חיים גבוה ובגדול: כך השתנתה הדירה הישראלית מאז קום המדינה

אחת התמונות האייקוניות שצילם דוד רובינגר הייתה של גולדה מאיר, עומדת במטבחה הצנוע בביתה שבירושלים. ארונות עץ בסיסיים, מרצפות "שומשום", תנור גז לבן עם כיריים וחלון שפתוח אל בירת ישראל. בסינר פרחוני ועקבים לבנים עמדה מי שהייתה לראש ממשלת ישראל ושטפה כלים. זו הייתה ישראל של פעם ומאז המטבחים, הדירות והבניינים שבהם אנחנו מתגוררים הפכו מדירות פונקציונליות ובסיסיות במבני שיכון לדירות רחבות ידיים ומעוצבות במגדלי מגורים. הדירה הישראלית כיום רחוקה שנות אור מהדירות האופייניות לקום המדינה. איך נוצר השינוי? מה השפיע על עיצוב הדירות ומהם התהליכים שיצרו את מראה הדירה המודרני? בואו נצא למסע אחר האבולוציה שעברה הדירה הישראלית.

שנותיה הראשונות של המדינה אופיינו בבנייה מאוד פונקציונלית, מדויקת, כלכלית, שיצרה מבנים מלבניים ופשוטים שעומדים על קומות עמודים, כדי לנצל את הקרקע שמתחת לקומה הראשונה. הבתים היו צנועים, היגיון תפקודי הנחה את המהנדסים, ודירות כללו מבואה קטנה, כניסה למטבח וחדר מגורים, שני חדרי שינה ושירותים ומקלחת בחלל אחד. המידות היו קטנות בהשוואה להיום - רוחב חדרים של פחות משלושה מטרים, רוחב סלון כשלושה מטרים.

"התכנון של הדירות האלה מבחינת ארגון יום-לילה הוא מצוין לעומת מה שיש היום", אומר גבי שוורץ, אדריכל פרויקט "רמות השרון" ברמת השרון. "האיכות הזאת והפשטות והניקיון הלכו לכל מיני אופנות אחרות. המרפסות היו חלק מהשפה ובגלל המטרז' המדויק ודירות של 60-80 מ"ר נחשבו גדולות. המרפסות הפכו לסוג של חללים סגורים וניצלו אותם בתור הגדלה של הסלון או חצי חדר וזהו אחד המאפיינים של התקופה, וזאת בגלל מצוקת שטחים בדירה".

באותן שנים לא רק הדירות היו פונקציונליות אלא גם הריהוט היה בסיסי. "השתמשו בחומרים כמו פורמייקה ועץ צבוע, המטבחים היו נמוכים ותפיסת ה'בילט אין' לא ממש הייתה קיימת", אומרת לילך מרזר, אדריכלית וראש המחלקה לעיצוב פנים סטודיו 6B. "בשנות השישים המדינה התבגרה מעט, והעיצוב בבתים הזכיר את מה שקרה בשנות החמישים בעולם עם צבעים כמו ירוק אבוקדו או כתום. הדירה בשנות השישים הפכה מחולקת יותר - הול, דלתות זכוכית, חדר שירותים אחד, חדר רחצה אחד. לכל חדר אפשר היה לעשות עיצוב משלו מבלי להשפיע על שאר החדרים ונכנס השימוש בטפטים ובגופי תאורה דקורטיביים".

מלחמת ששת הימים חוללה מהפכה בהרבה תחומים בישראל, ביניהם גם בתחום האדריכלות והבנייה. הגבולות הצרים של המדינה נפרצו והיוו השראה גם למהנדסי ואדריכלי התקופה. "הבנייה בעשור הזה עד תחילת השמונים זו אדריכלות פוסט-מודרניזם ויצאה מנקודת הנחה שהמודרניזם היה נטול עיצוב ובסיסי", אומר שוורץ, "עברו מטיח לאבן, לחלונות מקושטים ועיצובים צורניים. זו תקופה שחורה מבחינה אדריכלית, האופוריה ביטאה זאת בארכיטקטורה אגרסיבית וכוחנית".

