"אם הבן שלי חוזר לקיבוץ - מתפנה דירה בתל-אביב"

בשקט-בשקט הסתיים לאחרונה הסדר הקיבוצים, מהלך סיוע מסיבי חסר תקדים בתולדות המדינה, שהחל לפני 23 שנים ולאורכו נמחקו חובות של הקיבוצים בגובה כ-20 מיליארד שקל.

במקביל, בקיבוצים חוגגים הישג היסטורי: לאחרונה הסתיים בסוג של תיקו עימות גדול בבג"ץ בינם לבין האגודה לצדק חלוקתי והקשת המזרחית על הנושא החשוב ביותר בעיני הקיבוצניקים - האפשרות לשייך לחבר הקיבוץ את הדירה או הבית, בזיקת קניין מיידית או עתידית. החשיבות הגדולה היא שמעתה והלאה יכול להחליט כל קיבוץ על דרכו.

שיוך קנייני של בית המגורים הוא בסיס ההגדרה של היצור הקהילתי החדש המכונה "קיבוץ מתחדש". זוהי רוח גבית לטרנד החדש והגדול - הפסקת הפרויקטים של הרחבות קהילתיות לקליטת אוכלוסיות שיש להן אינטרס יחיד של מגורים באווירה כפרית אבל בלי קשר לעסקי האגודה בתחום התעשייה והחקלאות, והגברת המגמה של חזרת בני הדור השלישי לקיבוץ במעמד של חברים באגודה השיתופית.

אם לא די בזה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הודיעה על שתי הקלות חשובות בתחום השימושים החורגים - אלפי עבירות הבנייה והשימושים החורגים ללא היתר שנעשו ונעשים עד היום על אדמות הקיבוצים. עד עתה לא הותר ייזום פרויקטים מסחריים לתעסוקה על קרקע הקיבוץ כל עוד לא הוסדרו השימושים החורגים - אבל מגבלה זו הוסרה. רמ"י גם הכריזה על "מבצע להסדרת שימושים לא מוסדרים בישובים החקלאיים", שבו תדרוש דמי שימוש רטרואקטיבית רק בגין שבע השנים האחרונות.

גם מערכת התכנון מגלה גמישות לבקשות של תוספות יחידות מגורים בקיבוצים, מעבר למגבלות שהוצבו בתמ"א 35 ונגזרו מתקן הנחלות של הקיבוץ. באופן כללי, בתמ"א 35 ניתן אופק להרחבת הקיבוצים ל-300-350 יח"ד. ברוב הקיבוצים, למעט כמה במרכז הארץ, לא מיצו את מלוא הזכויות לפי תמ"א 35. רק ב-70 קיבוצים נבנו ושווקו הרחבות קהילתיות, לתושבים שאין להם זיקה לנכסי האגודה והאינטרס שלהם הוא מוניציפלי בלבד.

מערכת התכנון מקבלת ומאשרת בקשות פרטניות להרחבה, ולהלן מדגם פניות של קיבוצים, בעיקר מאזורי הביקוש, ומספר יחידות הדיור שהם מבקשים להגיע אליו: גבעת ברנר - 1,000; מעגן מיכאל - 900; נען - 800; יגור - 700; שפיים - 500; יקום - 400; געש - 450; תל יצחק - 680; רמת יוחנן - 600; בארי - 600. ביישובי עוטף עזה ניתן אישור גורף ל-500 יח"ד בקיבוצים.

מצד שני, כאשר ד"ר אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אומר לחקלאים כי "בעתיד הלא רחוק, החקלאות בישראל תהיה ללא סובסידיות וללא מכסים, ועל החקלאים להיערך לכך" - האם לקיבוצים יש בכלל עתיד כקהילות המתקיימות מחקלאות?

וכאשר שלטונות המס מכריזים שנגמר הסידור של מיסוי קואופרטיבי עתיר הטבות ועצימת עיניים מול מקבלי שכר דיפרנציאלי, והגיע הזמן לעבור למיסוי אישי - האם אפשר לשמר את החיים השיתופיים?

