"בשנה האחרונה נשברו כל השיאים במספר הנפגעים באתרי בנייה. אנחנו נמצאים הרבה מעל הממוצע של תאונות העבודה לעומת מדינות החברות בארגון ה-OECD ולעומת ארה"ב, שם מספר תאונות העבודה שואף לאפס". כך אמר אתמול (שני) דני מריאן, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, בכנס העשירי השנתי של איגוד הבנייה והתשתיות, בשיתוף עם הארגון העולמי לבנייה לגובה CTBUH, שנערך בגני התערוכה בתל אביב.
"נפגעים בתאונות עבודה הופכים לאירוע יומיומי, ועל אף שתשומת הלב הציבורית נתונה לנושא - אנחנו לא רואים שינוי מגמה", המשיך מריאן, "השאלה היא מדוע? האם זו גזירת גורל? והתשובה שלי היא - ממש לא. אני מבקש להגיד כאן בקול רם וברור: זו אינה משימה של ממוני הבטיחות ומנהלי העבודה בלבד, זו משימה של כולנו, כל המנהלים והמהנדסים בענף הבנייה".
מריאן הדגיש כי "נדרש שינוי מהותי בדרך שבה כלל המערכת תופסת את נושא תאונות העבודה. האחריות חייבת לעלות מרמת השטח לרמת ההנהלה הבכירה של החברה הקבלנית. אי אפשר להשאיר את המשימה הזו באחריותו של מנהל העבודה בלבד. מנהל בכיר בחברה חייב לדעת שבנוסף לממונה בשטח ולממונה על הבטיחות בחברה, הוא יצטרך אישית לתת הסבר לכל תקלת בטיחות; ולהוכיח שנקט בפועל בכל האמצעים הדרושים, על מנת לקיים ולאכוף את כל חוקי ותקנות הבטיחות".
"הממשלה והרשויות המקומיות עושות הכול כדי לחנוק את הפעילים בענף"
לדבריו, "מנהל החברה המבצעת צריך לדעת שהוא חלק ממעגל האחריות הראשון, וחלה עליו אחריות ישירה (להבדיל מאחריות מיניסטריאלית) לבטיחות בחברה. ומה איתנו המהנדסים? מהנדסי הביצוע, המפקחים, מנהלי הפרויקטים, המתכננים? אם אנחנו דורשים להיות בעלי סמכות מקצועית ולקבל אחריות מקצועית, אנחנו צריכים לראות את הבטיחות כחלק מאיכות הביצוע והתכנון של הפרויקט. הקשר בין איכות ביצוע ובטיחות הוא קשר ישיר, ובאתר שבו לא נשמרים כללי הבטיחות לא מתבצעת עבודה באיכות".
"מהנדס מפקח או מנהל שאינו שם את הבטיחות במקום הראשון, לא יכול להביט בעצמו בראי ולהגיד 'הנושא אינו באחריותי' - גם אם החוק קובע אחראי אחר לבטיחות באתר עליו הוא מופקד כמנהל ביצוע, מפקח, וגם כמתכנן", המשיך מריאן. "אנו המהנדסים חייבים לצאת מהבונקר ולרדת לשדה הקרב, שדה קרב שבו נהרגים ונפגעים אנשים, ולהשפיע".
נשיא התאחדות בוני הארץ, רוני בריק, השתתף גם הוא בכנס והתייחס לקיפאון בתחום הבנייה. "הקיפאון בתחום שווה לעצירת הצמיחה במשק", אמר, "קיפאון הוא מצב כלכלי רע מאוד, והוא רע במיוחד במדינה עם שיעור צמיחה טבעי של 2% בשנה. חובת מקבלי ההחלטות בממשלה להפסיק את הקיפאון בענף הבנייה והתשתיות. ראינו מה קרה לשוק הדיור לאחר הקיפאון בתקופת אורי אריאל ובתקופת לפיד".
בריק הוסיף כי "הממשלה והרשויות המקומיות עושות הכול כדי לחנוק את כלל הפעילים בענף. בדרך הן מחסלות עוד ועוד קבלנים מבצעים שבונים תשתיות ובנייה חוזית, מתעמרות בהם, משלמות להם מתי שמתחשק. דורשות מהם להציע הצעות 'התאבדות' במכרזים, שוכחות התחייבויות חוזיות שהתחייבו להם ומונעות מהם להעסיק עובדים זרים, זאת למרות מחסור בלתי נסבל באנשי מקצוע. נראה ששוב שכחו בממשלה ובעיריות שאי אפשר למצוא פתרון למשבר דיור בלי בית ספר, בלי ביוב, בלי כביש ומחלף כשבונים דירות ושכונות חדשות".
ראובן בן שמעון, מייסד הפורום למניעת תאונות עבודה וממובילי המאבק בתאונות עבודה, אמר כי "על הקבלנים לקחת אחריות על הנעשה בשטח אתרי הבנייה באחריותם, ולנקוט בפעולות אקטיביות ולא רק בהצהרות בכנסים ובתקשורת. מיזמים של ניידות הדרכה לפועלים וכנסים נוצצים - כל אלה לבדם לא יועילו למגר את תאונות העבודה ולמנוע תאונות עבודה".
הוא הוסיף כי "לא ייתכן מבחינה ציבורית ומוסרית, שמצד אחד מתים פועלי הבניין אצל אותם קבלנים; ומצד שני מאפשרים להם לתת חסויות ולהציגם בחלון ראווה כמובילים בענף הבנייה באיכות ובמצוינות. בינואר 2018 ייכנס לתוקף צו שיאפשר לפקחים להטיל קנסות עד גובה של 35 אלף שקל בגין כל עבירת בטיחות חמורה".