משתלם לגור בבירה: ירושלים מובילה בהיקף הפטורים והנחות מארנונה

ירושלים מובילה את ערי ישראל בהיקף הפטורים וההנחות מארנונה, ובמקביל היא מתקשה לגבות ארנונה גם ממי שחייבים בתשלום. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (ראשון) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). במסגרת הסקירה פורסמו אלפי נתונים דמוגרפיים וכלכליים על מצב הרשויות המקומיות בישראל, הרכב האוכלוסייה שלהן ומצבם הכלכלי של תושביהן לשנת 2016.

בין היתר, פורסמו נתונים מעניינים על היקפי גביית הארנונה ביישובים ובמועצות האזוריות, ועל היקפי הפטורים שמעניקות הרשויות לתושבים. על פי נתוני הלמ"ס, נהנים תושבי הבירה מהנחות ופטורים מארנונה בהיקף של 371 אלף שקל בשנה. שיעור הגבייה בירושלים הוא מהנמוכים בין הערים הגדולות, והעיר גובה רק 76.4% מהארנונה שצריכים התושבים לשלם.

הסיבה לקשיי הגבייה בירושלים היא, ככל הנראה, מרכיב גבוה של תושבים עניים. היישובים המתקשים לגבות ארנונה מתאפיינים בריכוזים גבוהים של חרדים וערבים, כאשר יישובים רבים גובים מתושביהם ארנונה בסכומים סמליים בלבד, ומצליחים לספק שירותים בזכות מענקי איזון ממשלתיים.

קשיי הגבייה בקרב האוכלוסייה החרדית בולטים גם בעיר צפת, שמצליחה לגבות פחות ממחצית הארנונה המגיעה ממנה, ומגיעה לשיעור גבייה של 49.7% מהמסים העירוניים. בבני ברק המצב גרוע יותר - שם גובה העירייה רק 47.4% מהארנונה שצריכים התושבים לשלם.

שיעורי גבייה נמוכים אף יותר יש במרבית יישובי המיעוטים. במגדל שמס, למשל, לא מצליחה הרשות המקומית לגבות מסים כמעט - ושיעור הגבייה הוא 8.3% בלבד. שיעורי גבייה משופרים, אם כי לא בהרבה, יש ביישובים מכר עם 10.5%, ג'לג'וליה עם 18.6% ודיר אל אסד עם 27.4%.

שיעורי גביית הארנונה עומדים ביחס ישר למצב הכלכלי של תושבי הרשות המקומית, וככל שהמצב טוב יותר - כך עולה שיעור הגבייה. השיעור הגבוה ביותר נרשם ברמת נגב, שם אין משקי בית אלא רק מפעלים, והרשות המקומית גובה 97.6% מסך הארנונה. שיעור גבייה דומה נרשם גם במועצה האזורית מגילות שליד ים המלח, וחלק גדול ממשלמי המסים שלה הם בתי מלון וישובים חקלאיים.

אגב, שיעור הגבייה בתל אביב הוא 86.5%, מעט פחות מסביון, המצליחה לגבות רק 88.5% מהארנונה שחייבים תושביה, אשר מרביתם נמנים עם חברי האלפיון העליון.