התוכנית האסטרטגית של המועצה הלאומית לכלכלה אושרה היום (שני) בקבינט הדיור. התכנית קובעת כי עד לשנת 2040 תידרש בנייתן של 1.5 מיליון דירות וכי לשם כך יש לתכנן 2.6 מיליון דירות. עם זאת, עוד בטרם אושרה התכנית, היא כבר זכתה להתנגדות נרחבת מצד ארגוני הסביבה הטוענים כי התוכנית לא תשיג את מטרותיה ותרוקן מתוכן את תכנית המתאר הארצית, שעודכנה רק לאחרונה.
שר האוצר, משה כחלון אמר לאחר אישור התכנית כי "לראשונה מזה שנים יש תכנון אסטרטגי גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. בטווח הקצר מעמידה הממשלה את הזוגות הצעירים ומחוסרי הדירה בראש סדר העדיפויות ומטפלת במשבר הדיור מהשורש. בטווח הארוך, האחריות שלנו היא לוודא שלא ייווצר בעתיד משבר חדש".
התוכנית הנרחבת קובעת בין השאר את יעדי שוק הדיור ל-24 השנים הקרובות, על פי מחוזות ועל פי היעדים שנקבעו בה, בין 2017-2020 צריכות להיות מתוכננות 416 אלף יחידות דיור בישראל מהן 20% יחידות דיור שיאושרו במסגרת פרויקטי התחדשות עירונית. יעד זה מכתיב קצב תכנון של כ-104 אלף דירות בשנה.
בשנים שלאחר מכן, קצב אישור יחידות הדיור הממוצע עומד אף הוא על כ-104 אלף דירות לשנה אך פלח הדירות של פרויקטי ההתחדשות העירונית צפוי על פי התוכניות לגדול ל-25% בין השנים 2021-2025 ו-35% בין השנים 2026-2030.
בין הסיבות שנכתבו על ידי עורכי התכנית לפער בין יעדי התכנון לבין יעדי הבנייה, נכתב כי עפ"י ממצאי סקר שנערך נמצא כי כ-20% מיחידות הדיור שמאושרות כלל לא הגיעו לכדי בינוי , גם לאחר חלוף 20 שנה מיום אישורן. נתון זה אף גבוה יותר כשמדובר בתוכניות התחדשות עירונית. עוד נכתב כי לוחות הזמנים הארוכים של שרשרת הייצור מחייבים להקדים ולאשר את יחידות הדיור מספר שנים לפני שהן נדרשות בפועל וכי יעדי התכנון מבקשים בנוסף להשלים את פערי התכנון ההיסטוריים שצברה מערכת התכנון בשנים האחרונות. בין השאר נכתב כי נכון להיום עדיין נותר חסר של -כ 60 אלף יחידות דיור על מנת לסגור את פערי העבר . הפערים בין התכנון לביצוע נועדו גם, בין השאר, על מנת לייצר לישראל מלאי תכנוני אסטרטגי לתקופות משבר - כגון משבר עולמי רחב היקף, גל עלייה מסיבי, או אסון טבע.
בהחלטה נכתב כי המטרה היא "לתת את המענה הנדרש לצרכי הדיור העתידיים של האוכלוסייה בישראל בראיה אסטרטגית ארוכת טווח, וזאת בתנאי דיור נאותים, נגישות לתשתיות וברמת מחירים סבירה". עוד נכתב כי "מן האומדן עולה כי אנו מצויים במגמה של גידול עקבי בצרכי הדיור: תוספת הנטו של יחידות דיור חדשות שתידרשנה למשקי הבית העתידיים שייווצרו עולה בחדות מסך של כ-45-50 אלף דירות לשנה (בשנים 2005-2015) לסך של -כ 67 אלף לשנה (בשנים 2036-2040)".
עוד נכתב כי בשנים 2017-2040 יגדל מספרם של משקי הבית בישראל בכ-1.5 מיליון, ועל כן תידרש בנייתן של כ-1.5 מיליון דירות חדשות בתקופה זו. על פי התוכנית, הכוונה היא לרכז את יחידות הדיור בארבעת המטרופולינים - תל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע ולהגביר כאמור את קצב ההתחדשות העירונית, הן על מנת לחדש שכונות ותיקות והן על מנת לשמור על השטחים הפתוחים.