עם כל הכבוד לרצונם של הקיבוצים לשמור על אופי של יישוב קטן והומוגני מבחינה חברתית, עם מנגנון של ועדות קבלה (ביישובי הפריפריה), ובמקביל לבצע שיוך פרטי של הנכסים, בעידן של משבר מחירי הדירות אולי יש לציבור זכות לדרוש הגדלת מספר המשפחות בקיבוץ מ-200 או 250 משפחות ל-600 ואולי אפילו ל-1,000 משפחות. הרי גידול כזה מצדיק עיבוי שירותי חינוך ותחבורה ציבורית בקהילה, ואולי אפילו סגנון מגורים שאינו מבזבז קרקע בשיטה הישנה של הקצאת חצאי דונם לבית של 160 מ"ר, אלא בהקמת בתים שבהם דירות גן ודירות גג. ומנגד, איך ישפיע גידול מסיבי כזה בקיבוצי הפריפריה על ערי הפיתוח הסמוכות?

מזכיר התנועה הקיבוצית ניר מאיר, החבר בקבוצת שילר: "עד סוף שנות ה-80' חשבו שקיבוץ הוא חברת הביטוח הכי טובה בעולם לחברים, מלידה ועד עולם. ואז היו אירועי בית אורן (משבר כלכלי וחברתי חמור בקיבוץ - מ.ל) וההבנה של הקשישים שבעצם אין רשת ביטחון סוציאלית ופנסיונית, ויש חשש להתרסקות מוחלטת. הרעיון של שיוך הדירה לחבר היה גשר הנייר שעליו חצתה התנועה הקיבוצית את המשבר שלה. כל השאר - קשקושים.

"אביגדור יצחקי אמר לי, 'כל קיבוץ שיחליט על שיוך, אני אחראי שיהיו לו היתרי בנייה. מי שלא ישייך, לא יבנה'. מהרגע שהבנתי שינינו פאזה. אם רמ"י תפסיק להפריע אנחנו מתחייבים תוך שנה לתוספת של 3,000 יחידות ושנה לאחר מכן עוד 2,000 יחידות".

- נוצרה בקיבוצים פרקטיקה של קבלת חבר לאגודה בלי זכויות, בניגוד לעקרון השוויון, וזה היה בעצם מסווה לעסקת נדל"ן של רכישת מגרש תוך התחמקות מתשלום לרמ"י.

"זה לא קיים יותר. בסוף שנות ה-90 הייתה בעיה כלכלית, לקיבוץ היו מעט נכסים והרבה חובות, והבנים לא רצו לחזור. רשם האגודות הקודם אישר סטטוס של 'חבר בעצמאות כלכלית', אבל הרשם הנוכחי ביטל את העניין וקבע ש'חבר הוא חבר', שחייב לקבל את מלוא הזכויות, כמו כל חבר. ביישוב כפרי, בוודאי בפריפריה, אסור שיהיו אנשים עם זכויות שונות".

- רמ"י תתנגד שאתם תשווקו בעצמכם את המגרשים והדירות.

"הסיבה היא שרמ"י רוצה לשווק למי שהיא רוצה - ולזה אנחנו לא מסכימים, ועל זה הסיפור תקוע. במונחים של שיווק קרקע הם צודקים, אבל יש בעיה קטנה - אנחנו לא רוצים להתאבד. קיבוץ הוא לא רק פרויקט נדל"ן. שיפסיקו להפריע. אם הבן שלי גר בתל-אביב ואני מציע לו לחזור לקיבוץ - מתפנה דירה בתל-אביב".

- צירוף בני החברים על ידי אישור קבלה לחברות של האסיפה הכללית הוא בעצם הליך עוקף ועדות קבלה, שאסור להפעיל אותן באזור המרכז.

"נכון מאוד. קיבוץ הוא יחידה אוטונומית, וגם לו מותר לקבוע מי יהיו חבריו".

יש ראייה לפיה הקיבוץ יהפוך בסופו של דבר ליישוב קהילתי, ולכל היותר לחלק מתושביו יהיה לא רק אינטרס מוניציפלי אלא גם אינטרס ושותפות בעסקי התעשייה/מלונאות/חקלאות של האגודה השיתופית.

מאיר: "זו ראייה שגויה. אף אחד לא יגיד לנו מה נהיה. עברו הימים שמכתיבים לנו ואנחנו יורדים על הברכיים".

- אז מהו עתיד הקיבוץ בעיניך?

