הטורקים באים: הכירו את החברה שבונה את ישראל

הצעתו של שר האוצר, משה כחלון, לייבא לישראל חברות קבלניות זרות, מעוררת סערה מסיבות ברורות: בשנתיים האחרונות קרסו בישראל שורה של חברות קבלניות, חלקן גדולות, ותיקות ומוכרות. כל מי שמצוי במצוקות הענף שותף להערכות לפיהן יש חברות קבלניות נוספות שעתידות לקרוס, אם דבר לא ישתנה.

אלא שבשולי המציאות הזו, פועלת ב-20 השנים האחרונות חברת יילמזלר, חברה קבלנית זרה מטורקיה, שבנתה כמה מהפרויקטים הגדולים והמוכרים בנוף הנדל"ני והתשתיתי בישראל, ואחראית על כ-15% מכוח העבודה הזר בענף. ברשימת הפרויקטים של החברה ניתן למצוא פרויקטים מגוונים: מגדלי יו היוקרתיים בתל אביב, כמה פרויקטים בפארק צמרת, פרויקט הענק מידטאון הנבנה בימים אלה בציר מנחם בגין בת"א, מגדל הפיקוח החדש של נתב"ג, המעונות החדשים של אוניברסיטת תל אביב וגם אגף בבית חולים איכילוב. הרשימה החלקית הזו כוללת גם את כל סניפי רשת איקאה בישראל, פרויקטי תשתית גדולים וגם את פרויקט הולילנד הידוע לשמצה.

יילמזלר, שביססה את פעילותה בישראל במסגרת הסכם רכש גומלין בין ישראל לטורקיה, עשתה בישראל את צעדיה הראשונים כבר בשנת 1996. כיום היא חברה בהתאחדות בוני הארץ ומחזיקה בתפקיד חשוב בענף, עם היקף פעילות של מאות מיליוני שקלים בשנה.

אם בוחנים את פעילותה, קשה למצוא בגרף הגדילה העקבי שלה, ולו ברמז, את המשבר הדיפלומטי שפרץ בין המדינות, או את המשבר הקשה שפוקד את ענף הקבלנות הישראלי. למעשה, ב-20 שנות פעילותה, גדלה יילמזלר מחברת בנייה זרה ובלתי מוכרת, לאחת החברות הקבלניות הגדולות בישראל. נכון להיום החברה כבר אינה נהנית מחסותו של הסכם הרכש, אך היא קיבלה היתר להמשיך ולבנות בישראל עד 2018 בתמיכת הממשלה.

"הסיבה שאנחנו לא סובלים מהמשבר היא שהמודל של יילמזלר לא מתחרה בחברות הקבלניות הישראליות, כי ההתמחות שלנו היא בעבודות שלד בלבד – וזהו תחום שיש בו מחסור גדול בידיים עובדות בישראל. אם חברה ישראלית גדולה, או פרויקט ממשלתי, זקוק לעבודה קבלנית גדולה בשלב השלד ולוקח אותנו – הם יודעים בוודאות שנעמוד בלוחות הזמנים שהצבנו, וזה קריטי עבורן לנוכח אי הוודאות בענף המקומי. במקרה שלנו היתרון הוא בהומוגניות של החברה. אנחנו מאמינים שרק טורקים יכולים לנהל טורקים", אומר בראיון עם וואלה! NEWS מנכ"ל החברה, אחמט אריק.

יילמזלר הטורקית, שהוקמה בשנות ה-80 על ידי משפחת יילמז, מוגדרת כחברת בנייה בינונית בטורקיה. עד שנת 2010 היא פעלה גם בשוק המגורים במזרח אירופה, בעיקר ברומניה ופולין, אך משנת 2011 מתמקדת החברה רק בשוק הטורקי והישראלי. אחד הפרויקטים של החברה בטורקיה כיום הוא הקמת קניון באנקרה בשטח של 140,000 מ"ר, כולל משרדים ושטחי מסחר. בקרוב צפוי להיבנות בסמוך לאיסטנבול גם פרויקט מגורים גדול.

מה שהחל כפעילות מצומצמת בשוק הישראלי באמצע שנות ה-90, גדל בתמיכת הממשלה ובחסות ההסכם הביטחוני לרכש הגומלין ("אופסט") בין ישראל לטורקיה בשנת 2002. על פי ההסכם, בתמורה להשבחת טנקים טורקיים על ידי התעשייה הצבאית, תעסיק ישראל כ-800 עובדים טורקים בענף הבנייה. מאז הסכימה הממשלה להגדיל באופן ניכר את מספר עובדי החברה וכיום - על אף שהסכם האופסט הסתיים – צפויה יילזמלר להמשיך ולעבוד בשוק הישראלי עד 2018, במהלך שהוביל יו"ר קבינט הדיור, אביגדור יצחקי.

