פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ארבע שנים למחאה: "אם לא יהיה שינוי - יצאו לרחובות"

      למרות שמצב שוק הדיור לא השתנה לטובה מסרבת דפני ליף - ממובילות המחאה החברתית להגדירה ככישלון. "הציבור בישראל השתכלל". טרכטנברג: "מצפה מכחלון שלא רק ייתן כותרת כל כמה ימים"

      ארבע שנים למחאה: "אם לא יהיה שינוי - יצאו לרחובות"
      עריכה: ניר חן

      ארבע שנים לאחר שדפני ליף וחבריה הקימו את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד ועל אף שבמבחן התוצאה נראה כי הממשלה נכשלה עד כה במתן פתרונות לשוק הדיור, מסרבת ליף בראיון לוואלה! לסכם את קיץ 2011 כמהלך כושל ומחזיקה בדעה כי סבב המחאה הבא אינו רחוק – ובהיעדר פתרונות מצד הממשלה - הוא צפוי להיות אגרסיבי יותר.

      ארבע שנים חלפו מאז הציבור יצא לרחובות ודרש טיפול ממשלתי יעיל במחירי הדיור, אבל המחירים מאז רק זינקו בעשרות אחוזים. המחאה מבחינתך נכשלה במבחן התוצאה?

      "המחאה ממש לא כשלה, מי שכשל הם מקבלי ההחלטות. התפקיד שלנו, כציבור, היה לצאת לרחובות, להציב זרקור ולומר שאנחנו לא עוברים יותר לסדר היום – והצלחנו בזה. התוצאה היתה שהיום הציבור בישראל השתכלל. כל אדם ברחוב כבר יודע לדבר על מהלכים מקצועיים שיש לבצע בתחום הדיור, על הפשרת קרקעות או על בנייה ציבורית – זה מראה שהשיח השתנה. ההישג הגדול ביותר הוא שאנחנו לא באותו מקום שבו היינו בקיץ 2011. אז לא דיברנו על דיור, לא דיברנו על יוקר המחיה, לא דרשנו שקיפות, אף אחד לא הרגיש שהוא צריך לתת לנו דין וחשבון – והיום זה קיים. הערכים של המחאה הוטמעו בשיח החברתי – ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו".

      אבל במבחן התוצאה הציבור לא השיג הרבה. כל מי שהאמין לממשלה והמתין לירידת מחירים – ספג עליית מחירים נוספת.

      "זה נכון שמבחן התוצאה אמור להתבטא באופן שבו המנגנון הממשלתי מתרגם את הזרקור שהציבור הפנה אליו. המנגנון אמור היה לתרגם את זה לעשייה ולצערי הזירה הפוליטית מנותקת. מקבלי ההחלטות עוד לא הפנימו מה צריך לעשות ואיך – אבל הם בעיקר לא הפנימו עד כמה המחאה עדיין כאן, היא עדיין קיימת".

      באיזה אופן המחאה קיימת? אם מסתכלים על הנתונים היבשים רואים שכל מי שעוד יכול להרשות לעצמו לרכוש דירה – גם אם במחירי שיא – רץ לעשות זאת ולא מאמין יותר להבטחות הממשלה.

      "אין ספק שיש אכזבה. אנשים שואלים, איך ייתכן שכל כך הרבה זמן חלף וכלום לא קרה? אבל המחאה היא לא העניין. העניין הוא מה שנולד בעקבותיה והמחאה למעשה קיימת עדיין במאות יוזמות ומאבקים נקודתיים – אם זו 'מחאת הסרדינים', מחאת הגז, מחאת שוכרי הדירות, מחאת העגלות – כל המאבקים הללו ממשיכים להתקיים כל הזמן והכשל החמור הוא הניתוק של הזירה הפוליטית מהרחוב".

      דפני ליף (דרור עינב)
      "המחאה ממש לא כשלה, מי שכשל הם מקבלי ההחלטות" דפני ליף (צילום: דרור עינב)

      את שותפה לאכזבה? מה ציפית למעשה שיקרה בימים שלאחר הפגנות הענק?