"מתחילים לראות את העתיד במעגן מיכאל, שם פרצנו את המגבלה של אופק הגידול לפי תמ"א 35. מתחילים לתכנן שם שלושה מגדלי מגורים. אותו תהליך יתרחש גם בשפיים, בשדות ים ובנצר סירני. אם הקיבוץ רוצה להמשיך לגדול, לשמר את מהות האגודה ולקלוט את בניו - זה הכיוון. יש עוד כמאה קיבוצים שעדיין לא החליטו על מסלול השיוך".

- אפשר לטעון שאתם יכולים לתרום יותר קרקע לבנייה ולהגדלת צד ההיצע.

מאיר: "הטענה שיש מחסור בקרקע היא שקרית. ההוכחה היא פשוטה, כי בהסדר הקיבוצים השבנו למדינה 20,500 דונם, במיקומים מצוינים באזורי הביקוש, במקומות שאותם ביקשה רמ"י, אבל עד היום לא נבנה על האדמות האלה אפילו צריף אחד. מאז שהשלמנו את הסדר הקיבוצים אנחנו לא חייבים כלום ואף אחד לא יכריח אותנו לוותר על מה שאנו לא רוצים לוותר".

- מהו אופק הגידול האופטימלי בקיבוץ לדעתך?

"השטח של אזור המגורים המוניציפלי הוא כ-300 דונם בממוצע, יש גם קיבוצים עם שטח מוניציפלי של 400 דונם. לדעתי אפשר לדבר על 500 בתי אב, ואחרי כן נראה. זה יותר מהכפלה של המצב כיום. זו תהיה תרומתנו לפתרון בעיית הדיור בישראל".

לדברי ח"כ איתן ברושי, נציג הקיבוצים בכנסת (המחנה הציוני), "להתיישבות יש חלק חשוב בהיסטוריה של ישראל ובהקמתה, אך גם שליחות ותפקיד בהמשך האחיזה בקרקע. היא פרוסה מצפון לדרום ובעיקר לאורך הגבולות, אך מהווה 8-9 אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל - כלומר מיעוט. כבר היום לא סופרים אותנו, אז אם לא תגדל ההתיישבות, או לכל הפחות תשמור על ריבוי טבעי, בעתיד בכלל יתעלמו מאיתנו ונחזה בפגיעה והצטמקות. גידול ההתיישבות וחיזוקה הוא יעד לאומי. גם אם השתנו אורחות החיים, בסופו של דבר היא נשארה פרוסה לאורך הגבולות והקיבוץ שמר על מרכיב של חברה וערבות הדדית.

- הגידול יהיה רק על ידי בני הקיבוץ?

"בלי תוספת אוכלוסייה ודור צעיר, היישובים יקטנו ויזדקנו. היכולת לשדרג את התשתיות, והתוספת שנדרשת לאחזקת מתקנים ומבני ציבור, היא בזכות תוספת אוכלוסייה וקליטה שמביאה איתה חברה וקהילה, ילדים ומשאבים.

"כל יישוב יקבע את הגבולות שלו והאופי שלו, אך לא יכול להיות שבנים, נכדים ונינים לא יוכלו להישאר בקיבוץ. קיבוצים כמו נען, גבעת ברנר, מעגן מיכאל ובארי הם הוכחה שאפשר לגדול ולהישאר קיבוץ.

"קיים ביקוש גדול של אזרחים לעבור לקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. הרצון להיות חלק מקהילה הולך וגובר, ואנשים מצטרפים. המרחב הכפרי יכול להיות חלק מהפתרון לבעיית הדיור, ולכלול בתוכו גם דיור בר השגה, ייעוד לסטודנטים, קליטת עלייה, חיילים בודדים ופרויקטים חינוכיים".

- חצי דונם לכל משפחה של בנים חוזרים, בית של 160 מ"ר. זה לא בזבוז?

ברושי: "הגיע הזמן שגם במרחב הכפרי יבנו בצורה צפופה יותר ולגובה. מגבלות תמ"א 35 מפלות את המרחב הכפרי לעומת המתנחלים, החרדים והמיעוטים. זהו ספר לבן למרחב הכפרי. יש להסיר את מגבלת הגודל מעל היישובים, ולנצל את התשתיות הקיימות, את מבני ציבור ואת היכולת והמשאבים, כדי להגדיל ולהרחיב את היישובים בכפוף למגבלות קרקע ותכנון, אבל בעיקר לפי רצון התושבים ולא הפקידים".

