ענבל אור סיפקה לנו בשנה האחרונה לא מעט דרמות. דרמת החיים של אדם החי בקצהו העליון של האולימפוס ונופל במדרון תלול אל התחתית מייצרת עניין אצל רבים מאתנו ומעוררת תחושות ורגשות מעורבים. גם אותי האישה הזו מרתקת אבל דווקא מהזווית המקצועית. כפרשנית שפת גוף דרמות מסוג כזה משמשות קרקע פורייה לניתוח ולהבנת המסרים הסמויים.
תחילה אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לאופן הישיבה של ענבל, ישיבה קפוצה, מתוחה מאוד המשדרת ניסיון לתפוס כמה שפחות מקום בחלל. ישיבה זו יכולה להעיד על מצוקה גדולה מחד ומאופיינת מאוד כסממן מובהק אצל אדם המשקר מאידך.
לאורך ה"ראיון" ענבל אוחזת את כפות ידיה שלובות אחת בשנייה (סממן בשפת גוף המעיד על עצירה של רגש שלילי מלהתפרץ החוצה) לצד ליקוק ונשיכת שפתיים החוזרים מספר רב של פעמים. ליקוק או לחלופין נשיכת השפתיים מסמלים בשפת הגוף בלימה או עצירה עצמית. נראה כי ענבל אור אוחזת ובולמת את עצמה שלא לחשוף את כל התמונה או לחילופין את רגשות שלה.
אם בוחנים את הפערים בין הסיפור המילולי שמספרת אור לבין הסיפור שמספרת שפת גופה, אפשר לחלק את הסרטון לשני חלקים. החלק הראשון מתחילת הסרטון ועד הקטע שבו היא מתארת את ההגעה שלה לתחנת המשטרה להב 433; והחלק השני מתחיל בנקודה זו ועד סוף הסרטון.
בחלקו הראשון של הסרטון מתארת ענבל אור באופן מילולי סיטואציות קשות מנשוא, שחיתות בסדר גודל שקשה לתפוס והרס מוחלט של חייה על לא עוול בכפה. אך גופה של אור, אמנם מתוח וקפוץ, אך לא ניכרת בו כל הבעה של עצב, כעס או תסכול. קשה שלא לשאול איך ייתכן שאדם שחייו נהרסים ומושמדים שלא באשמתו, מותיר את פניו חתומים.
אז על אף הבוטוקס, והניסיון להישאר רגוע ולעיתים גם בהשפעת סמי הרגעה, אנחנו נזכה לראות מיקרו הבעות המעידות על מפח נפש של כעס של עצב. במקרה של ענבל אור לא ניכרת הבעה כזו על פניה בחלק הזה של הריאיון. המהפך מגיע כשהיא מספרת על הפניה שלה למשטרה ועל העובדה שהיא נרדפת על ידי העולם התחתון. כאן מצאתי המון מיקרו הבעות של עצב ותסכול, למשל חיבור הגבות מעל גשר האף כלפי מעלה; וכן של כנות הבאה לידי ביטוי בחשיפת פנים כף היד.
הסממן האחרון ואולי החשוב ביותר בשפת הגוף שלה היא העיניים - האיבר היחיד בגוף שלא ניתן לשלוט בו מאחר שהפקודה ניתנת על ידי התת מודע. פניה של ענבל אולי היו חתומים אבל עיניה מדברות כל הזמן וללא הפסקה. כשהיא מתחילה לספר ולגולל בפנינו את מה שעבר עליה בעשרת הימים האחרונים, היא עוצמת עיניים ומשפילה את מבטה. יש לציין שברוב המקרים עצימת עיניים לזמן ממושך מהרגיל מעידה על הסתרה.
ניתן לראות את המצמוץ הארוך, למשל כשהיא מספרת כי גילתה לאחרונה שנעשה לה עוקץ מאוד גדול. שבריר שנייה לפני שהיא אומרת את המשפט הזה היא מביטה לכיוון ימין מטה, לאזור החזה. בדרך כלל אדם שמביט לצד ימין למטה, מתכנן את המשפט הבא שהוא הולך להגיד. במקרה של ענבל אור נראה כי הסטת המבט קשורה לצורך שלה לתכנן את המשפט הבא ממש טוב - כי משפת הגוף שלה עולה בצורה ברורה כי היא חשה מאוימת.
שפת הגוף של ענבל מעידה על לחץ ופחד אף שהיא מתייחסת לעניין זה וטוענת כי היא אינה פוחדת. ריבוי הבעות הפנים הקטנות, הכמעט בלתי מורגשות, מעיד על שקר והסתרה. באופן אישי, התחושה העיקרית שמציפה אותי לנוכח הסרטון היא חמלה. כמו דג שנלכד ברשת מעל פני המים ועכשיו הוא נאבק, נאנק ומנסה בשארית כוחותיו לקבל מעט חמצן.