עוד נכתב כי אחד העקרונות שיישמרו בתוכנית הוא הסטת חלק מהביקושים החזויים ממחוז המרכז לנפות אשקלון, חיפה ובאר שבע וכי בנוסף ישנה כוונה להוסיף דירות בהיקף ניכר בפריפריה.
בנוסף קובעת התוכנית יעדי תכנון עבור המגזר הערבי בכל אחד מהמחוזות. בסך הכל, נקבע כי על ועדות התכנון לתכנן 21 אלף דירות לאוכלוסייה הערבית בכל שנה עד 2020. בחמש השנים שלאחר מכן יעדי התכנון הנדרש עבור המגזר הערבי עומדים על כ-23 אלף דירות מדי שנה.
ארגוני הסביבה: "התוכנית תשנה את מפת התכנון בישראל"
אולם כאמור ארגוני הסביבה המובילים בהם החברה להגנת הטבע ועמותת אדם, טבע ודין - פנו לשר האוצר, משה כחלון, ולשרי קבינט הדיור, בטענה כי המהלך לא יביא לפתרון המבוקש ויעקוף למעשה את כל מערכת התכנון בארץ, באופן שירוקן מתוכן את תמ"א 35 (תכנית המתאר הארצית), שעודכנה רק לאחרונה.
בפניית שני הארגונים, עליה חתומים איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, ועמית ברכה, מנכ"ל אדם, טבע ודין, המצורפת למעלה, נכתב: "בפתח דברינו, נציין כי אין ספק כי נדרשת חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח בדבר הצורך הדחוף להתמודד עם אזילת משאב הקרקע בישראל. יחד עם זאת, אם תתקבל הצעת ההחלטה, היא תעקוף למעשה את כל מערכת התכנון בארץ. ההחלטה משנה מיסודה את מפת התכנון בישראל ומעבירה למעשה את ההחלטות התכנוניות המשמעותיות ביותר ממערכת התכנון - אל פורומים ממשלתיים, חסרי מעמד תכנוני סטטוטורי וחסרי בקרה ציבורית. יישום הצעת ההחלטה, יקעקע אם כך, מיסודו, את כל הליך התכנון, על האיזונים והבלמים הקבועים בו, ויעביר אותו מהמגרש התכנוני אל המגרש הפוליטי. למותר לציין, כי לשיתוף ציבור ולגורמים לא ממשלתיים אין דריסת רגל בהליך זה".
האן וברכה ציינו במכתבם לכחלון כי "הכנת התכנית המוצעת בהחלטה הרחק מהעין הציבורית ודאי תרמה לתוצר החסר והחד מימדי עליו היא מבוססת, ואשר האינטרס הציבורי מחייב להימנע מלקבל החלטות בהסתמך עליו כמות שהוא. כמו כן, תכנית המתמקדת רק ביעדים בתחום הדיור, לא תביא לפתרון המבוקש - מגורים אינם עומדים לבדם, אלא הם חלק ממארג החיים הכולל".
פרט לארגוני הסביבה, ישנם גם גורמי מקצוע שמטילים ספק במהלך. יו"ר לשכת השמאים לשעבר, ארז כהן ציין כי "לצערי הרב, נכון להיום, היעד של 2.6 מיליון דירות חדשות עד שנת 2040 , הינו בלתי אפשרי לחלוטין. הפשרה ממוצעת או תכנון קרקע לבנייה בעיר אופיינית דוגמת הוד השרון, לוקחת בממוצע 15-20 שנה. הסיבות לכך נוגעות בבעיית גלגלי הביורוקרטיה והיעדר רפורמה בחוק התכנון והבנייה ושנית, אין מוטיבציה לעיריות לקדם במהירות מתחמי מגורים חדשים, זאת בשל העובדה שהארנונה למגורים פחותה בהרבה לעומת ארנונה לעסקים".
כהן ציין כי "במקום לפעול לשינוי מיידי של המצב, הממשלה מנסה בכל כוחה פרוייקטים בזבזניים ולא אפקטיביים דוגמת הסכמי גג, המתבצעים ברובם הגדול על אדמות הפריפריה ועולים למשלם המסים מיליארדים. ניתן ואפשר לשנות מצב זה באמצעות: אחת, צמיחה משמעותית של הממשלה והרשויות המקומיות ועידודן להפשיר קרקע. שתיים, קיצור משמעותי ביותר של הליכי ההפשרה ותכנון הקרקע המופשרת למגורים. ללא מרכיבים אלה, תכנית ה-2.6 מיליון דירות אינה ישימה לחלוטין."