בג"ץ קיבל ביולי את עמדת הקשת הדמוקרטית המזרחית והאגודה לצדק חלוקתי, ופסל הסדר פיקטיבי בקיבוצים הקרוי "חלופת הפיקדון". זהו הסדר של רכישת נדל"ן ומימון בנייה בקיבוץ המתחדש, במסווה של הצטרפות לאגודה השיתופית ובלי לשלם את התמורה לרמ"י, בעלת הקרקע. מצד שני, נדחתה טענת הקשת המזרחית נגד "חלופת האגודה" - החלטה 1447.

ד"ר סנדי קדר מהאגודה לצדק חלוקתי וממקימי הקשת המזרחית: "מדובר בסדרת החלטות אשר מתקבלות באופן אד-הוקי וללא בחינה מעמיקה של משטר המקרקעין וצורכי החברה הישראלית כולה.

"ההחלטות גורמות לבעיות קשות של צדק חלוקתי והוגנות, במיוחד בהשוואה לקבוצות מוחלשות ולמחוסרי דיור. מדוע לבני קיבוץ מן הדור השלישי, חלקם הניכר עוזבי קיבוץ, ניתנת אפשרות לקבל קרקע לדיור בהנחה מפליגה בלי לבדוק אם יש כבר בבעלותם דירה, בעוד שבפרויקטים של מחיר למשתכן מתקיימת בחינה דקדקנית של הזכאים ובחינה חריפה אף יותר ביחס לעומדים בתור הארוך לדיור ציבורי?

"האם הרחבה של 'קיבוץ מתחדש' ליישוב בן 500 משפחות, שרובן המכריע איננו מתפרנס מחקלאות, ושהשכר בו דיפרנציאלי, לא משנה את מהותו באופן כה דרמטי שזה הופך למעשה ליישוב קהילתי? במקרים כאלו, ראוי לשקול הפרדה בין 'היישוב' לבין השטח החקלאי, שיוחזר למדינה ויוקצה לחקלאים על פי קריטריונים הולמים.

"מתעוררת ביתר שאת שאלת הכוח והפריבילגיה הניתנים ליישוב לבחור מי יתגורר בו ומי יידחה ממנו (פעמים רבות על רקע מוצא, נטייה מינית, מוגבלות, סטטוס משפחתי וכו'), אל מול תושבי יישובים פרבריים ואחרים, שבצדק אינם יכולים למיין ולהדיר את שכניהם.

"מה תהיינה ההשלכות של הפיכת 'קיבוצים מתחדשים' ליישובים גדולים בני מספר אלפי תושבים על המרחב כולו? עד כמה יישובים אלו יתחרו בערי הפיתוח ובערים האחרות שבשכנותם, ישאבו מהן את התושבים החזקים ויגבירו בכך את הפער המרחבי והחברתי. האין מקום לחשוב מחדש על מבנה הרשויות המקומיות בישראל, לבטל חלק ניכר מהמועצות האזוריות ולצרף את היישובים הפרבריים החדשים כשכונות לערים הסמוכות?

"לכן, מן הראוי בשלב זה לקחת פסק זמן בשטף ההחלטות, העתירות, עתירות הנגד, וחוסר הוודאות במשטר המקרקעין הישראלי. הגיע העת להפסיק את שיטת הטלאי על טלאי והקצאת זכויות במקרקעין למקושרים ולמחוברים, בעוד שחלק ניכר מאזרחי המדינה לא מצליח להגיע לקורת גג בטוחה. יש לקדם תפיסה חברתית כוללת המסדירה את משטר המקרקעין הישראלי. לשם כך יש למנות ועדה ממלכתית שתייצג קולות חברתיים מגוונים, תסתייע במומחים ותציע רפורמה מקפת ויציבה במקרקעי ישראל ובמרחב הישראלי, שתעוגן בחקיקה ראשית".

קיבוץ לא חייב להפוך ל"קיבוץ מתחדש" ולשנות בהתאם את סיווגו ברשם האגודות השיתופיות. הוא יכול להשאר קיבוץ שיתופי, בו אין מגבלות בנייה, בתנאי שזו נעשית על ידי הקיבוץ ובלי שהוקנו זכויות קנייניות לחבר. נוסחת מספר יחידות הדיור: תקן הנחלות כפול 2.34 (כמו במושבים).

