בתי המשפט לא מקלים ראש במקרים של הפעלות פריאטיות של בתי כנסת או בתי תפילה בדירות מגורים, וזאת גם אם מדובר בבית כנסת זמני, למשל כזה שפועל רק בחגים או רק בשבתות. הפעלת בית כנסת מדירת מגורים מהווה עבירה על פי חוקי התכנון והבנייה, וכדי להימנע מכתבי אישום, מתבקשים המעוניינים בכך לקבל היתר לשימוש חורג מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
סעיף 1 לחוק תכנון ובנייה מחייב הגשת בקשה של שימוש חורג וקבלת הסכמה מכל בעלי הדירות על כך. במקרים שבהם מדובר בהקמת בית כנסת או בית תפילה לשימוש זמני של מספר ימים, בדרך כלל ניתן להסתפק בהסכמת השכנים בבית המשותף. ואולם אם המטרה היא להקצות חלק מדירת המגורים או את כולה לתפילה באופן קבוע, ובכך לחסוך את כיתות הרגליים לבית כנסת מרוחק, יש לפנות לוועדה.
הוועדה המקומית מפרסמת את הבקשה לשימוש חורג בערוצי הפרסום ברבים, כך שמי שנפגע מההחלטה יכול להגיש התנגדות. במקרה של מחלוקת ביחס לשימוש החורג בדירת המגורים, תכריע הוועדה מה יהיה דינה של הבקשה, וזאת בהתאם לתוכנית המאושרת בבניין המגורים, וכן שורה של מבחנים כמו סיווג השימושים המותרים במקום, תדירות הפעילות הדתית במקום, האם הדירה מארחת מתפללים רבים המפריעים לאיכות חיי השכנים, וכדומה.
הן ועדות התכנון והבנייה והן בתי המשפט בוחנים את השאלה אם לאשר הקמת בית כנסת בדירת מגורים מתוך מגמה ברורה לצמצם ככל הניתן את מספר האישורים שניתנים בדיעבד לשימוש חורג.
בכמה מההחלטות הרשיעו בתי המשפט את אלה שעמדו מאחורי הפעלת בתי הכנסת ללא היתר לשימוש חורג. בחינת השיקולים של בתי המשפט במקרים אלה מבהירה מדוע ההחלטה אם לאשר הקמת בית כנסת בשטח משותף מורכבת, לאור האיזון העדין שצריך להיעשות מול אינטרס הציבור.
בבקשה לשימוש חורג ממגורים למטרת בית כנסת באחת מדירות המגורים בניין בירושלים, טענו המתנגדים לבקשה כי רכשו את הדירה הצמודה לנכס בשנת 1994, המתנגדים לבקשה וכי מבירור שערכו עלה כי אין היתר בנייה לשימוש בנכס כבית הכנסת. הליכים אלה הסתיימו בגזר דין שבו חויב הנאשם בהליך פלילי בקנס של 2,500 שקל ונקבע כי השימוש במבנה כבית כנסת ייפסק.
במקרה אחר, נטען בכתב האישום כי בין ספטמבר לפברואר, השתמש הנאשם במבנה של כ-70 מ"ר שייעודו למגורים, כבית כנסת וזאת ללא היתר. בגזר הדין נקבע כי יוצא צו איסור שימוש חורג למבנה וכן צו הריסה לגבי הבנייה. הנאשם נקנס בסכום של 15 אלף שקל או 90 ימי מאסר.
במקרה אחר, דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, על השאלה האם אכן נעשה שימוש בדירה כבית כנסת. המערער טען כי המקום אינו משמש כבית כנסת אלא תפילות על פי סבב בין משפחות הקהילה. בית המשפט קבע כי לא היה מקום להוציא צו הפסקה שיפוטי לשימוש במבנה מאחר שהשימוש בדירה לתפילות בשבתות לא מהווה שימוש כבית כנסת אלא מניין ארעי.
בית המשפט ציין בהחלטתו כי לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, אין לומר שבמקרה הנדון משמשת דירתו של המשיב למטרת בית כנסת. מדובר באירוח המתפללים בדירה המשמשת למגורים, לתקופה קצרה וזמנית. מכאן שלא נעשה בדירה, שייעודה למגורים, שימוש חורג שמצדיק את הותרת הצו השיפוטי להפסקת שימוש.
במרבית המקרים הפיכת דירת מגורים לבית תפילה דורשת קבלת היתר לשימוש חורג, ואולם גם כשקיים ההיתר, מומלץ לקיים אסיפת דיירים הכוללת את בעלי הזכויות בנכס, ולקבל החלטה מתאימה בעניין זה. יש לבחון היטב את מכלול האפשרויות שכן ייתכן ובמקום להסתכן בהגשת כתב אישום הכרוך לעיתים בהרשעה פלילית, כן מומלץ לכתת רגליים ולהגיע לבית הכנסת השכונתי.
הכותב הוא עו"ד שותף במשרד יוסף ישורון עורכי דין ושות' המתמחה בדיני תכנון ובנייה