"העשור הזה יצר שפה ישראלית שהיא קצת לבנט וקצת מערבית", מוסיפה מרזר. "שטיחי קיר החליפו לעתים את הטפטים, כולם תלו את התמונה של הילד הבוכה וקישטו בגובלנים. בתקופה הזאת החלו לבנות דירות עם חדר בגג, החומרים הפכו איכותיים יותר".

המצועצע והצבעוני שבעשורי המאה ה-20 הותיר חותם אחר ככל שזה נוגע לדירה הישראלית. בשנות השמונים התפתח בניין ה-H. בניין של ארבע דירות בקומה, שתיים קדמיות ושתיים אחוריות, שנראה כמו H בתצלום אווירי", אומר שורץ. "רוב השכונות החדשות נבנו בערי הפרברים. זאת תכנית שנותנת פתרונות מבחינת אוורור ויחסים טובים של נטו-ברוטו. בדירות עצמן בנו יחידת הורים עם חדר ארונות וחדר רחצה".

נכון, בשנים אלה השפריץ והטמבורטקס כיכבו על הקירות והתקרות, אבל הדירה הישראלית הפכה מרווחת. החדרים היו מעט קטנים יותר והדגש הושם על השטחים הציבוריים – הסלון גדל, פינת האוכל חוברה אליו או אל המבטח, שגם הוא עוצב בצורה פתוחה יותר. "המילה אמריקאי הפכה סמל איכות – מטבח אמריקאי, בלוק אמריקאי, חלון או בר בין המטבח לסלון ומיטת קינג סייז", אומרת מרזר, "ההשפעה של ארצות הברית הייתה גדולה. ההול נעלם, יש מעליות ולובי לבניינים וגם גינה וגג".

סגירת המרפסת קיבלה ביטוי בבנייה חדשה ומכוערת של מרפסות קופצות, אשר אמנם לא אפשרו לאנשים להפוך אותן לחלק מהדירה אולם פגעה בפרטיות והייתה מיותר – הדירות גדלו בשטחן כך שלא היה צורך עוד לסגור מרפסת. מבחינת מבנה הדירה, המטבח הפך גדול, מתוחכם ומעוצב יותר, המסדרון התקצר והגישה אל החדרים נעשתה מתוך החלל הגדול שבו שכנו הסלון, המטבח ופינת האוכל.

התרומה של העשור הזה הייתה דווקא בשימוש בחומרים איכותיים ומגוונים יותר. "בשנות התשעים העיצוב התפתח, קמו בתי ספר ומגזינים לעיצוב", אומרת מרזר, "עיצוב הפנים הפך למקצוע. בנוסף, חומרי הבנייה התפתחו, הגבס נכנס לתחום עיצוב הפנים וכיום בהמון דירות משתמשים בגבס". הפורמייקה והסיבית פינו את מקומם לעץ מלא, והשתמשו יותר במתכות שונות וזכוכית, והשתמשו במגוון רחב יותר של צבעים ומרקמים.

ב-2001 התרחשה מהפכה – איקאה הגיעה לארץ והישראלים נהרו. אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם ריהוט מעוצב החלו להרכיב שידות, ארונות ושולחנות בביתם. איקאה דחפה קדימה את עולם עיצוב הבית ופריחת האינטרנט העלתה את המודעות לטרנדים בעולם.

"בשנות האלפיים קורים שינויים תרבותיים וחברתיים בהיבט של התא המשפחתי", מוסיף שוורץ, "הרבה אנשים מעבירים את חייהם לבד או בזוגיות משתנה ולכן נכנסו לשוק דירות קטנות שהפכו ללהיט. יש לזה גם פן כלכלי, כי המחירים עלו והדירות הקטנות נתנו מענה לאנשים. זה עשור של צרכנות דירות יותר מתוחכמת וחיפוש אחרי דברים מתוחכמים. לדוגמה, יחידת הורים עם חדר ארונות וחדר רחצה הזכורים משנות השמונים, קיבלו יחס יותר מתוכם ומועדף ושטחם גדל. החללים בדירה הרבה יותר גדולים בגלל אווירת החופש והגמישות".

