עשרה חודשים - זה משך הזמן הממוצע שנדרש כדי להפיק היתר בנייה לא מורכב לבית מגורים בישראל. לצורך קבלת היתרי בנייה מורכבים יותר, למשל להוספת קומה על גג קיים, או הוספת מבנה למפעל שצריך להגדיל את שטחו, זמן ההמתנה ארוך יותר, לעיתים יותר מ-15 חודשים.
מול נתונים אלה כמעט מדי בוקר אנחנו שומעים הצהרות חדשות שמעמיסות עוד יותר עבודה על ועדות התכנון הקורסות. כך לדוגמה, שר השיכון, יואב גלנט, מתכנן לשווק 40 אלף מגרשים לבנייה פרטית בפריפריה; שר האוצר, משה כחלון, חתם לאחרונה על תקנות שאמורות לקצר את לוחות הזמנים למתן היתרי בנייה, שיהיה מקסימום 90 יום; ואילו ראש הממשלה בכלל מבטיח כי "מי שיבקש לבנות בניין מגורים נמוך או חלק ממנו לפי תוכנית המתאר המאושרת לאזור שבו מתוכננת הבנייה, לא ימתין יותר משלושה חודשים".
הצהרות לחוד. תמונת המצב של ועדות התכנון המקומיות המחוזיות והארציות נכון ליוני 2016 מבטאת את עומק הניתוק בין השלטון המרכזי לבין שלטון המקומי: ההצהרות דוחפות את האזרחים לרוץ קדימה ולדפוק על דלתות הוועדה, אך הוועדה מצידה לא ערוכה לתת מענה שתואם את ההצהרות. למען האמת, בוועדות התכנון, שבהן הכל מתחיל והכל נגמר, מבינים הלכה למעשה מדוע אנו נמצאים בעיצומו של משבר הנדל"ן.
הרי ועדות התכנון סובלות משורה של בעיות שהאזרח הפשוט והרגולטור בדרגות הגבוהות אינו חשוף אליהן, ואלה משפיעות על קצב העבודה, אופי העבודה וכמובן שמביאות לתוצאה שכולנו מתמודדים איתה: אלפי תוכניות בניין עיר נשארות ללא מענה, מאות בתים נשארים יתומים משום שלא הוענקו להם אישורי אכלוס מתאימים, מפעלים רבים לא מצליחים להרחיב את הפעילות בגלל אי עמידה בדרישות שמחמירות מיום ליום, ומענה מקצועי איטי.
העדר קדמה טכנולוגית: בישראל 2016 יש עמדות בוועדות תכנון ובנייה שאין בהן מחשבים, לא קיימות עמדות למידע לציבור, אין אינטרנט מהיר או שירותי WIFI , בחלק מהוועדות עדיין לא נותנים מענה באמצעות מיילים, חלקן אינן סולקות כרטיסי אשראי ואין אפשרות לשלם דרך האינטרנט. אמנם הרפורמה שואפת למחשב את כל השירותים בוועדות התכנון, אבל התשתית הטכנולוגית לא קיימת.
בעיית כוח אדם: הוועדות סובלות ממחסור חמור בכוח אדם מיומן בעל השכלה מתאימה. הגורם המרכזי לכך הוא השכר החודשי המגוחך של עובדי הוועדות שעומד בממוצע של 5,000 שקל בלבד להנדסאי אדריכלות.
קבלת קהל: זמני קבלת הקבל שהיו ממילא מועטים - שלושה ימים בשבוע - צומצמו ליומיים בלבד. התוצאה היא הצטברות של פניות שלא מקבלות מענה, לחץ ודוחק בשעות הקבלה, וטעויות במילוי טפסים ושאלונים.
זמינות: בדומה למועדי קבלת קהל כך גם בנוגע למענה הטלפוני. עומסי העבודה שמוטלים על כתפי העובדים בוועדות התכנון לא מאפשרים להם לתת מענה טלפוני. התוצאה: הגעה מיותרת של אלפי אנשים מדי שנה לוועדות התכנון בשעות הקבלה המועטות, לצורך קבלת תשובות בסיסיות ומענה לבעיות שיכולות להיפתר טלפונית.
ניהול יעיל: תוכניות שהוגשו בינואר-פברואר "זוכות" לטיפול במאי. כך שיזם, קבלן או אדם פרטי דוחה את הפרויקטים שהוא מוביל.
תמונת המצב העגומה הזו יכולה להשתנות במהירות לו יוקצו לכך תקציבים בהיקפים הנדרשים באופן שווה בין כל הוועדות הפועלות בארץ. את התקציבים יש לחלק בין הנחת תשתית טכנולוגית מתאימה לצד גיוס כוח אדם מיומן וכך אולי ההצהרות יהפכו למציאות.
הכותב הוא מנכ"ל חברת הרישוי א. לאפיס