פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כמה יח"ד אושרו בטייבה בשנה שעברה – ומה צופן לה העתיד?

      לאחר שנים רבות של שקיעה תכנונית, אושרה השנה תכנית מתאר חדשה בטייבה שמקדמת תוספת של 10,000 יחידות דיור חדשות לעיר. "המציאות שבה 98% מהקרקעות הן פרטיות ואינן עומדות למכירה – כפתה על טייבה תכנית מתאר שכוללת בנייה רוויה"

      טייבה (יח"צ)
      טייבה (צילום: יח"צ)

      בשנתון התכנון שמפיץ מדי שנה מינהל התכנון, מופיעים דרך קבע נתונים מעניינים על היקפי הפעילות התכנונית במדינת ישראל. בשנתון האחרון, שסיכם את שנת 2014, מופיעה העיר טייבה כשלצידה נתון עגום: בשנה זו אושרה בעיר רק יחידת דיור אחת.

      נתון זה אמנם אינו שמור בלעדית לטייבה, אלא מאפיין יישובים רבים – בעיקר יישובים קטנים – אך העיר טייבה, הנחשבת לעיר מרכזית באזור המשולש, מונה כיום כ-50 אלף תושבים וגורמי מקצוע מתחום התכנון מעידים כי נתון זה בולט במיוחד על רקע מצוקת הדיור הגואה במגזר הערבי.

      אלא שלצד הנתון העגום של שנת 2014, סימנה שנה זו גם את תחילתה של תקווה תכנונית עבור תושבי העיר – עם אישורה של תכנית מתאר לעיר, אשר סימנה לראשונה מזה שנים רבות אופק תכנוני חדש ושאפתני למדי: כ-10,000 יחידות דיור שיתווספו לעיר עד שנת 2020. "מבחינת טייבה תכנית המתאר החדשה היא בשורה חשובה מאוד, וחלק מהתוכניות המפורטות שמקודמות כיום על בסיס התוכנית הזו – עוברות דרך הוותמ"ל במטרה להאיץ את יישומן", מסביר בראיון לוואלה! נדל"ן יוסף ג'ומעה, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

      אחת התכנית החדשות מבקשת לאשר את הקמתן של כ-2,500 יחידות דיור בשטח של כ-530 דונם הממוקם באזור הצפון מערבי של העיר. "התכנית הזו היא אחד המתחמים המשמעותיים ביותר. מדובר בשכונה חדשה שיכללו בה לראשונה שלושה מתחמי בנייה רוויה, בבניינים עד 12 קומות, בדירות בגודל ממוצע של כ-100 מ"ר – שמיועדות בעיקר לזוגות צעירים מהמגזר שמבקשים להתגורר בעיר אבל אינם יכולים על רקע המחסור בדיור", הוא מפרט.

      ג'ומעה מציין כי אחת הבעיות המרכזיות כיום בשוק הדיור של טייבה הוא העובדה כי מרבית הקרקעות הן קרקעות פרטיות, אשר בעליהן אינם ממהרים למכור, בשל הרצון להותיר את הקרקע בבעלות משפחתם – נתון פתיחה שמאפיין כמעט את כל יישובי המגזר.

      "היום קשה, עד כדי בלתי אפשרי, למצוא מגרשים לבנייה עצמית בטייבה. כ-98% מהקרקעות הן בבעלות פרטית – והביקוש להן גבוה מאד. המצב הזה, שבו הקרקע אוזלת, יצר מציאות שכפתה על המגזר הערבי לתכנן בנייה רוויה. אנחנו בוועדה המקומית בהחלט מעודדים את זה. בעיניי זהו חלק בלתי נפרד מפתרון מצוקת הדיור עבור הזוגות הצעירים".

      טייבה, כאמור עיר גדולה ומרכזית, מוגדרת כיום נמוך למדי במדד הסוציו אקונומי (אשכול 3 מתוך 10), עם שכר ממוצע של כ-5,500 שקל לחודש ונתון של כ-60% זכאים לבגרות. "הדיור בטייבה, עבור אלו שמבקשים לשכור דירות, הוא זול ונוח יחסית – אבל ההיצע נמוך מאוד. דמי שכירות ממוצעים עבור דירת 100 מ"ר בעיר על בממוצע כ-1,500 שקל בחודש, אבל כאמור – אין כמעט דירות להשכרה וממילא המנטליות של הצעירים במגזר, בדומה לצעירים היהודים, היא לקנות דירה. מי ששוכר – עושה זאת רק מסיבות כלכליות של הון עצמי".

      עם זאת, העובדה כי תכנית המתאר החדשה לעיר מציבה אופק חדש של בנייה בעיר, אינה חפה מבעיות. "התכנית היא בשורה - אבל הקושי הוא ליישם אותה, בעיקר מבחינה תקציבית", מדגיש ג'ומעה. "כל תכנית מפורטת דורשת תקציב למהנדסים, לשמאים, למתכננים. הצלחנו לגייס כסף ממשרד השיכון בהיקף כולל של כ-6 מיליון לטובת היישום, אבל לצערי זה לא יספיק ונזדקק לתקציב נוסף על מנת לעמוד ביעדים".

      שאלת היישום תלויה אף היא במידה רבה בסוגיית הבעלות על הקרקעות. כך למשל, תכנית להקמתן של 1,300 יחידות דיור – שהחלה להתקדם במוסדות התכנון כבר בשנת 2005 ואושרה בשנת 2010, נבנתה עד היום בהיקף של כ-30% בלבד. "התכנית אושרה וזו היתה בשורה חשובה בזמנו, אלא שבעל קרקע פרטית שמחזיק, נניח, ב-20 מגרשים מחליט לקדם בנייה רק על שני מגרשים שבבעלותו – וכך הבנייה נשארת בהיקפים נמוכים".

      אריק ברמי, ראש הוועדה הקרואה בטייבה ציין כי "תוכנית המתאר התעכבה עשור, דבר שמנע את התפתחות העיר טייבה בכל מיני תחומים. כשנכנסתי לתפקידי כראש העירייה, שקדתי על פתרון כל החסמים שעמדו בפני אישור התוכנית, בין השאר, השקענו 25 מיליון שקל בפרויקט הטיפול בשפכים בעיר טייבה, דבר שאפשר את אישור תוכנית המתאר לטובת כלל התושבים, וזה נותן תקווה לפיתוח טייבה בכל התחומים. חשוב לציין גם כי התוכנית תאפשר הכשרת בתים שנבנו לפני שנות רבות ללא היתרי בנייה".