בעשור זה החדרים הפרטיים מוקמו בעורף הבית ואילו החללים הציבוריים בחזיתו, המטבח עוצב בהתאם לחידושים הטכנולוגיים בתחום מכשירי החשמל וגופי תאורה הפכו פריט עיצובי לכל דבר. שירותי אורחים הפכו לסטנדרט והחלונות הפכו גדולים יותר.

בשנות העשרה הדירות התרחבו, החלל הציבורי גדל ועיצוב שלו מדבר באותה שפה. מהטבחים הפכו למקום ייצוגי ומושקע והדירות הפכו מפוארות יותר - חדר ההורים נראה לעתים כמו סוויטה במלון יוקרה, החומרים הרבה יותר מתקדמים, יש מגוון של צבעים וטקסטורות וטכנולוגיות – והבית הופך לחכם יותר. "המערכות בקירות מתקדמות מבחינת חשמל וצנרת", אומרת מרזר, "הכול הרבה יותר חכם, מאובזר נוח ואיכותי. זה הולך לכיוון של בית חכם במובן של שליטה בעזרת הסמארטפון על המערכות הטכניות והבידוריות. הישראלים מאמצים צרכנית הרבה דברים והיום התפיסה היא להלביש את הבית בהתאם לעונות השנה, כמו שמחליפים מלתחה. אנחנו נחשבים למדינה מעוצבת. העיצוב מאוד מתקדם ומושפע מאירופה, שהיא מובילה עיצובית מארה"ב. אנחנו מחוברים לאיטליה וסקנדינביה".

"החללים הרבה יותר גדולים בגלל אווירת החופש והגמישות", אומר שוורץ, שתכנן את הדירות בפרויקט רמות השרון באופן כזה שהחלל הציבורי בדירה מרווח במיוחד והיציאה למרפסות הענקיות היא ממפתח עצום, ברוחב המרפסת עצמה. "כיום קובעים נקודה סביב פיר והחלל מסביב חופשי. הצורך במרפסות הפך מאוד משמעותי והיום אנשים מוכנים לשלם על מטר מרובע של מרפסת יותר ממטר מרובע לחדר, כי החוויה והערך של מרפסת מבוקשים".

העיצוב והנוחות באים לידי ביטוי לא רק בפנים הבית אלא גם ביצירת סביבת מגורים חדשנית שיוצרת קהילה, פעילויות שונות למגוון גילאים ואיכות חיים שחורגת מגבולות הדירה עצמה. "בפרויקט רמות השרון, מעבר לזה שהדירה צריכה להיות איכותית ומעוצבת, יש חיי קהילה. יש צורך לאנשים לחוות חוויה משותפת שמעצימה את מה שהם עושים", מוסיף שוורץ. "חיפשנו בפרויקט ליצור חיבור שיהפוך את הבניינים לקהילה. קומת הכניסה היא למעשה סידרה של ביתנים, שיש להם פונקציות קהילתיות כמו חדרי חוגים, חדרי אופניים, חדרי כושר, מועדון דיירים, חדרי משחק לילדים. הרעיון הוא שבמקום שיצאו 600 מכוניות להסיע ילדים לחוגים, המדריכים באים לשכונה, מסתובבים בין החדרים בבניינים והחוג קורה שם. זאת אומרת יותר ירוק, פחות מזהם וחוסך זמן. חלל המגורים גמיש ותלוי בגודל הדירה. ישנם קווי מבט ארוכים וחלון המרפסת הוא ברוחב כל הסלון וזה יוצר חוץ שהוא חלק מהבית".

לפרטים נוספים על השכונה הפרטית של רמת השרון לחצו כאן