פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      משרד הבינוי נגד עמידר – אבל מי בעד זכאי הדיור הציבורי?

      מתי בפעם האחרונה נלחמו פוליטיקאים ובכירי המערכת על גורלם של זכאי הדיור הציבורי? השבוע זה קרה כשיו"ר עמידר הציע להעביר לבעלות החברה דירות ולגייס הון לטובת חיסול רשימת הממתינים לדיור ציבורי. שר הבינוי, מצדו, יצא במתקפה נגד התוכנית. הפרטה או קרש הצלה?

      משרד הבינוי נגד עמידר – אבל מי בעד זכאי הדיור הציבורי?
      עריכת וידאו: גדי וינסטוק

      בשבוע שבו רוב הכותרות עסקו במתווה הגז, התרחשה דרמה גדולה לא פחות במגרש אחר לחלוטין: הדיור הציבורי. שר הבינוי, יואב גלנט, יצא במתקפה חסרת תקדים נגד יו"ר חברת עמידר, יצחק לקס, בטענה כי התוכנית החדשה שמגבשת החברה הממשלתית תפגע בזכאים ותביא בפועל להפרטת הדיור הציבורי.

      עמידר מעוניינת להעביר לבעלותה 42 אלף דירות, שנמצאות כיום בניהולה, ולגייס 2.5 מיליארד שקל לטובת "חיסול" רשימת הממתינים לדירות. גלנט כינה את המהלך "מכבסת מילים" במכתב חריף ששיגר לוועדה לביקורת המדינה ותקף ישירות את יו"ר עמידר "בניסיון למקסם רווחים על חשבון הציבור" וביצירת מהלך שיביא דה-פקטו להפרטת הדיור הציבורי.

      התנגדותו של גלנט לתוכנית מפתיעה לנוכח העובדה שהוא שר הבינוי הראשון, זה זמן, שהציב את הדיור הציבורי בראש רשימת המטלות שלו. מה גם שמאחורי הקלעים, התוכנית שגלנט כה מתנגד לה, דווקא זוכה לתמיכה בקרב בכירים לשעבר באוצר ומצד מנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב.

      לטענתם, המתווה החדש שעמידר מציעה יביא בשורה היסטורית לכ-2.500 משפחות של זכאים לדיור ציבורי הממתינות שנים לקבלת דירה, ובנוסף תאפשר לראשונה שקיפות גבוהה יותר בחברה הממשלתית, שקנתה לה בשנים האחרונות שם רע.

      דירות עמידר ביפו, מרץ 2015 (ניב אהרונסון)
      דירות עמידר ביפו (צילום: ניב אהרונסון)

      פתרון ל-2,500 משפחות בהמתנה

      "כולם צועקים שזוהי 'הפרטה' ואז מסבירים למה הם נגד הפרטה, אבל צריך להסביר מהו המהלך שאותו מקדמת חברת עמידר ומדוע לא מדובר כלל בהפרטה – אלא בדיוק להיפך" מסביר בראיון לוואלה! news מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, דורון כהן, מי שכיהן בעבר כיו"ר חברת עמידר. "זוהי הפעם הראשונה שמוצע מתווה מטעם המדינה שיכול לפתור את בעיותיהן של כ-2,500 משפחות שממתינות לדירות – במהלך אחד. המהלך הזה יאפשר לראשונה למדינת ישראל לבצע רכישה אחת מרוכזת של דירות לכל אלה שממתינים, ושהסיכויים הנוכחיים שלהם לקבל דירה אפסיים".

      כהן מסביר כי בעיית מלאי הדירות מחייבת מתן פתרון לתג המחיר הגבוה של רכישת הדירות - שלא יכול להיפתר על ידי תקציב המדינה. "לרכוש 2,500 דירות זה סדר גודל של 2.5 מיליארד שקל. ברור שלא ניתן להקצות כסף מתקציב המדינה כדי לרכוש את הדירות הללו. עוד דבר שחייבים להבין הוא העובדה שהזכאות לקבלת דירה כיום היא כל כך מוגבלת, שמי שממתין לקבל דירה הוא באמת עני וזקוק לפתרון מיידי. הבעיה היא שבמשך עשרות שנים לא נכנסו דירות חדשות למאגר, ולכן ניתן לקבל דירה רק כשדירה שמתפנה. אבל לא תמיד מתפנות דירות שמתאימות לממתינים, אם זה מבחינת גודל, מיקום גיאוגרפי, או אפילו נגישות לדירה לאנשים מוגבלים. המשמעות היא שהסיכוי של הממתינים לקבל דירה שתתאים לך קלוש".