      "יום אחרי הפגנת המיליון הדבר שהכי רציתי היה לשמוע את נתניהו פונה לציבור ומבטיח שיהיה שינוי, פונה בנאום לישראלים ואומר להם שהוא מבין שטעה, שהוא יתקן ויפעל בשיתוף עם הציבור. אבל הבעיה היא שבפוליטיקה הישראלית לא מודים בטעויות. אין לקיחת אחריות".

      מה לגבי הטענה כי היה ניצול ציני של המחאה על ידי הפוליטיקאים? יאיר לפיד נישא על גלי השיח הציבורי של קיץ 2011 – אבל בשורה התחתונה גרם נזק לשוק הדיור. כל מי שהמתין למע"מ אפס התבדה.

      "היה ללא ספק ניצול ציני של המחאה, אני לא יודעת זה באופן מכוון. אני לא חושבת שאנשים קמים בבוקר כדי לפגוע. אני מעורבת במה שקורה בכנסת אבל התחושה היא שאתה נכנס לתוך מקום שהוא סוג של תיאטרון, סוג של מקום סגור שמציג בפני התקשורת. רק שכאשר 'השואו' נגמר יש השלכות על הציבור – ואת זה איש לא לוקח בחשבון. כדי לעשות שינוי מהותי צריכים להיות שני דברים חשובים, אהבת אדם וסקרנות – וזה לא קיים בכנסת".

      ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכמה מנציגי המחאה הגיעו לכנסת – ולמרות פעילותם לא הצליחו לשנות את המצב.

      "אני בטוחה שהם עושים כמיטב יכולתם, אבל בתוך המשחק הפוליטי הציני, צריך כנראה המון כוח כדי לשנות. אני בכל זאת אופטימית. לא הייתי עובדת כל כך קשה אם לא הייתי חושבת שיכול להיות שינוי. הממשלה היתה יכולה לטפל כבר בשוק השכירות למשל, אפשר לתת שם פתרונות מהירים בהשוואה לפתרונות ארוכי טווח כמו הפשרת קרקעות או תהליכי אישור תכניות. המצב בשוק השכירות קשה, אנשים כבר לא עומדים בזה".

      אז אולי תהליכים בשוק הנדל"ן פשוט לוקחים זמן. אולי 4 שנים הם לא זמן מספיק למדוד תוצאות

      "אני לא מקבלת את ההנחה הזו יותר. כשפוליטיקאים רוצים לשנות למען שמם הטוב הם יודעים להפוך עולמות, אבל כשמדובר בשינוי עבור הציבור – אף אחד לא עושה את הפעולות הדרושות באותה חיוניות וחשק. הח"כים מקבלים לשכה, מזכירה, חסינות ואמצעים כדי לשרת את הציבור אבל היום נוצר מצב שבלי לחץ ציבורי מאסיבי כלום לא קורה. אני לא חושבת שצריך להמתין – להיפך, צריך ללחוץ".

      לסיכום, את מעריכה שהמחאה תחזור, או שאנשים התייאשו?

      "תהיה יציאה לרחובות אם המצב לא ישתנה. המחאה הבאה אולי לא תהיה אלימה אבל היא תהיה חריפה, תהיה שם התפרצות של זעם ממקום של 'הגענו לקצה'. אני לא חושבת שהמחאה המחודשת תגיע בסבב הבא מתוך מעמד הביניים, אלא מהאוכלוסיות המוחלשות יותר כלכלית – ממקומות אחרים בארץ".

