אפתח בווידוי: הייתי בין המפגינים שצעדו במחאה החברתית המיוזעת של יולי 2011. חשבתי אז (וגם היום) שהממשלה לא עושה מספיק כדי להוריד את יוקר המחיה, שיש זלזול מוחלט בשכבה שלמה של צעירים שרוצים לרכוש דירה (או לפחות להתגורר בשכירות בצורה שפויה), ושהגיע הזמן לצאת לרחובות.
שש שנים חלפו, המחירים בשוק זינקו, והמחאה החברתית הפכה לצמד מילים שחוק, שבעיקר משמש תזכורת לכמה המצב החריף. אבל כשחושבים על זה רגע, לא אצל כולם המצב החריף. השוק התל אביבי הוליד בשנים הללו כמה עסקאות נדל"ן "רותחות" בסכומי עתק, ומגדלי היוקרה של העיר ללא הפסקה רק הלכו והתרבו מאז - כתזכורת לכך שמשבר הדיור הוא עניין יחסי, ושרוטשילד לא שייכת רק לצעירים.
אז חזרתי לרוטשילד, אבל הפעם לא ממפלס הרחוב, אלא מהפנטהאוז המלכותי בקומה ה-40 במגדל מאייר, אחד ממגדלי היוקרה המפורסמים והמרשימים שנבנו בשנים האחרונות בשדרה התל אביבית. מה עשיתי שם? אפשר לומר ש"התפלחתי" ל-48 שעות לאלפיון העליון. נסעתי בשליחות עיתונאית נועזת כדי להציץ לרגע (טוב, נו, לסופשבוע) לתוך אחד מהסמלים הכי מנקרי עיניים של שוק היוקרה, וחזרתי כדי לספר.
המשימה: הנאה; הביצוע: פשוט
אז קודם כל היכרות: מגדל מאייר מתנשא לגובה של 42 קומות עם 141 דירות (מהן שישה פנטהאוזים) ונטוע בלב התנועה האנושית התזזיתית של רוטשילד פינת אלנבי בלב תל אביב. המגדל עצמו תוכנן ועוצב בידי האדריכל האמריקאי ריצ'ארד מאייר, ומי שקצת מכיר את הקו של מאייר (שנחשב לאחד ממובילי המודרניזם המאוחר) לא יכול שלא לזהות את טביעת האצבע הייחודית שלו בגימור הלבן והנקי של המבנה.
העיצוב הזה, אגב, זיכה את המגדל בכמה תארים נחשבים, אבל מי שנתן לי את המפתחות לפנטהאוז, כנראה לא סמך על ההשכלה האדריכלית שלי - ודאג למלא את הדירה בספרים על יצירותיו של מאייר. לא נורא, לא נעלבתי. בסופשבוע הזה, הבטחתי לעצמי, אני זונחת את הציניות, מדחיקה את העובדה שבמציאות שלי אני עולה (על עקבים) שלוש קומות בלי מעלית לדירת 80 מ"ר - ופשוט מנסה ליהנות מכל רגע. ובכן, המשימה הזו הייתה קלה מכפי שחשבתי.
אז מה יש בתפריט? ובכן, בריכת שחייה חצי אולימפית (וגם בריכת ילדים, שלא יחסר חלילה), חדר כושר בגודל 500 מ"ר (לא פחות), ספא מפנק שכולל סאונות (אחת יבשה ואחת רטובה, אלא מה), ג'קוזי ענק וחדרי טיפולים, פינות קפה ומשטח ביליארד וגם לאונג' עסקי, הכולל חדר ישיבות ל-30 איש, עמדות מחשב ומסכים, ואזורי ישיבה מעוצבים, מאובזרים בחלון פנורמי ענק הצופה על שדרות רוטשילד.
המגדל כולל מרתף יינות, עם תאי יין פרטיים לכל הדיירים כמובן והלובי (עם "תקרה" בגובה 13 מטרים) כולל יצירות אמנות מרשימות. הרשימה הזו אולי מושכת את הדמיון למחוזות הקיטש והנהנתנות המוגזמת, אבל למען האמת, הקווים הנקיים, הצבע הלבן והשקט היחסי שמשדר המבנה מבחוץ ומבפנים - משווים לכל העסק איזו פשטות מרגיעה.
42 מיליון שקל כדי לראות את משבר הדיור מלמעלה
מי שהתלהב מהבניין אפילו יותר ממני היה איגוד האדריכלים, שבחר את המגדל כבניין המגורים היפה בישראל; וגם מגזין פורבס ששיבץ אותו כאחד מ-10 המגדלים היוקרתיים בתבל. שמותיהם של מדונה ואשטון קוצ'ר אף הם פורסמו בתקשורת כמי ששקלו לרכוש שם דירה, ולפני שאתם צועקים "פייק ניוז", תדעו שרשימת הסלבס המקומיים שרכשו שם דירות כוללת כמה מבכירי המשק: מייסד מובילאיי, פרופ' אמנון שעשוע; מייסד מלנוקס, אייל ולדמן; וגם ליאור רייטבלט, מבעלי סופר-פארם; הפרסומאים שוני ריבנאי ומיקי בר; ואיל הספנות ג'קי אלאלוף.
את הקומה ה-40 עיצב האדריכל מוטי מרגוליס, ורק לאחרונה נמכר הפנטהאוז המלכותי בקומה זו במחיר של כ-42 מיליון שקל, לאיש היי-טק מקומי בן 50. אם הייתי צריכה לנחש מה כבש את הרוכש החדש, הייתי ככל הנראה מהמרת על הנוף. ממרפסת הפנטהאוז הזה תוכלו לראות מנקודה אחת את כל תל אביב ולא מעט חלקים נוספים מגוש דן. עם יד על הלב, לא הייתם משלמים 42 מיליון שקל כדי לראות את משבר הדיור מלמעלה?
לפני שאתם מתבאסים שלא רכשתם דירה לכל הטוב הזה, תכינו את פנקס הצ'קים: מתברר שבמגדל נותר פנטהאוז אחד בלבד למכירה - דופלקס בקומות 38-39, עם מטבח בשווי 500 אלף דולר, ג'קוזי ענק, מעלית פנימית, תקרה בגובה שבעה מטרים וחלונות מסך בגובה שבעה מטרים גם הם, הצופים מצד אחד לים וליפו, מדרום על כל גוש דן וממזרח על הרי ירושלים (כן, שמעתם נכון). המחיר? כ-75 מיליון שקל. אז מי אמר שיש משבר?
