בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה עתירות שהגישו עיריית רמת-גן, המרכז האקדמי למשפט ועסקים וחברת בלנפורט, נגד החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאטום 3 קומות בבית ליראור ברחוב בן-גוריון 26 ברמת-גן, ולייעד אותן בהמשך לשימושים ציבוריים.
כזכור, הבניין בן 9 הקומות, שהוקם בסוף שנות ה-90 על שני מגרשים בבעלות עיריית רמת-גן וחברת ליראור, תוך חריגות בנייה בהיקפים ניכרים, היווה נדבך אחד מיני רבים בהרשעתו של ראש עיריית רמת-גן לשעבר, צבי בר. בהכרעת הדין נקבע כי בר קיבל שוחד מהיזמים, שאול לגזיאל ועמנואל ארביב, בעבור קידום הפרויקט ואכלוסו. במקביל להליך הפלילי נגד בר, הוחלט להחזיר את הדיון על חריגות הבנייה בבניין אל הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.
בחודש מאי 2014 נחשף ב"גלובס" כי הוועדה המחוזית החליטה לאטום את 3 הקומות העליונות של הבניין (קומות 7,8,9) למשך 5 שנים, שלאחריהן ישמשו הקומות לשימושים בעלי אופי ציבורי בלבד. זאת במטרה שהקומות האטומות ישמשו "אות קלון בכיכר העיר" בגלל עבירת הבנייה רחבת-ההיקף שבוצעה בהקמתן. ההחלטה אף קיבלה את אישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
המשמעות הייתה ששני השוכרים באותן קומות, חברת לאומי קארד והבנק הבינלאומי, היו צריכים לפנות את השטחים.
השוכר המרכזי של הבניין, המרכז האקדמי למשפט ועסקים, שהשכיר את 3 הקומות העליונות בשכירות במשנה ללאומי קארד ולבנק הבינלאומי הראשון, התנגד למהלך, בטענה כי השכרת הקומות העליונות משמשת למימון החזר הלוואות שנטל המרכז לשם השקעה במבנה, וללא הכנסות אלה צפוי המרכז לקרוס.
גם עיריית רמת-גן , בעלת הבניין, התנגדה לאיטום הקומות, בטענה כי קופתה תיפגע בשל אובדן הכנסות, ומי שייפגע מכך הם תושבי העיר.
על רקע זה, בחודש יוני 2015 הגישו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת-גן, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים וחברת בלנטפורט עתירה מינהלית נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה ונגד ההחלטה לאטום את הקומות.
בעתירתה טענה הוועדה המקומית כי ההחלטה תגרע מיליוני שקלים של דמי ארנונה מקופת העירייה, וכי הבנק הבינלאומי וחברת לאומי קארד ששוכרים את השטחים ייפגעו, כמו גם המרכז האקדמי.
גם המרכז האקדמי טען כי בעת ששכר את המבנה, הוא הסתמך על החלטות מוסדות התכנון שניתנו במרוצת השנים והשקיע עשרות מיליוני שקלים בשלד המבנה המוזנח שעמד שנים כפצע בטבורה של העיר רמת-גן.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מאיר יפרח, דחה כאמור את העתירות וחייב את העותרות בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
יפרח קיבל את עמדת הפרקליטות וקבע כי לא נמצא כל פגם בהחלטת המועצה הארצית, ועל כן יש לדחות את העתירות כולן. לפי ההחלטה, לצד שיקולי תכנון חייב מוסד תכנון לשקול גם שיקולים כגון שמירה על שלטון החוק ואי-עידוד עבריינות. לפיכך, לא ניתן להתעלם מהראיה המינהלית החדשה בדמות כתב אישום המייחס עבירות שוחד בקשר עם קידום התוכנית.
"שמירה על שלטון החוק והכוונה היא לשמירה בפועל, לא לתשלום מס-שפתיים בדבר חשיבות ומרכזיות שלטון החוק אכן ניצבת במקום גבוה (אם לא במקום הראשון), בוודאי שעה שמדובר בתוכנית המבקשת להכשיר עבירות חמורות של תכנון ובנייה בהיקפים שכדברי הוועדה המחוזית, לא היה דומה להם במחוז תל-אביב", כתב יפרח בהחלטה.
השופט יפרח אף דחה גם את טענת העותרים לפגיעה בתושבי רמת-גן, וקבע כי "דעתי דומה לעמדת הוועדה, אשר הדגישה כי גם אם ההחלטה פוגעת בטווח המידי בתושבי רמת-גן - הרי שבראייה כוללת לטווח הרחוק, זוהי ההחלטה הטובה ביותר עבורם, שכן הם יידעו תכנון וחוקי וראוי, נקי משיקולים זרים, מיטבי ומקצועי שייקבע על-ידי מוסדות התכנון ולא על-ידי הפרט באמצעות הכתבת מציאות. כל אלה יביאו לחיזוק אמון הציבור במוסדות התכנון ובהטמעת נורמות חשובות של שלטון החוק, כיבודו והתנהלות על-פיו".
המועצה הארצית יוצגה בהליך בידי עוה"ד תמר עיני-ורדון, רותם אלקלעי ואילת גופמן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי).