חייל משוחרר: כך הפסדתי מאות אלפי שקלים אצל אדמה

"עוד כשהייתי בצבא, ידעתי שאני רוצה להשקיע בנדל"ן. לא ידעתי אם זה יהיה דירה או קרקע, אבל מאוד רציתי להשקיע. עבדתי לפני ואחרי הצבא בעבודה מועדפת בחקלאות בצפון, וחסכתי שקל לשקל שנצבר עם הזמן. אני לא מבין יותר מידי בתחום, אבל ידעתי שזו ההשקעה שאני מחפש לעתיד, לא רק עבורי אלא גם עבור המשפחה שלי. התחלתי לחפש אפיקי השקעה, ודרך מכר הגעתי לחברת אדמה.

"ראיתי את הפרסומות לגבי 'זכות לדירה', התקשרתי ושוחחתי עם אשת מכירות בשם מרים, שהסבירה לי במה אני משקיע. הגעתי גם לפגישה במשרדים המפוארים בתל-אביב, והיא הציעה לי את פרויקט שביל התפוזים בהוד-השרון. היא אמרה לי שעיריית הוד-השרון דוחפת ומקדמת את הפרויקט, וגם הוציאה לי מסמך שמראה שהעירייה תומכת, ואמרה שתוך 5 שנים האדמה תופשר ותתחיל הבנייה. היא אמרה לי שהוד-השרון היא היהלום של הנדל"ן. אחרי הפגישה עשיתי כל מיני בדיקות, גם קראתי הרבה באינטרנט וגם התייעצתי עם ההורים שלי, ובמקביל היו המון שיחות טלפון מהחברה, שלחצה עליי לסגור עסקה.

הנחה של 10,000 שקל על הדירה

"הציעו לי 125 מ"ר קרקע מהחלקה שעליה יקום עוד כמה שנים בניין של 10 קומות, ובו אקבל 125 מ"ר דירה תמורת 300 אלף שקל - הנחה ממחיר של 310 אלף שקל, רק שאסגור מהר. בסך-הכול החוזה היה נראה בסדר. אמרו לי שהכסף הולך לנאמנות, שאני מקבל הערת אזהרה ואחר-כך משלם מס רכישה. לקחתי את החוזה למכר שהוא עורך דין שעדיין לא הוסמך והיה לי כמו יועץ. גם עורך הדין של חברת אדמה אמר לי בעצמו שהכסף הולך לנאמן.

"מאז ששילמתי את הכסף, הקשר שלי עם אדמה הפך חד-צדדי. אם אני מתקשר - נותנים לי להתייבש בטלפון. המזכירות אפילו לא נותנות לי את הטלפון של סמנכ"ל השיווק שאיתו סגרתי את העסקה. אני לא כריש נדל"ן, ועד שהסיפור לא התפוצץ בתקשורת, עוד הייתי אופטימי. תמיד ידעתי שיש נוכלים בנדל"ן, אבל הכול היה נראה מאוד אמין, קיבלתי חוות-דעת טובות מסביב, וגם כשראיתי שלא קיבלתי הערת אזהרה, הרגיעו אותי כל הזמן.

"היה גם סעיף שהרגיע אותי, שאמר שבכל זמן נתון אדמה יכולה לקנות ממני בחזרה את הזכות תוך 45 יום מהרגע שאני מבקש. אבל אז הודיע לי ניר סמנכ"ל השיווק שאנחנו עוברים משרד עורכי דין, ולכן אני צריך לבוא שוב לחתום מחדש על החוזה. זה היה מוזר, כי הגעתי לאותו משרד עורכי דין. ביקשו ממני לחתום שוב על ההסכם, וגם הודיעו לי שמעבירים אותי לגוש וחלקה אחרים. לא עברתי מילה במילה, כי אמרו לי שזה אותו חוזה. ביקשתי שיוציאו לי מסמך שהחוזה השני זהה לחוזה הראשון, והבטיחו שישלחו לי. גם הבטיחו לי שתוך שבוע תהיה לי הערת אזהרה, וזה לא קרה. עברתי על החוזה החדש, ופתאום גיליתי שהוא שונה לגמרי מהחוזה המקורי. הוסיפו סעיף שמגן עליהם מפני תביעות, ולא ידעתי עליו.

"רק אז ירד לי האסימון שנכנסתי לצרה. עורך דין הסביר לי שהכסף שלי לא בנאמנות. תחושת הבטן שלי עד אותה נקודה הייתה טובה, ולא ראיתי סיבה למה שזה לא יצליח. לא האמנתי שיכולים ככה לעבוד על אנשים. כשקראתי את הכתבה הראשונה על התביעה נגד אדמה, באתי איתה למכר שהביא אותי לעסקה, שהוא אדם מבוגר עם ניסיון שנכנס כבר לכמה עסקאות. יחד איתי הוא התקשר לאדמה ושאל מה קורה עם הערת האזהרה שלי. סמנכ"ל השיווק התעקש שהתקשורת בקלות מכפישה, ועוד אחרי ענבל אור, ואמרתי לעצמי שזה באמת נכון. והיום אני מנסה להיכנס לרשימת הנושים כדי לקבל כסף בחזרה, אבל כרגע הכול בהקפאה. אי-אפשר לא לתבוע ולא להגיש תלונה במשטרה.

"אני בא מבית מאוד פטריוטי, עם ערכים. אשת המכירות של אדמה הייתה אישה דתייה, דיברנו באותה שפה עם אותם ערכים, והיא החתימה אותי על החוזה וראתה שהצ'ק רשום על שם חברת אדמה ולא על שם נאמן. היא ידעה שמרמים אותי, ואני מרגיש מאוד מאוכזב. יושב מולם חייל משוחרר, שזה הכסף היחיד שלו, ואני לא מבין איך אפשר לנהוג בכזאת אכזריות. אני נותן לעצמי כאפה בעורף.

"יצאתי אידיוט, כי בשורה תחתונה זו הייתה האחריות שלי. ברגע שמשתחררים מהצבא, יש אופוריה מזה שרוצים להצליח. אחד המינוסים של האופוריה הזו היא חוסר ידע. בצבא לכל דבר יש תשובה, ועל כל מירמה מקבלים עונש. בחיים האזרחיים זה אחרת. כשהשופט אורנשטיין אמר שכל החברה הזאת היא מירמה, הבנתי שיכול להיות שהכסף ירד לטמיון. כסף שקרעתי את התחת בשבילו. באתי מבית שאבא שלי לימד אותי שגם 100 שקל זה כסף".