בסיום הליכים מסובכים במועצת מקרקעי ישראל ובבג"ץ, אלה האפשרויות לשיוך הדירות בקיבוצים המתחדשים:

שיוך קנייני לפי החלטה 751 - זו אופציה בתוקף עוד משנות ה-90', המאפשרת שיוך קנייני אישי של הבתים לחברים, תוך מתן הנחה משמעותית במחירי הקרקע לחברים עם ותק של מעל 15 שנה במועד קבלת ההחלטה על השיוך. ככל הידוע רק כמה עשרות קיבוצים פעלו במסלול זה, רובם באזורי קו העימות, בהם מחירי הקרקע נמוכים עד אפסיים.

כל בנייה חדשה לחברים היא בתנאים של הרחבות קהילתיות ותשלום 91% משווי הקרקע. המשמעות: אין הנחה במחירי הקרקע למעט הנחות של עדיפות לאומית. ההחלטה אינה מתאימה לקיבוצים שמעוניינים בקליטה מסיבית, בגלל מחירי הקרקע הגבוהים לנקלטים. ההחלטה אפשרית כיום ליישום רק בקיבוצים שקבלו אישור ליישומה בעבר ועמדו בהוראות המעבר (ניתן לעבור למסלול שיוך לפי החלטה 1456 - ראו בהמשך).

שיוך קנייני לפי החלטה 979 - למעשה זה מסלול חלופי למסלול של החלטה 751 שבוטלה (למעט קיבוצים שקיבלו החלטות 751 בזמן ועמדו בהוראות המעבר). מסלול זה עבר תהפוכות והחלטות שונות (1155, 1360, 1411 וההחלטה האחרונה התקפה היא 1456). בשיוך קנייני לפי 979 בוטל עקרון הוותק של החבר, וכולם משלמים 33% משווי הקרקע. חבר ותיק יכול לשלם בשלב ראשון היוון לפי 3.75% כמו במגזר העירוני, ובעת מימוש הנכס, כלומר מכירתו (לא הורשתו), ישלים ל-33% משווי הקרקע.

כמות המגרשים לשיוך קנייני לחברים מחושבת לפי מספר יח"ד הנמוך באחת משתי דרכים: לפי תקן הנחלות בקיבוץ כפול מקדם של 2.34; או לפי מספר בתי האב במועד הקובע, שהוא 27.3.07, מוכפל ב-2.34. כל יח"ד במסגרת זו תחויב בתשלום של 33% משווי הקרקע, וכל יח"ד מעבר לכך תחויב בתשלום של 91% משווי הקרקע. רק קיבוצים מעטים סיימו הליך שיוך קנייני במסלול זה.

רכישת חלקת המגורים, החלטה 1456 - זהו גלגולה של החלטה 979 וקרויה חלופת "חלקת המגורים". זו החלטה משנת 2007 שאושרה בבג"ץ. ההחלטה מאפשרת לקיבוץ לרכוש מכסה של זכויות בנייה בקיבוץ, הקרויה "חלקת המגורים", והיא נרכשת במחיר מוזל של 33% משווי הקרקע. מסלול זה נחשב לעדיף לנקלטים בקיבוץ המתחדש.

"חלופת האגודה" לפי החלטה 1447 - מסלול זה רלבנטי אחרי הליך בבג"ץ, ובו האגודה היא שרוכשת את זכויות המגורים הקיימות והמתוכננות בקיבוץ, בהסכמת 66% מחבריה. בשלב הראשון אין שיוך קנייני. במסלול זה יש הפחתות ניכרות בהיוון בגין תשלום מוקדם של האגודה על הקרקע ובגין מיקום באזורי עדיפות לאומית. האגודה משלמת לרמ"י 13.49% משווי הקרקעות של חלקת המגורים.

האגודה היא המחזיקה בחוזה מול רמ"י, וחבר הקיבוץ מקבל מהאגודה מאחורי הקלעים מעמד של חוכר משנה. בקיבוץ השיתופי האגודה יכולה לשמור על הזכויות לעצמה, ובקיבוץ המתחדש האגודה יכולה להעביר את הזכויות לחברים במחירי עלות. ניתן לעבור למסלול של שיוך קנייני, אבל הדבר כרוך בהתחשבנות נוספת, שבסופה רמ"י תקבל 33% משווי הקרקע.

