"אין סיבה שגם במגזר הערבי לא יגורו בגובה"

מצוקת הדיור במגזר הערבי, מגזר המונה כ-1.6 מיליון מתושבי מדינת ישראל, עלתה בשנתיים האחרונות לסדר יומו של מנהל התכנון, בעיקר בשל הצורך לתת מענה למחסור דרמטי ביחידות דיור לדור החדש ולזוגות הצעירים במגזר זה. בקרב גורמי התכנון בישראל כיום, שוררת הסכמה כמעט מוחלטת כי אחת הדרכים לפתור את המצוקה היא בנייה לגובה, אלא שבפועל, מעט מאוד פרויקטי מגורים כאלה יצאו עד כה לדרך.

"עד היום היו לא מעט ניסיונות כושלים להעביר תכניות בנייה שהציעו פרויקטים בבנייה לגובה במגזר הערבי – חלק מזה קשור בהתנגדות של הרשויות המקומיות במגזר הערבי וחלק קשור בעובדה שהתשתיות הקיימות לא מתאימות לבנייה לגובה ואינן מסוגלות לשאת מסות של יחידות דיור באותו תא שטח, אבל הדור הצעיר במגזר הערבי בהחלט כבר מוכן וצריך שינוי", אומר בראיון לוואלה! נדל"ן האדריכל נזיה חורי.

חורי צפוי להשתתף בימים הקרובים בוועידת נצרת לעיצוב ואדריכלות, ועידה ראשונה מסוגה שתתקיים בעיר נצרת ותעסוק בסוגיות של אדריכלות משתפת ומקיימת. בוועידה צפויים לדון בין השאר בשאלות של שימור מבנים, תכנון בר קיימא, תכנון אורבני ושילוב טכנולוגיות חדשניות בבנייה מסורתית, לצד, כאמור, סוגיות של בנייה לגובה ביישובי המגזר הערבי.

חורי מציין כי מבחינות רבות, השינוי בתפיסות התכנוניות מצוי בפתח: "אין ספק שצריך להתחיל לדבר על שינוי מגמה ולהפסיק לבנות רק צמודי קרקע. צריך לחלק את זה לשניים: בכפרים יהיה קשה לשנות, כי כל מבנה החיים והמגורים מבוסס על המבנה המשפחתי. זה אמנם מתחיל להתפרק מעט בשנים האחרונות אבל זה עדיין שולט באופן כמעט מוחלט. בערים, אין שום סיבה שלא לבנות כך – ויש לכך ביקוש בקרב הזוגות הצעירים. הרי אם מסתכלים בעולם הערבי, יש ערים רבות שבהן יש בניה לגובה – ובעצם למה ללכת רחוק? גם בעזה יש מגדלי מגורים – לכן אין סיבה שזה לא יצליח גם בישראל".

אם לשפוט על פי הנתונים, הרי שהמגזר הערבי בישראל נמצא כיום בתנופת בניה ושינוי. למעלה מ- 40,000 משפחות משפצות מדי שנה בעלות משמעותית את ביתן ונעזרות בתהליך בשירותי אדריכל ומעצב פנים, באופן שמסמן מגמה חדשה יחסית.

בענף הבנייה יש הסכמה כי השינוי בפתח, אך ההערכות הן כי לא מדובר עדיין בשינוי בקנה מידה משמעותי. "אנחנו בונים כיום פרויקט של שלושה בניינים בני 12 קומות, 120 יחידות דיור סך הכל, במורדות הדרומיים של נצרת – אבל זה פרויקט מאוד חריג בנוף. אין אף פרויקט מגורים בגובה כזה – זה נחשב גבוה מאוד ושונה", מציין דודו אוחיון, בעליה של חברת ב.א דורם.

"הרעיון שלנו היה להביא קונספט של מגורי מגדלים עירוניים, באופן שמזכיר את תל אביב. לא רק לגור במגדל, אלא לתת את כל הלייף סטייל שמחובר לפרויקט המגורים. אז נכון שנצרת היא לא כפר, אבל הבנייה בה עדיין חמולתית, מבוססת על קרבה למשפחה והתשתיות לקויות, בעיקר בשכונות הוותיקות. לכן, כדי להתאים את עצמנו לשינוי החלטנו מבחינה תכנונית להגדיל את הפרטיות של כל דייר – באמצעות חלוקת הבניין לשניים. החלוקה הזו מאפשרת לנו ליצור מרחק בין המרפסות וגם לספק מעלית לכל דירה. גם הרוכשים מבטאים את הצורך שלהם במשפחה ופרטיות – ויש לנו שתי קומות (בכל קומה 4 דירות) שנרכשו כל אחת מהן על ידי משפחה אחת", הוא מספר.

אוחיון אומר כי לקוחותיו הם בעיקר זוגות צעירים, בעלי מקצועות חופשיים, המועסקים באזור חיפה והסביבה, חלקם גם עובדים באזור המרכז. "יש שינוי תפיסה. השינוי נובע ממצוקת הדיור החמורה במגזר הערבי, כי צריך להבין שהנושא הזה הוזנח שנים וגם כי יש רצון למגורים בקונספט חדש – של זוגות צעירים שפתוחים לשינוי".

אז מדוע במקומות כמו נצרת, אום אל פחם, סכנין, טירה ושפרעם אין עדיין בנייה לגובה? מדוע פרויקט מסוג זה נחשב עדיין עוף מוזר?

"השינוי התפיסתי מתחיל אבל הוא עוד רחוק", פוסק חורי. "זה נכון שיש רצון ומוכנות אבל השינוי חייב להגיע ממוסדות התכנון, מתוכניות המתאר המחוזיות וגם ממוכנות אמיתית של הציבור הערבי לשינוי כזה. לכן אני לא מעריך שנראה את זה קורה בהיקפים גדולים בעתיד הקרוב".

אדריכל מימון אבו עטא, שאף הוא ישתתף בוועידה, אומר דברים דומים: "באופן עקרוני אני בעד בניה לגובה ובתנאי שזה יעשה בצורה מתוכננת ומאוזנת ולא באופן גורף. הבניה לגובה כרגע היא כמעט אפסית במגזר ואם היא קיימת היא מגיעה עד לכדי 4-5 קומות והיא בולטת בעיקר בערים מעורבות וטיפין טיפין גם בישובים כמו טייבה, אום אל פאחם. פרופיל הדיירים במבני קומות הוא בדרך כלל זה של משפחות שלמות שבונות יחד בניין, או זוגות צעירים שהסתגלו כסטודנטים לגור בדירות במבני דירות ורוצים להמשיך לגור בצורה זו ביישוב המסורתי".