מודל העבודה שאימצה החברה ושלפיו "טורקים מנהלים טורקים", נוגע בשאלות מרכזיות של פעילות ענף הבנייה הישראלי. "קשה מאוד לנהל אתר בנייה כשכל אחד מדבר בשפה אחרת. אצלנו הקבוצה היא הומוגנית, וזה משפיע גם על סוגיות של בטיחות עובדים בענף", מציין נציג החברה בישראל, ניסים גיוס.

מנתוני חברת יילמזלר עולה כי ב-20 השנים האחרונות נהרגו באתרי בנייה של החברה 3 פועלי בניין. "לצערי גם זה קורה, אך ההקפדה אצלנו על בטיחות היא עליונה. בכל בוקר, בכל אתר בנייה של החברה, הפועלים עוברים תדריך כדי לרענן את נהלי הבטיחות. לצערי, יש מקרים שבהם אנשים לא פועלים על פי הנהלים ותאונות קורות", אומר גיוס.

לשאלה כיצד חברת בנייה טורקית הצליחה לגדול בשוק הדיור הישראלי ולהישאר בה, גם בתקופה שבה שרר משבר מתמשך בין המדינות, משיב גיוס: "לאורך השנים היה משבר דיפלומטי בין המדינות, אבל המשבר הזה לא הורגש ברמה המסחרית או בשוק הפרטי. המשבר תפס כותרות בעיתונים והתבטא בעיקר בהצהרות פוליטיות. ייתכן שהיו כמה תחומים שהושפעו מהמשבר, ואין ספק שלחברות ישראליות קשה לזכות במכרזים ממשלתיים בטורקיה עד היום, אך היקף הסחר בין המדינות עומד על מיליארדי שקלים, ואותנו הממשלה הישראלית בהחלט מעודדת להביא חברות בנייה נוספות מטורקיה. מבחינתנו זהו שיתוף פעולה מוצלח, ואני מאמין שזה כך גם מבחינת השחקנים בשוק הישראלי", משיב גיוס.

למרות שיתוף הפעולה הפורה שמתואר בחברה, נמתחה ביקורת חריפה בענף על ההחלטה להביא חברות זרות נוספות במודל של יילמזלר. נשיא התאחדות בוני הארץ, רוני בריק, הבהיר בשבוע החולף כי המהלך יביא לפגיעה קשה בחברות הקבלניות המקומיות – ואם לא די בכך הרי שמבחינת רוכשי הדירות הוא יביא דווקא להתייקרות.

"אנחנו לא מצליחים להבין את ההתנגדות", אומרים השבוע בחברה. "6,000 עובדים חדשים ישחררו את צוואר הבקבוק בענף ולא יפגעו בו. אנחנו חברים בהתאחדות, מכירים אותנו בשוק הישראלי ואנחנו לא מתחרים ביזמים שרוכשים קרקעות או בקבלנים שעושים עבודות בשלבים מתקדמים יותר של הקמת פרויקטים".

לצד הדיפת הביקורת על הבאת חברות בנייה זרות לישראל, נשמעת מצד החברה גם לא מעט ביקורת על הרגולציה הכבדה המושתת עליהם. בכירי החברה מציינים כי החברה משלמת על כל עובד סכום של כ-3,500 שקל בחודש מסים, שכולל אגרות שונות, וכן היטל של 15% מס מעסיקים, שמוטל על כל העובדים הזרים בענף הבניין בישראל - נוסף על מס הכנסה וביטוח לאומי. בחברה מציינים כי עלות העסקת העובדים מהווה את אחד הגורמים ליוקר הדיור בישראל.

"הרגולציה בישראל כבדה. אנחנו מבלים כ-50% מזמננו בביורוקרטיה, בדיווחים לרשות ההגירה ובפיקוח ההדוק שיש על כל תנועת העובדים שלנו מישראל לטורקיה. המיסים והתשלומים הכבדים מגולגלים בסופו של דבר לצרכן הסופי, אבל צריך להביא בחשבון שעבור חברות בנייה גדולות מטורקיה – הרגולציה הזו מהווה הרתעה. אין להן תמריץ להגיע במצב הזה לשוק הישראלי", מסביר גיוס.

ומה לגבי העתיד? על אף הביקורת, בחברה מקפידים לשדר חיוביות, ואף מצהירים כי היו מעוניינים להגדיל את מכסת העובדים שלהם עד לכ-2,000, כל זאת, לצד בחינה של השפעת הרגולציה על פעילותם. "הרגולציה בישראל היא משקולת כבדה עלינו, אין ספק. אנחנו מדווחים לממשלה בכל חודש באמצעות תוכנה מיוחדת שעלותה גבוהה למדי, ואף הקצנו לנושא שני תקנים בחברה. זה לא קל. זה מתנהל בכבדות, אבל היינו בהחלט רוצים להמשיך את שיתוף הפעולה כאן", הם מסכמים.