מצב הביניים, החלטה 1425- נועדה לאפשר קבלת היתרי בנייה בתקופת ביניים שנקבעה עד סוף 2017, עד להחלטה של הקיבוץ לאיזה מסלול/ חלופה ללכת.

מהו פוטנציאל התרומה של הקיבוצים לתוספת יח"ד במשק? למען הנוחיות אפשר להתייחס למספר של כ-300 קיבוצים (כולל כמה מושבים שיתופיים), בתקן של כ-110 נחלות לקיבוץ. יש כ-220 קיבוצים המצויים בשלב כלשהו תהליך שיוך הדירות.

מפתה לעשות את החשבון הפשוט: אם בשטח המוניציפלי (שטח המחנה) של כל קיבוץ אפשר יהיה להוסיף עוד 300-500 יחידות דיור מעבר למספר היחידות כיום, וליצור יישובים כפריים ובהם 700 או אפילו 1,000 משפחות, יש כאן פוטנציאל ל-100-150 אלף יח"ד לבנייה עצמית בקיבוצים (יישום הרעיון גם בכ-400 המושבים מייצר פוטנציאל לעוד כ-150-200 אלף יח"ד).

מנכ"ל רמ"י, עדיאל שמרון, מוביל הליך גידול מסיבי בקיבוץ משמר דוד, שפשט רגל והפך ליישוב קהילתי. שמרון סבור שבסיום תהליך ארוך, רוב הקיבוצים יהפכו ליישובים קהילתיים. הגודל המיטבי לדעתו הוא כ-500 משפחות, תלוי בביקוש.

שמרון: "אני אומר לקיבוצים - אתם חייבים להחליט כבר. למעשה יש היום כ-25 קיבוצים בלבד שהם באמת שיתופיים, בין אם מטעמים אידיאולוגיים ובין אם בגלל העובדה שהם עשירים. לכל השאר אני אומר: אי אפשר לשבת עוד על הגדר וצריך לקבל החלטה על המשטר הנדל"ני. אי אפשר להתנהג כאילו אתם קיבוץ רגיל ולפעול כמו קיבוץ מתחדש. יש החלטות לשיוך הדירות שאפשר לפעול לפיהן ויש גם אפשרות לאורכה והסדרי ביניים, אבל חייבים להחליט".

על רקע רבבות המילים בעיתונות הכתובה ושעות השידור הרבות בטלוויזיה וברדיו סביב משברי הדיור והניסיונות לפתור אותם - לצד המשאבים העצומים שמושקעים בכך, כמובן - מעניין להיזכר בלילה אחד, אינטנסיבי במיוחד, שתוצאותיו קבעו במידה רבה את גבולותיה של מדינת ישראל, על כל המשתמע מכך (ולא, לשם שינוי אין מדובר בליל קרב).

אמש לפני 70 שנה (מוצאי יום הכיפורים תש"ז, אוקטובר 1946) הוקמו בלילה אחד 11 קיבוצים בנגב. מטרת המבצע אדיר הממדים הייתה לכלול את הנגב בשטח של המדינה היהודית שעתידה לקום, בניגוד להמלצות שניתנו ולפיהן הנגב הצפוני ייכלל בשטח המדינה הערבית העתידית ואילו הנגב הדרומי יישאר תחת שלטון בריטי.

את הקרקעות רכשו סוחרים פרטיים, חברת "הכשרת היישוב" והקרן הקיימת, שעקפו את החוקים והאיסורים על רכישת קרקעות והתיישבות יהודית ברוב חלקי א"י על פי "הספר הלבן". העיתוי למבצע נבחר משתי סיבות עיקריות: ההנחה שהבריטים לא יעלו על דעתם שהיהודים יוציאו לפועל תוכנית מורכבת וגדולת ממדים בתום יום הצום, ומשום שיום הכיפורים חל באותה שנה בשבת, כך שמוצאי החג היה ערב יום המנוחה השבועי של החיילים הבריטים (יום א').

7 מנקודות היישוב שהוקמו באותה לילה נותרו קיבוצים עד היום: גלאון, נירים, בארי, אורים, חצרים, שובל ומשמר הנגב. כפר דרום פונה בתוכנית ההתנתקות בשנת 2005. נבטים ותקומה נהפכו מושבים, וקדמה פורק וננטש בתחילת שנות ה-60.