      משה כחלון ויואב גלנט בכפר המכבייה, מפלגה "כולנו", ינואר 2015 (ראובן קסטרו)
      "הרעיון נוגד את התפיסה של אחריות המדינה לאזרחיה ושל דאגה לשכבות החלשות, והוא יביא לקץ הדיור הציבורי בישראל". יואב גלנט (צילום: ראובן קסטרו)

      התור לדיור הציבורי רק מתארך

      בנקודה הזו כדאי להבין את הנתונים: מאז 2007 חלה עלייה של כמעט 20% במספר הממתינים לדיור ציבורי, לצד זמן המתנה שמתארך וחוסר יכולת של המדינה להגדיל את מלאי הדירות. חברת עמידר מצידה, שזכתה לביקורת ציבורית מוצדקת על התנהלותה הלא יעילה לאורך השנים ועל הזנחת פתרונות הדיור לזכאים – פועלת משנת 2011 במסגרת הסכם שבו היא מנהלת עבור משרד השיכון את 42,000 הנכסים המצויים בבעלות המדינה. עבור כל דירה שעמידר מנהלת, היא מקבלת סכום שנתי של 3,300 שקל מהמדינה. אולם סכומים זעומים אלו, כך טוענים כבר שנים בחברה, אינם מספיקים לתחזוקה ראויה של הדירות עצמן.

      המהלך החדש מבקש לשנות את ההסכמים בין המדינה לעמידר באופן הבא: המדינה תחתום עם החברה הממשלתית על הסכם סובסידיה חדש, שבו היא תתחייב להעביר 200 מיליון שקל בשנה. בנוסף, הבעלות על הדירות תעבור בהדרגה לעמידר – כך שהיא תהפוך לבעלת הון עצמי של כ-13 מיליארד שקל אף שתישאר חברה ממשלתית ומשרד הבינוי יישאר האחראי הבלעדי על מדיניות האכלוס.

      הדירות יישארו בבעלות המדינה

      מנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, שלח השבוע מכתב בנושא לוועדה לביקורת המדינה, ובו הסביר כי המהלך אינו כולל הפרטה של עמידר: הדירות שיירכשו יישארו 100% בבעלות מדינת ישראל, אך יאפשרו למדינה לגייס לראשונה כסף באמצעות איגרות חוב.

      "הרעיון הזה אומר בואו ניקח את שכר הדירה השנתי של אותן דירות - 200 מיליון שקל בשנה – וניתן במקביל התחייבות ממשלתית לספק 200 מיליון שקל נוספים, כדי שעמידר תוכל למנף אותו ולגייס כסף ממוסדיים. בתמורה תתחייב עמידר להוציא תשקיף, לפרט ולדווח לראשונה על כל פעולותיה, גם מול הדיירים, ובכך להגביר את השקיפות בחברה. זהו מהלך שמזכיר את מה שבוצע ברכבת ישראל. הרי דמי הנסיעה ברכבת לעולם לא יכסו את השקעות העתק של הממשלה במסילות. אבל התחייבות הממשלה להמשיך ולתמוך ברכבת איפשרה לחברה לגייס כסף. במהלך זה עמידר נשארת 100% ממשלתית, היא לא תחלק דיבידנד וכל רווחיה יחזרו לדיור הציבורי. יש פה מהלך היסטורי שיאפשר לספק פתרון בפעם אחת לרשימת הממתינים. אם למישהו יש ביקורת זה בסדר, רק שיציע פתרונות אחרים", מדגיש כהן.

      אין ספק כי המלחמה המתחוללת כעת – הן בכלי התקשורת והן מאחורי הקלעים – על הרפורמה הנחוצה בדיור הציבורי מסמנת מפנה חיובי. אחרי הכל, מתי בפעם האחרונה נלחמו פוליטיקאים ובכירי המערכת על גורלם של זכאי הדיור הציבורי? אולם נכון להיום, אל מול ההסברים על היתרונות האפשריים של המהלך - טענת ההפרטה של גלנט, נותרת ללא הסברים מנומקים.

      "הפרטת הדיור הציבורי היא מהלך שקרה בארצות הברית, למשל, שם אמרו ליזמים פרטיים לבנות דיור ציבורי ונתנו שובר ממשלתי לזכאים. אבל ביומיום כשלדיירים היתה בעיה עם הדירה – הם מצאו את עצמם מול היזמים הפרטיים ולא מול המדינה. המהלך הנוכחי הוא בדיוק ההיפך. מוצאים מקור מימון חיצוני שיאפשר למדינה לספק דיור לזכאים – בלי להפריט", מסכם כהן.

      גלנט: הפרטת נכסי המדינה

      למרות הטענות המפורטות, הרי ששר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, בחר שלא להגיב בפירוט ולהסביר את עמדתו. גלנט מסר בתגובה לכתבה את הדברים הבאים: "בסיס התכנית המדוברת הוא הפרטת נכסי מדינה, ואין זה משנה באילו מונחים ומושגים כלכליים ינסו יוזמיו להסוות אותה. הרעיון נוגד את התפיסה של אחריות המדינה לאזרחיה ושל דאגה לשכבות החלשות, והוא יביא לקץ הדיור הציבורי בישראל. האחריות לדאוג לקורת גג עבור הציבור בישראל נתונה בידי הממשלה ולא בידי גופים המונעים משיקולי רווח, ושאינם מחוייבים לאזרחים. הניסיון לקדם את ההפרטה, תוך עקיפת השר הממונה היא תופעה חמורה שלא ניתן לקיימה במדינה דמוקרטית".