(בוידאו: דיווח במהדורה המרכזית על משך הבנייה בישראל)
סרטוני היוטיוב הפופולריים על בנייני ענק שנבנים בסין בזמן שיא, רחוקים שנות אור מהמציאות בענף הבנייה הישראלי. נתונים חדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), חושפים כי משך בנייתו של בניין מגורים בישראל רק הולך ומתארך ככל שהשנים חולפות.
הנתונים החדשים, שפורסמו במסגרת הירחון לסטטיסטיקה של הלשכה, חושפים כי בעוד שהממשלה עסוקה בשנים האחרונות בניסיונות לייעל את ענף הבניין וליצור תנופת בנייה, מספר החודשים הדרוש נכון להיום להקמת בניין בישראל עומד על 31.3 חודשים - בממוצע כחצי שנה יותר מהזמן שלקח לבנות בניין בשנת 2011, למשל (אז פרק הזמן עמד בממוצע על 24.8 חודשים בלבד).
אם בוחנים את הנתונים, המספקים תמונת מצב עגומה בנוגע לענף ברבעון הראשון של 2017, ומשווים אותם לכל אחת מהשנים החל מ-2011 - המסקנה ברורה: לא רק שענף הבנייה בישראל אינו מתייעל, הכיוון הוא הפוך לחלוטין. כך למשל, אם ב-2011 עמד זמן הבנייה הממוצע על פחות מ-25 חודשים, ב-2012 עמד זמן הבנייה הממוצע על 25.4 חודשים.
ב-2013 משך הזמן הממוצע עמד על 25.6 חודשים, ב-2014 פרק הזמן הזה עמד כבר על 27.4 חודשים, ו-28 חודשים בממוצע בשנת 2015. ב-2016 התארך משך הבנייה ל-28.2 חודשים ומאז, כאמור, משך הבנייה התארך עוד יותר וחצה כבר את רף ה-30 חודשים.
אחת הסיבות להתארכות משך הבנייה: קריסת חברות הביצוע
הצורך בבנייה מהירה, בהקמתן של שכונות חדשות באופן שיאפשר להגדיל במהירות את ההיצע בשוק, מוגדר כיום כאחת הבעיות המרכזיות של שוק הדיור הישראלי - שבו, על פי הנתונים הרשמיים, לוקח כ-15 שנים בממוצע להקים שכונה חדשה. לשם השוואה, במדינות אחרות נתון זה עומד על שנים ספורות בלבד.
מה הסיבות להידרדרות במצב? אחת מהן קשורה למצבו של ענף הביצוע, שסבל בשנים האחרונות מאי יציבות ומקריסה של שחקנים רבים. בין החברות הקבלניות שקרסו בשנים האחרונות ניתן למנות, בין השאר, את החברות צ. לנדאו, טל חיות, האחים שגראווי, אורתם סהר וגם חברת א.דורי, שנקלעה לקשיים ונרכשה בסופו של דבר על ידי איש העסקים עמוס לוזון.
במספרים, הנזק המצטבר מסתכם במיליארדים: סקירה של חברת המידע העסקי CofaceBdi שפורסמה לאחרונה, חשפה כי ב-2016 איבד השוק כושר ביצוע בהיקף של כשלושה מיליארד שקל; וכי ישנו חשש מכשל בענף - דווקא בתקופה שבה הממשלה מבקשת לייצר תנופת בנייה.
על פי הסקירה, מסתמן מחסור אמיתי ביכולת הביצוע בענף, עקב מגמה נמשכת של גריעת חברות. כך למשל, בשנת 2016 נגרעו מהענף 458 קבלנים ונוספו אליו 98 בלבד. בשנת 2015 נגרעו מהענף 409 קבלנים ונוספו 223; ובשנת 2014 נגרעו 366 ונוספו 354.
"כדי להקים בניין אפשר לקחת תבניות, אבל גם תבניות צריכות אנשים"
"המצב בענף הביצוע מאוד משפיע על מה שקורה בשוק ומאלץ את החברות היזמיות לפרק את תהליך הבנייה. חלק מהחברות היזמיות בונות בעצמן וחלקן החלו 'לפרק' את תהליך הבנייה למספר רב של קבלני משנה - והסיטואציה הזו מאריכה את משך העבודות", מסבירה בשיחה עפרה חדד, סמנכ"לית בחברת הבנייה יורו ישראל.
חדד מבהירה כי עניין נוסף נוגע לכוח האדם בענף. "יש מחסור בעובדים טובים בכלל ובכוח אדם בפרט - ועל אף הבטחות הממשלה, אם מסתכלים במונחים של שנים, זה עניין שהלך והידרדר. צריך להבין שכדי להקים בניין, אפשר לקחת תבניות או טכנולוגיות שישכללו את העבודה - אבל בסופו של דבר, כל הסיפור הזה לא עובד בלי אנשים, ידיים עובדות. גם תבניות צריכות אנשים".
לדבריה, "שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, מדבר על שילוב טכנולוגיות ורוצה לחזור לבנייה הטרומית שהייתה קיימת לפני 60 שנה - כלומר לחזור לשבלונות; אבל זה פחות מתאים לצרכי השוק וגם הוכיח את עצמו כלא יעיל אחרי כמה שנים". לשיטתה, גם התארכותה של שרשרת הבירוקרטיה עד לקבלת טופס 4 (טופס אכלוס) מאריכה את התהליך מאוד בשנים האחרונות.
חיים מסילתי, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, מתייחס אף הוא לנתונים וסבור כי יש להם השלכות כספיות משמעותיות. "להתארכות משך הבנייה יש מגוון השפעות, הן על היזמים והן על הצרכן הסופי. מבחינת היזם, התקורות שלו עולות החל ממחירי חומרי הגלם ועד הוצאות המימון. מבחינת הצרכן הסופי, אם מדובר בזוג צעיר, למשל, הוא נאלץ לשלם שכירות במשך תקופה ארוכה יותר. בנוסף, אם מדד תשומות הבנייה עולה באותה תקופה הצרכן ישלם יותר על הדירה שלו ובכך נלחמת הממשלה", הוא מסביר.