      טרכטנברג: בזבזו ארבע שנים

      לביקורת החריפה שמותחת ליף על תפקודה של הממשלה, שותף גם פרופ' מנואל טרכטנברג, אשר מונה באוגוסט 2011 לעמוד בראש הוועדה לשינוי חברתי וכלכלי. טרכטנברג חיבר דו"ח מקיף שכלל שורה של מהלכים – בהם פרק דיור מפורט – אלא שמעט מאוד מן הדו"ח יושם בסופו של דבר. "מה שקרה בארבע השנים האלה הוא החמרה בכל פרמטר בתחום הדיור, הביטוי המוחשי הוא כמובן העלייה במחירי הדיור - גם במחירי הדירות לרכישה וגם במחירי השכירות – אבל המשמעות של אותה החמרה היא לא רק שיש חלקים מהאוכלוסייה שמתקשים קצת יותר לשלם, אלא שישנם רבדים שלמים של האוכלוסייה בישראל שמודרים כיום מעצם האפשרות לרכוש דירה באזורים הרלבנטיים להם – ואחרים שאפילו לשכור דירה לא יכולים. בית זה לא מוצר ככל המוצרים, משהו שאפשר לוותר עליו", הוא אומר.

      "הנקודה השנייה היא שארבע שנים הם הרבה זמן, אבל לצערי השנים הללו בוזבזו. הממשלה הקודמת לא השכילה ליישם את ההמלצות שהמלצנו עליהן וזה בעיניי פספוס אדיר. הקדשנו לזה הרבה מאוד מאמץ וכל מה שנותר הוא שהממשלה תיישם. מאז ועד היום הממשלות נקטו בשורה של צעדים, שאולי יש בהם הגיון מסוים נקודתי, אבל לא בוצעה פעולה מערכתית בשוק הדיור. בתקופתו של שר האוצר הקודם יאיר לפיד נעשתה טעות אדירה, כי אחרי תקופה ארוכה של חוסר עשייה באה לפתע ההצעה של מע"מ אפס, שהיתה הצעה ממש לא לעניין והיה ברור לכולם שהיא לא יכולה להצליח והמהלך הזה עורר התנגדות אדירה ובוזבזו כמעט שנתיים שלמות, על חוסר עשייה והליכה לעבר האשליה של מע"מ אפס".

      הרצאה של מנואל טרכטנברג, אוניברסיטת תל אביב, ספטמבר 2011 (נמרוד סונדרס)
      מנואל טרכטנברג (צילום: נמרוד סונדרס)

      אתה לא אופטימי שאולי כעת, עם המהלכים החדשים של שר האוצר הנוכחי משה כחלון יהיה שינוי לטובה?

      "המצב הנוכחי דומה לכך שאדם לא מרגיש טוב והולך לרופא ומתלונן על כאבים. בפעם הראשונה נותנים לו אספירין ושולחים אותו הביתה. בפעם השנייה שהוא חוזר נותנים לו אנטיביוטיקה ושולחים אותו שוב לביתו. רק כשהחולה מגיע לחדר מיון מתחילים להבין שהבעיה אמיתית ונותנים לו טיפול. הממשלה לא השכילה להבין את עומק הבעיה ועכשיו, זה נכון שמשה כחלון מבין את גודל הבעיה - וזה כבר 50 אחוז מהפתרון – אבל הוא טרם הציג את תכניתו המלאה. אני לא מתייחס עדיין למהלכים שלו משום שפורסמו רק חלקים מהמהלך".

      אתה מזהה כבר טעויות שהוא מבצע?

      "אני בעיקר מצפה מכחלון שלא יתפתה כל כמה ימים לתת כותרת. אני רואה את זה קורה וזו טעות. תניח תכנית כוללת על השולחן ותקבע ציפיות לשוק. עוד דבר שמדאיג אותי הוא שקבענו הרבה מאוד קווי פעולה בוועדה בראשותי ובראשם קבענו את נושא הצבת הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות. זה היה תקדים, שהיה מקובל על כולם, אבל עכשיו סוטים ממנו. כושר ההשתכרות לא מוזכר בהקשר של תכנית 'מחיר למשתכן' או בכל דבר שכרוך במתן סובסידיה או הקלה בתחום הדיור – וזו טעות".