל, כבר היה מוכן להעביר את קבוצתו לרמת גן ולשים במקביל סכום עתק ("פי שניים וחצי ממה שנתנה משפחת עופר באצטדיון בחיפה" - כ-200 מיליון שקל) כחלק ממפעל הנצחת שמם של הוריו, "אבל ראש העיר זינגר החליט בסוף להחמיץ את ההזדמנות". כך פנה גולדהאר לאופציה של המתנה לשיפוץ של בלומפילד והכסף נעלם.

      בעיריית רמת גן בחרו שלא להגיב בנושא האצטדיון.

      משרד הספורט מחסל את חלום "הארנה" בראשון לציון: "בשל העיכובים - נבטל המימון בסך 50 מיליון שקל שהובטח לעירייה"

      בנובמבר 2011 חגגה עיריית ראשון לציון זכייה באחד ממכרזי הספורט הגדולים בישראל - מכרז של הטוטו לבניית "ארנה" עם כ-6,000 מקומות ישיבה. עלות הפרויקט נאמדה ב-150 מיליון שקל, שמתוכם 50 מיליון שקל מכספי קרן המתקנים של הטוטו. תחילת העבודות שהוצגה לטוטו נקבעה לאמצע 2013.

      דב צור, ראש העיר באותם ימים, החליט בסופו של דבר שהשטח שהוצג לטוטו, בצמוד לאולם בית מכבי, אינו מתאים וחיפש קרקע חלופית להקמת האולם והעירייה ביקשה מהטוטו ארכה אחרי ארכה לתחילת העבודות. בסופו של דבר אותר שטח - מתחם האלף במערב העיר. אלא שצור החליט שבשטח החדש מגיע לעיר אולם מפואר יותר, ובנובמבר 2017 בישר לתושבים כי הארנה במתחם האלף תעלה 270 מיליון שקל - כמעט פי שניים מהעלות הראשונית. זאת למרות שהיקף המימון מהטוטו לא השתנה.

      ערב הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הודיע המתמודד רז קינסטליך שאם ייבחר הוא לא יאפשר את בניית הארנה, לאור התנפחות העלות של הפרויקט. בקרן המתקנים של הטוטו קיבלו את ההצהרות בתדהמה, על רקע העובדה שמאז המכרז ב-2011 לא יצאו מכרזים בהיקף כזה וכי האולם החדש בראשל"צ היה אמור לתת מענה למחסור שיש בארץ באולמות בסדר גודל כזה. בכל מקרה, בעירייה לא המתינו לקינסטליך וימים לפני ההכרעה בבחירות מיהרה החברה הכלכלית לראשון לציון לפרסם מכרז קבלנים לבניית הארנה.

      מי שאיבד את הסבלנות הוא משרד הספורט. בעקבות פניות חוזרות ונשנות לראש העיר הנכנס קינסטליך, שלא זכו למענה, במשרד הספורט הודיעו כי המימון המובטח בסך 50 מיליון שקלים להקמת הארנה עשוי להתבטל.

      במענה לשאלת "גלובס" בעניין אמרו במשרד הספורט: "במהלך שנת 2018 הוביל המשרד תיקון של תוכנית המתקנים הלאומית שמטרתו לאפשר ארכה לסיום בניית מתקנים שעלותם מעל 30 מיליון שקלים, ובכללם גם האולם בראשון לציון, לתקופה של שלוש שנים עד 1.1.2022, במידה ותתבצע עלייה על הקרקע עד יום 1.1.2020. לשם כך פנינו לראש העיר הנבחר בכדי לבדוק את כוונותיו לסיים את בניית המתקן בתקופות האמורות, טרם חתימת שרת התרבות והספורט ושר האוצר על התיקון כאמור לתוכנית. יודגש, כי עד רגע זה לא התקבלה התייחסות עיריית ראשון לציון למכתב זה, והמשרד ישקול את ביטול ההרשאה עם סיום הליך קליטת ההתחייבויות מקרן המתקנים של הטוטו".

      מעיריית ראשון לציון נמסר: "מועצת העיר החליטה להקפיא את הפרויקט לעת עתה. חשוב לזכור שמעבר להשתתפות הטוטו, העירייה נדרשה להשקיע כ-300 מיליון שקל נוספים, כספים שלעת עתה רואה העירייה לנכון להשקיע בפרויקטים חברתיים דוגמת הקמת מעונות סטודנטים במימון העירייה".
      בלומפילד: השיפוץ כבר מתקרב לחצי מיליארד שקל

      כמו שיפוץ או בנייה של בית, גם בנייה של מתקן ספורט בישראל היא אירוע שבו שאין קשר בין המספרים שמדברים עליהם בעת היציאה לדרך לבין העלות הסופית (ראו מספרים). השיפוץ של האצטדיון היפואי, שנועד להרחיב את תכולת האצטדיון מ-14,500 מושבים, נעשה על פי אומדן ראשוני של כ-190-200 מיליון שקל. כיום מתקרב השיפוץ לסכום של יותר מחצי מיליארד שקל

      אחת הסיבות לכך היא שעם הזמן החליטה העירייה לשפר ולשדרג את התוכנית המקורית. מ-24,000 מקומות שתוכננו בתחילה החליטה העירייה להרחיב את התכולה ל-29,150 מקומות. בדרך, על פי דרישת מכבי ת"א, החליטה העירייה לכלול בשיפוץ גם עשרה תאי צפייה יוקרתיים שהרחיבו עוד קצת את העלויות ואת זמן הבנייה. עם ההחלטה להרחיב את תכולת היציעים ותוספת של תאי הצפייה, שיפוץ האצטדיון צפוי להסתיים בקיץ 2019, ולפי מקור בעירייה העלות תעמוד על כ-450 מיליון שקל, ועם הצטיידות (התקנת כסאות, פינישים וכו') הסכום יעבור רף של חצי מיליארד שקל.

      מה שקצת מעיב על החגיגה הוא העובדה שאחרי סכום ההשקעה הגבוה, אצטדיון בלומפילד לא יהיה מקורה בגג - פרט בסיסי היום בכל אצטדיון מודרני - כך שבעת גשם האוהדים יישבו תחת כיפת השמיים. בעיריית תל אביב אומרים כי התקבלה ההחלטה להכין במסגרת השיפוץ את ההכנה הנדרשת לבנייה גג בעתיד, וכאשר תגיע הזדמנות עסקית טובה גם הגג יושלם. מה הדלתא עליה נפלה התקנת הגג כבר עכשיו? בעירייה נוקבים בסכום של כ-40 מיליון שקל.

      עניין אחרון הוא לוחות הזמנים - וגם זה לא אירוע חריג בבניית מתקן ספורט. שלוש הקבוצות התל אביביות - מכבי, הפועל ובני יהודה - ממתינות לבשורה על כך שיוכלו לפתוח את עונת 2019/20 בזמן באצטדיון המשופץ. כמו שהדברים נראים כרגע, זה לא יהיה הימור גדול מדי אם זה לא יקרה.

      תגובת עיריית תל אביב: "כמובטח שיפוץ אצטדיון בלומפילד יסתיים בזמן והוא ייפתח בעונת המשחקים 2019/20. לאורך הדרך תקציב הפרויקט עלתה בכ-100 מיליון שקל בעקבות דרישות שהתווספו, פרויקט הבינוי בעיצומו וטרם הסתיימה העבודה, על כן לא ניתן לספק מידע נוסך אודות היקף התקציב".