השבוע התבשרנו על פרויקט פינוי בינוי ברמת השקמה ברמת גן, שיגלח מבנים בני 2-3 קומות לטובת מגדלים בני כ-30 קומות. בשבוע שעבר אושר פינוי בינוי בשכונת רמת הנשיא בבת ים, שם בניינים של 3-4 קומות יימחקו לטובת מגדלי ענק של 30 קומות. ואלו רק הדוגמאות האחרונות.
אורנה אנג'ל, אדריכלית ופעילה חברתית, חברה במיזם "קיים" להתחדשות עירונית, מתנגדת לתופעת המגדלים המתעצמת. "זה מאוד מצער אותי. פינוי בינוי הוא הזדמנות להבין ערכים של מרחב ציבורי, ערכים של קהילה ושל חברה. כעת אנו מכלים יחד את כל הערכים הללו באמצעות מגדלים שהופכים אותנו לדמויות שחיות בתוך מפעל אחסון לבני אדם. אנחנו הופכים מבני אדם לסרדינים".
- מה האלטרנטיבה?
"באותה יחידת שטח ניתן לבנות אותו מספר דירות בבנייה מרקמית של 8-9 קומות. אין בעיה לעשות את זה. בירושלים, לדוגמא, בשיכונים בסוף דרך חברון, האדריכל דוד גוגנהיים הכין 5-6 אלטרנטיבות לפינוי בינוי מוצלח עם בנייה מרקמית נמוכה, אבל הגיאוגרפית הממונה על המחוז פסקה שיקום שם מגדל. אני בטוחה שהמגדל הזה לא יאכלס משפחה אתיופית אחת. הם ילכו לגור במקומות יותר עלובים ממה שגרו בהם.
"יש גם מקומות שעשו את זה נכון, דוגמת שכונת שפירא, שם תכננה אורית מילבואר דיור בר-השגה בבנייה מרקמית. אני מקווה שבעוד כמה שנים אנשים במוסדות התכנון ישבו בכלא על הפשע שהם עושים היום".
- אולי יש אנשים שנכון להם והם אוהבים לגור במגדל?
"ברור שיש כאלו שזה מתאים להם, אבל לא אנשים שעושים להם את הפינוי בינוי. זה מתאים לניו יורק, לעשירים שיכולים לתחזק את זה. גם באזורים מסוימים במרכז זה יכול להיות. אבל לא בכמות הזאת.
"לפעמים נדמה לי שהמגדלים הם סוג של פיצוי לתיסכול וחוסר סיפוק של אדריכלים וגיאוגרפים המתעסקים בתכנון. האם מה שעושה להם את זה זה לראות מגדל זקור שתקוע לנו מול הפרצוף ודופק את השכבות החלשות?
"הפקידים רוצים סיפוק מיידי ובגלל זה הם מאשרים מגדלים כי זה הפתרון הקל. תכנון שמיטיב גם עם האוכלוסיות החלשות הוא דבר מורכב מדי ומגדל הוא סמל לעושר וערים כמו נתניה, חיפה או ירושלים רוצות להתנער מהתדמית של עיר ענייה. הוא סמל גם עבור הדיירים, היזמים וגם עבור פקידי עירייה ורשויות התכנון".
- מה היית רוצה לראות?
"אני רוצה שלבני אדם יהיה נוח בערים שהם חיים בהן. גם כך החיים בישראל לא פשוטים. תכנון נכון יכול להביא לנוחות ואיכות חיים. אנשים נאלצים להחזיק שתי מכוניות כי אין תשתיות של תחבורה. הורים מסיעים את הילדים לחבר שגר בבניין ממול כי בין הבתים יש כביש עם 6 מסלולים. עלות אחזקת מכונית לשנה היא 40-45 אלף שקל. למי יש כסף לזה? איפה התקופה שכל הילדים בשכונה היו משחקים למטה בחצר. היום כבר אמא לא רואה מהחלון את הילדים, והם כבר לא יורדים למטה. ומה אם אין לך לחם או חלב בערב? צריך להיכנס לאוטו כי הסופר והקניון רחוקים ואין מכולות ועסקים קטנים נעלמים מהרחבות הראשיים.
"למה לאנשים נוח לגור במרכז תל אביב? כי שם יש שדרות עם עצים הנותנים צל, הכל ברגל ובהישג יד. אורח החיים הנוכחי לא בריא. אני לא מבינה למה קוראים מחקרים רפואיים ולא קוראים מחקרי תכנון. אנחנו צריכים לעבוד יותר בשביל לתחזק את הדירה במגדל, נהיה עייפים יותר מהעבודה, ניתקע מול הטלוויזיה כי אין כוח, נאכל ג'אנק פוד, נשמין ונדאג מה עושות הילדות שלנו שלא יוצאות מהבית ונכנסות לאינטרנט".